 |
|
 |
||
|
||||
 |
בן כספית כותב היום שאחרי שנתיים מלחמה סינוואר ודף מחייכים מהגהינום. משם, בין השאר: "בתוך פחות משנתיים הצלחנו לעבור ממשבצת הקורבן למשבצת הצורר, כמעט בלי מאמץ. לא זו, אף זו: ערב הגעתו של נתניהו לאו"ם הצביעו 142 מדינות בעד הקמת מדינה פלסטינית. רק 10 התנגדו. ישראל מוחרמת כמעט בכל מקום, שמה הפך שם נרדף לפשעי מלחמה, רצח ילדים, ג'נוסייד ומה לא. ישראל, המדינה היהודית היחידה בעולם, שנלחמת על קיומה מיום היווסדה, מוצאת את עצמה במעמד כמעט נאצי בעיני רוב העולם." אני מצטרף לכספית וחושב שאכן, לו היו יודעים שאחרי שנתיים החמאס עוד יהיה בעזה, המדינה הפלסטינית תהיה הנושא החם באו"ם, וישראל תמשיך להיות מאוימת אקטיבית משלוש זירות לפחות, הם היו מאד מרוצים מתוצאות המבצע הנורא שלהם. הוא עלה על כל הציפיות שלהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפובליציסטיקה הישראלית היא פובליציסטיקה כספיתית. נזילה בכל מצב צבירה. חסרת צורה ועקביות, משנה את מצב הצבירה שלה מיום ליום במקום לעסוק בשורש הסכסוך. למיטב הבנתי חל איסור מוחלט לחייך או לשמוח בגיהנום. אבל גם אם נניח ששר הגיהנום נתן להם ליום ההולדת רגעי אושר ספורים, איך הם מעיזים לחייך ולשמוח כשבני עמם עוברים ׳גנוסייד׳? המטאפורה של מנהיגי האויב "מחייכים מהגיהנום" היא מעבר לביקורת פוליטית: זוהי קריאת תיגר על הציניות המוסרית. איך הם מעיזים לשמוח על הישגים אסטרטגיים (דה-לגיטימציה גלובלית לישראל, החייאת הסוגיה הפלסטינית) כאשר "גופת עמם" - או ה׳גנוסייד׳ היא הקלף שהושג? חיוכם מוכיח שדמם של האזרחים הוא רק פיגומים לניצחון אידיאולוגי. הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא הפרוקסי של הסכסוך הישראלי-ערבי. השאלה, מתי הסכסוך התחיל, כבר לא משנה, זה התחיל וזה קורה וזה יקרה. למה זה התחיל ? כי אנחנו ׳כמו קוץ במרחב הערבי׳ שכבר נשלט עצמו על ידי המעצמות והנה באים להם כמה יהודים ואומרים הנה יש לנו אישור מהבוס בלפור לקחת לכם את האדמות או חלק מהן ב׳פשרה׳ כדי שנמשיך לחיות ׳בשלום׳, אחרת נלחם בכם, שכן מלכתחילה זאת אדמתנו מלפני 2000 שנה, אבל אנחנו מבינים שאתם כבר כאן, אז נא להתנהג בהתאם. כמובן זאת מטאפורה ספרותית לסכסוך והסיפור יותר מורכב. אבל אפשר להסכים שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא דטרמיניזם היסטורי טהור – מאבק קיומי בלתי נמנע. ההבדל הדרמטי טמון בפסיכולוגיה הקולקטיבית: אנחנו נסלח לתליין האירופאי על שהרג אותנו בעבר הרחוק והעביר אותנו שואה אמיתית ולא מדומה, אך לא נסלח לעולם לבן דודנו שרק רוצח אותנו מידי פעם, וגם אם ה-7 הזכיר משהו כמו שואה, עדיין זה לא שואה. מנגד, הערבים לא יסלחו לנו על חטא הקדמון: על העובדה שהעזנו לצאת ממעמד ה'ד'ימי' המושפל ולדרוש ריבונות על הסלע הקדוש הזה. הבחירה של התנועה הציונית בארץ ישראל (בניגוד לחלופות טריטוריאליות) לא הייתה בחירה אסטרטגית רציונלית. היא נבעה מהכנעה למהות הדתית-מסורתית – הצורך בשיבת ציון כדי להבטיח את הנשמה המיתית וההצדקה הקיומית של הבית הלאומי, גם במחיר של מאבק בלתי נמנע וסכנה ידועה מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די נו. שורש הסכסוך? על מה אדוני מדבר? זה הנושא? ריבונות, ציונות, דת, מסורת, להבטיח את הנשמה המיתית וההצדקה הקיומית של הבית הלאומי, 48, מלחמות ישראל, הסכסוך הישראלי ערבי, שתי מדינות, מדינה אחת, ארץ ישראל השלמה - כל אלה זה אולי ה-World setting בו מתקיים הסיפור, אבל זה לא הסיפור שאתה נמצא בו כרגע. האירועים הם כבר לא ״הסכסוך הישראלי ערבי״. הסיפור שאתה (כמוני) סטטיסט בו, הוא סיפור בו איש קטן מזדקן פסיכופט נרקיסיסט חולה נפש ועם צל גדול1 השתלט על הפוליטיקה והובלת הדרך של מדינת ישראל וכרך את גורלה של האומה בגורלו האישי. סיפור שמערבב טרגדיה ואבסורד עדי כדי כך שסצינה בה צה״ל עוסק במילוי פקודה של לשכת ראש הממשלה2 של הצבת מגברים ורמקולים סביב רצועת עזה, כדי להשמיע בקול את נאומו ה״היסטורי״ של הביבי העליון באו״ם. משהו שנשמע כאילו נלקח מאיזה מחזה אבסורד או סרט דיסטופיה, אבל הוא בעצם משהו שקורה במציאות הישראלית ההזויה ברגעים אלו ממש. אם זה השפל אליו הגיעה הציונות, אולי באמת הגיע הזמן להוריד את השאלטר על הרעיון הזה. לא באמת רציתם ולכן זו אגדה. ________________ 1 ואני לא מתכוון כאן בלשון ציורית או כמטאפורה. מדובר בממש פסיכופט נרקיסיסט פר אקסלנס. 