בתשובה לשוקי שמאל, 18/09/25 17:47
אִם יֵשׁ לִי שָׁרָשִׁים, הֵם מִתְאָרְכִים לְאַט. 781918
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 19/9/2025, 9:57
לבי זז בקרבי בגלל הסיטואציה, לא בגלל הפרוזה.

מבחינת המסר של הסיפור, אני מכיר כמובן הרבה ממה שעשו ממנו, כולל איסור הקרבת קרבנות אדם והאלגוריה המתמשכת עד ימינו לגבי הורים ששולחים את ילדיהם להלחם וכיו"ב, וכמובן את השיר הידוע של ליאונרד כהן שהוא אולי הדבר הטוב ביותר שהאתוס הזה הוליד.

מה שאני מנסה להזכיר (לא שאני מקורי) זה שהפשיטא היא שמדובר באיש ששמע קולות ובעקבותיהם כמעט שחט את בנו, אלא שברגע האחרון התחרט, הלללויה! אחד מהפירות הבאושים של הסיפור הוא סיפור אחר, שגם אותו מלמדים כאות וכמופת לאמונה שאינה יודעת פשרות, והקרבה ראויה להתפעלות וחיקוי - הלא הוא הסיפור המפורסם על חנה ושבעת בניה [ויקיפדיה], ש"נהרג ולא נתגייס" הוא גלגול מודרני שלו, אם כי טרם נתקלנו בביצועו בפועל - כנראה הולך ופוחת הדור או משהו. העובדה שאפילו התנועה הקיבוצית(!) מנסה להפיק מהסיפור הנורא מסרים חינוכיים, כאשר "המדינה" תופסת את מקום השי"ת מגעילה אותי, ולמי שחושב אחרת אני מציע להעריך, לפאר ולרומם את אלה שבאמת מוכנים להתאבד עבור אמונותיהם בעידן המודרני, אלה שאנחנו נוהגים לקרוא להם, בצדק, "חיות אדם נאלחות".

בהערת אגב אעיר שהתגייסות לצה"ל כולל כשהוא כרוך בנטילת סיכונים גדולים אינו העלאת קורבן, והטרמינולגיה "הקרבנו את בנינו" מזעזעת אותי. מישהו היה שולח את בנו לכבוש את עזה לו היה יודע שמותו ודאי? אני מקווה שלא.

האמת היא שהיה צריך להרחיב קצת יותר לגבי השאלה אם בכל מקרה התאבדות עבור ערכים היא פסולה מעיקרה אלא שתש כוחי. אתן רק את שורת הסיכום שלי: יש סיטואציות בהן התאבדות היא מעשה ראוי בעיני (לא רק במקרים הטריביאליים של חייל שזורק את עצמו על רימון כדי להציל את חבריו), אבל חינוך להתאבדות הוא מעשה נבלה.
אִם יֵשׁ לִי שָׁרָשִׁים, הֵם מִתְאָרְכִים לְאַט. 781929
הפונז • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ו', 19/9/2025, 13:22
מאיר שלו - וגם רבים אחרים - טוענים שבניגוד לקנון המסורתי, אברהם נכשל במבחן ולא עבר אותו.
הוא הראה שהוא מאמין עיוור פנאטי וחסר שיפוט מוסרי שמוכן לשחוט את בנו רק כי אלהים אמר. כמו שידע להתווכח עם אלהים על סדום, צריך היה להתווכח גם כאן, וזה היה המבחן שנכשל בו.
אִם יֵשׁ לִי שָׁרָשִׁים, הֵם מִתְאָרְכִים לְאַט. 781930
שוקי שמאל • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ו', 19/9/2025, 13:24
אתה יכול להתווכח עם המסר והאתיקה של הסיפור ועדיין להעריך את האיכות האמנותית שלו. בסיפור הקצר המספר מתאר את האמונה העמוקה של בני אדם באלים וזהו דבר נכון לבני אדם רבים. ובנוסף העורך (נניח) מערער על ההנחה שהיתה מקובלת אצל רבים לפיה האלים רוצים קרבנות אדם (וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם).
והשווה למשל עם היצירה הארוכה של אאוריפידס, איפיגניה באאוליס (מין בת יפתח ביוונית). גם ביצירה המבולבלת והלא קוהרנטית הזו, האלה ארטמיס מחליפה את קרבן האדם באייל. אבל שם ברור שקרבן האייל הוא בנוסף לקרבן האדם ואילו במקרא נראה שקרבן האייל בא במקום קרבן האדם.
המחזאי היווני סובר שמעשי האלים הם חסרי פשר והעיקר הוא הבחירה של האדם. זו אולי אמת שקרובה לליבם של בני אדם מודרנים רבים, אבל עדיין יש מקום להעריך את הכישרון של היצירה המקראית להביא, באמצעות מעט המחזיק את המרובה, את ההשקפה ההפוכה של רבים אחרים מאז ועד היום. בכלל נראה שהמקרא מיטיב לתאר בני אדם כפי שהם ולא כפי שהם צריכים להיות.
ועוד אני חושב שהמקרא נבחר ע"י הגורל לייצג את היצירה האמנותית של הקדמונים, כנענים ואחרים, שלא בהכרח נפלה באיכותה מיצירות בנות זמננו.
אִם יֵשׁ לִי שָׁרָשִׁים, הֵם מִתְאָרְכִים לְאַט. 781932
הפונז • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 19/9/2025, 13:37
זה המקום לציין לשבח את המורה לתנ''ך הנפלאה שלימדה אותנו בתיכון, עם גישה מאד ביקורתית וחילונית שהעריכה את הספרות אבל לא קידשה אפילו במעט את הדמויות והמעשים.

אצלה שמעתי לראשונה את השנינה שאנחנו יודעים שאלהים הוא לא אישה, כי אישה היתה מנהלת את העניינים הרבה יותר טוב.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש והצהרת נגישות © כל הזכויות שמורות