 |
אתה יכול להתווכח עם המסר והאתיקה של הסיפור ועדיין להעריך את האיכות האמנותית שלו. בסיפור הקצר המספר מתאר את האמונה העמוקה של בני אדם באלים וזהו דבר נכון לבני אדם רבים. ובנוסף העורך (נניח) מערער על ההנחה שהיתה מקובלת אצל רבים לפיה האלים רוצים קרבנות אדם (וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם). והשווה למשל עם היצירה הארוכה של אאוריפידס, איפיגניה באאוליס (מין בת יפתח ביוונית). גם ביצירה המבולבלת והלא קוהרנטית הזו, האלה ארטמיס מחליפה את קרבן האדם באייל. אבל שם ברור שקרבן האייל הוא בנוסף לקרבן האדם ואילו במקרא נראה שקרבן האייל בא במקום קרבן האדם. המחזאי היווני סובר שמעשי האלים הם חסרי פשר והעיקר הוא הבחירה של האדם. זו אולי אמת שקרובה לליבם של בני אדם מודרנים רבים, אבל עדיין יש מקום להעריך את הכישרון של היצירה המקראית להביא, באמצעות מעט המחזיק את המרובה, את ההשקפה ההפוכה של רבים אחרים מאז ועד היום. בכלל נראה שהמקרא מיטיב לתאר בני אדם כפי שהם ולא כפי שהם צריכים להיות. ועוד אני חושב שהמקרא נבחר ע"י הגורל לייצג את היצירה האמנותית של הקדמונים, כנענים ואחרים, שלא בהכרח נפלה באיכותה מיצירות בנות זמננו.
|
 |