2 שאני מתקשה להחליט אם היא יותר הזויה, יותר מטומטמת או יותר משהו שמתאים לאיזו דמות של סופר-נבל מאיזה סרט ג׳יימס בונד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הייתה מטאפורה פוליטית. ורמקולים זה בחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התסריט ההזוי בו צבא מקבל פקודה להניח רמקולים סביב גבול, כדי להשמיע את נאומו של ראש ממשלה, אי אפשר להסביר רק עם שתי מילים ״כי בחירות״. זה לא תסריט נורמלי של ״כי בחירות״. לי זה נשמע כניסיון לנרמל את ההזוי. כלומר, טכנית זה נכון, אבל זה רק חלק מההסבר. ההסבר המלא הוא ״כי בחירות במדינה1 שאיבדה את הדרך כי היא בחרה ללכת אחרי איזה חלילן פסיכופט״. ___________ 1 מדינה ״... אבל לפנות ערב התחלף האור לאדום חבל, לפנות ערב התנפץ שם החלום" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הנאום שלו באו״ם היה במסגרת הבחירות. הוא חי מבחירות לבחירות. מבחירות גרועות לבחירות גרועות עוד יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד בחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי קישור אבל יש סצינה מתאימה בסרט ''שיער'' שבנאום לחיילים במסדר, מישהו משתלט על הרמקולים ושם איזה שיר מחאה. נגמר בזה שהחיילים מקבלים פקודה לירות ברמקולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשירותך: https://www.youtube.com/watch?v=oIaSd-L3IQc | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק! ושאפו שהצלחת למצוא את זה עם הכיתוב והדיבוב הרוסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתי וזכרתי שלשיר קוראים "3-5-0-0"' (הפסקול של הסרט הוא אחד האלבומים ששמעתי הכי הרבה פעמים בחיי1), מכאן הדרך היתה קצרה. והכיתוב + הדיבוב הם בפולנית, לא? _____________ 1. לקחתי פעם שני שיעורים אצל הבסיסט שניגן שם, וילבור בסקום האליל, פרטים כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו בינתיים כל החיילים נשארים בדום ואף אחד לא שובר את השורות כמו בקטע המדובר. המקסימום שיש לנו זה רמטכ"ל שמבקש פקודה רשמית בכתב, אולי כדי לנקות את ידיו מהסרחון בבוא יום הדין (או יום הבוחר, במהרה בימינו אמן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה שלמדנו (שוב) שישראל (כרגע) היא מדינה (יותר מקצת) מטומטמת, למדנו מהתקרית הזאת גם פרט טכני. רמת השליטה של הדרג המדיני בצה״ל היא לא רק בדרישות כלליות (הצבת ״מטרות המלחמה״) אלא ממש ברמת המיקרו-מנג׳מנט. לשכת ראש הממשלה רוצה רמקולים כדי להשמיע בקול נאום של ראש ממשלה --> חיילים שמים רמקולים. מה שמחזק את תשובתי לדב בתגובה 781410. הטענות שהלחימה בעזה נגררה לאורך שנתיים בגלל הפיקוד העליון של הצבא שסירב למלא פקודות של הקבינט ולא כי זה פשוט היה חלק ממדיניות הממשלה, הן טענות מופרכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפסקה האחרונה - והרי זה בדיוק הפוך: הממשלה בכוונת מכוון האיטה את המלחמה ומסמסה אותה החל מינואר 24, כדי לא להגיע חס וחלילה למצב של סיום המלחמה ותחילת החקירות ולקיחת האחריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועיקר שכחת - אפשרות להמשיך להציב ״אנשים מטעם״ בתפקידי מפתח של עוד ועוד מוסדות במדינה. הם לא סתם ממסמסים זמן ודוחים את הבלתי נמנע. הם רוצים למנוע (ובינתיים לי נראה שהם מתקדמים צעד צעד במשימתם). הם מנצלים את הזמן בלהמשיך לעבוד על שינוי שיטת המשטר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |