![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
הן כן זעירות. הסטיה גדולה אבל קנה המידה מאוד קטן. ואני לא מנסה למזער את הבעיה, אני רק מתבאס מחוסר האלגנטיות של הפתרון. כמו עם הקווארקים. כדורי גלואונים היו צריכים להמצא לפי התאוריה בטווח אנרגיות שהוא בהחלט בתחום קונבנציונלי למכשור קיים. פרויקט GlueX מחפש אותם ולא ראיתי שמצא עדיין. יש כמה אינטראקציות שנחשבות "מועמדות" אבל רחוק מרמת הבטחון בה "התגלה" ההיגס. קווארקים לא יתגלו אף פעם כי הם באמת אף פעם לא מסתובבים לבד. יש רק סילון האדרונים [ויקיפדיה] שמעיד עליהם. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני מאד התאכזבתי אחרי הגילוי שלנייטרינויים יש מאסה, שבזיליוני הנויטרינויים שממלאים את כל היקום בצפיפות מטורפת1 לא הספיקו כדי למלא את המסה החסרה של החומר האפל. וזה למרות שחלק גדול מהם זז במהירות של 99.9999% ממהירות האור, מה שאפילו מגדיל עוד יותר את המסה-אנרגיה שלהם. זה נראה כמו פתרון כל כך אלגנטי. הם אפילו מקיימים את אחת התכונות הידועות של חומר אפל - חוסר אינטראקציה כמעט עם כל דבר. 1 אני לא זוכר כמה הרבה אפסים יש במספר של נייטרינואים שחולפים דרך הגוף שלי בשנייה. אבל זה הרבה. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
נו, אז תן להם עוד דחיפה קטנה ל 6-7 מקומות אחרי הנקודה וסגרת את הפער :) | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ניסיתי. עברו דרך היד שלי כמו חמאה. |
![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |