|
||||
|
||||
מה טוב יצא לי ללדת בנהריה? |
|
||||
|
||||
חדרי הלידה בנהריה (אם לא היה ברור, אז כוונתי לבי''ח בנהריה, לא למלון קרלטון), כמו גם צוות המיילדות והרופאים נמצאים בסטנדרט גבוה מזה המקובל בחדרי לידה אחרים בארץ (בהסתמך על נסיוני הדל). הלידה בנהריה היא בפרוש חויה אחרת, נעימה יותר (טוב, לי לא כאב). |
|
||||
|
||||
חוץ מזה תוכלי לאכול קרפים אצל ג'קי. |
|
||||
|
||||
שמעתי דברים איומים על בית החולים בנהריה מידידה קרובה שהגיעה לשם (ואחרי יומיים ברחה לרמב''ם). לא רק שלא היו מוכנים לבעלה לשהות לידה רוב הזמן, ולא רק שלא הסבירו לה שום דבר על מה שעומדים לעשות לה, אלא שגם אבחנו אותה לא נכון וגרמו לה להישאר שם יומיים מיותרים. |
|
||||
|
||||
אל תפחידי אותי ככה! מה, מותר להם לא להרשות לבעל להשאר? למה, מה קרה? מה הוא כבר עשה רע (חוץ מלאבד את ההכרה באמצע...)? |
|
||||
|
||||
בבתי חולים דתיים, כמו למשל שערי צדק הירושלמי, מוציאים את הבעל בשלב הלחיצות. לכן שווה לערוך השוואות בין חדרי לידה. |
|
||||
|
||||
יש איזו סיבה שאני כן ארצה דוקא בית חולים דתי? כלומר, יש איזה שהם יתרונות מיוחדים שיעודדו זוג חילוני ללדת דוקא שם? |
|
||||
|
||||
בירושלים, שני בתי החולים שלהם חדרי הלידה החדישים והמשוכללים ביותר הם הדסה עין כרם ושערי צדק. שלא כמו ביה"ח ביקור חולים למשל, שערי צדק אינו מצטייר כ*יותר דתי*, מה שלא מביא זוגות חילוניים לבדוק מהלך לידה, נהלי ביקור בשבת, אפשרות להביא אוכל ליולדת וכו'. רבים מהם חושבים ש"יהיה בסדר" ובפועל מתאכזבים. |
|
||||
|
||||
לי זה דוקא נראה הדבר הראשון שאני אבדוק. בכל מקרה, אני לא רואה אותנו משתקעים בירושלים, ובטח שאני לא רואה את עצמי בצירים בקסטל... |
|
||||
|
||||
אהם... ...חווית "צירים בקסטל" היתה בדיוק מה שאני עברתי בלידה השנייה שלי. משגב לדך, ז"ל. נסעתי מתל-אביב, בערך ב-10 בבוקר. בית החולים היה נפלא אבל בשתי הלידות ניסו אחיות לדחוף תחליף-חלב לפעוטות (הן טענו שהם בכו כי הם היו רעבים...) והיחס של היולדות החרדיות והדתיות הלאומיות אל היולדות הערביות באותה המחלקה היה מצמרר. |
|
||||
|
||||
אני ניסיתי גם וגם, ומצאתי יתרונות בדתי (ליתר דיוק ''מעייני הישועה'' לעומת ''תל השומר''). ההבדלים היו בעיקר בתחום של צנעת הפרט (יתרונות גדולים למעייני הישועה), היחס האישי, וכן, גם המקצועיות (ב''מעייני הישועה'' עובדים רק רופאים מומחים, בעוד שבתל השומר, כמו בכל בית חולים אחר כמעט, גם מתמחים). |
|
||||
|
||||
אני חושב שההתייחסות למתמחים כאל איזה זבל אנושי ששומר נפשו ירחק בהם היא לא בדיוק הוגנת. איך את חושבת המומחים הפכו למומחים? נכון, הם עברו התמחות. בתי חולים בהם עוברים רופאים התמחות הם לא פחות טובים (ואף טובים יותר) מאלו שבהם רופאים לא עוברים התמחות. העבודה שמופקד עליך רופא מתמחה לא אומר שרופא מומחה אינו אחראי עליו ודואג שינתן לך הטיפול הטוב ביותר בכל עת. |
|
||||
|
||||
בתור רופאה, קל לי נורא להסכים אתך. בתור חולה, אני מעדיפה שמי שתופר אותי יהיה מישהו עם ניסיון רב יותר. בגדול, היתרון של בתי חולים חונכי מתמחים הוא בכך שהצוות הבכיר הוא מנוסה יותר, אקדמי יותר, ומומחה יותר בפתרון של בעיות סבוכות. לעומת זאת, כאשר מדובר בדברים הקטנים (כמו תפרים אחרי לידה), מה לעשות, למומחים המנוסים (גם אם הם פחות אקדמאיים) יש יתרון. |
|
||||
|
||||
וואלה. שכחתי שאת רופאה. ובכל זאת, אני חושב שלא צריך לעודד בקרב הציבור את ההתייחסות הזו. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שדווקא בדברים הקטנים כגון תפרים כדאי דווקא לבחור במתמחים ולא ברופאים מומחים. בעיקר בשל העובדה שהמומחים יתייחסו לעניין כאל פעוט ולא רציני בעוד המתמחים ירצו להוכיח את עצמם ויעשו את העבודה ברצינות ועל הצד הטוב ביותר. |
|
||||
|
||||
ביום הראשון שלהם, אולי. גם מתמחים רואים בזה משהו פעוט ולא רציני. ובצדק, אגב. |
|
||||
|
||||
מצד שני, לא ממש הייתי רוצה ליפול לידיו של מתמחה ביום הראשון. ומכיוון שכולם (לדעתך) רואים את תפירת היולדת כדבר פעוט, הייתי מעדיפה בכל זאת את התופר המיומן יותר. |
|
||||
|
||||
זה יותר מסובך מאשר לתפור כפתור ? |
|
||||
|
||||
אתה זוכר איך נראה הכפתור הראשון שתפרת? |
|
||||
|
||||
אני זוכר. לא משהו, אז מה? בגיל 7 ניתחו אותי ונתנו למתמחה לתפור לי את הבטן. הסנדלר החובב השאיר יותר מידי עור בחוץ ויצר לי פופיק לא שגרתי. (ולא שלפני זה הוא כן היה שגרתי, למעשה למרות הרשלנות הרפואית של הקצב המתלמד בסה"כ המצב השתפר) |
|
||||
|
||||
ואם היית בחורה צעירה שרוצה ללכת בבקיני, גם אז היית מתייחס לזה ככה? ואם היה מדובר בחתך בפנים שהיה צריך לתפור? לא תמיד זה לא ממש משנה. |
|
||||
|
||||
לפני מספר שנים נפגע בני בתאונה קלה, והובהל לבית חולים, שם נקבע כי הוא נזקק למספר תפרים. את התפרים בברך ביצע הכירורג המתמחה ששהה באותו זמן בחדר המיון. לעומת זאת, לצורך בצוע התפר בפנים נשלחנו לרופא המומחה במחלקת עיניים. לא, לא היתה כל פגיעה בעין, אלא שרופא עיניים זה נחשב למומחה גם בתחום אמנות הגובלן. למיטב ידיעתי לאחר הלידה תופרים במקום שגם בחורה בביקיני אינה חושפת, כך שגם מתמחה יכול לבצע תפרים אלו. (ונדמה לי שגם אותו חייט מומחה ממחלקת העיניים לא התחיל ישר מהתפר העשירי). |
|
||||
|
||||
וניתוח קיסרי? |
|
||||
|
||||
צריך לתפור אותן אחרי לידה רגילה?! איך בני אדם הסתדרו לפני שהיו תפרים? למה בעלי חיים נורמליים יכולים ללדת בלי כל הבלאגן הזה מסביב? צירים, צעקות, תפרים... מה יהיה? נשים יקרות, אם אני הייתי אתן, הייתי מגיש תביעה יצוגית נגד אלוהים על ענישה קולקטיבית ושימוש בכוח מופרז. |
|
||||
|
||||
בעלי חיים רגילים לא מולידים תינוקות עם ראש גדול כל-כך יחסית למימדי האם, וגם אין להם בעיות של אגן ירכיים שמותאם להליכה. |
|
||||
|
||||
אז למה הן לא נמוכות יותר, והולכות על ארבע? לא נראה לי שזה היה מפריע לליקוט מזון, והיתרונות של הריון ארוך יותר (הנובע מאגן רחב יותר) ברורים, וזה לא שאנו לא רואים מינים בטבע עם שוני ניכר בין הזכר לנקבה, אז בעצם השאלה שלי היא, למה השתלם לנקבות המין האנושי להזדקף? |
|
||||
|
||||
בתעשיה של פופק הן הולכות על ארבע... |
|
||||
|
||||
אתה צריך לשאול את זה על המין האנושי כולו, לא רק על הנקבות (די קשה לשמור גנום עם תוכניות נפרדות לגמרי לזכרים ולנקבות). ואת השאלה הזאת שאלו הרבה לפניך, ויש לה הרבה תשובות למשל היתרון שהגובה מקנה לחיות בסאוונה מבחינת נקודת התצפית שלהם על הסביבה (ראה למשל סוריקטות), או, החביבה עלי, ששחרור הידיים מאפשר לשאת אוכל למרחקים גדולים כדי להאכיל את המשפחה. |
|
||||
|
||||
תירוץ די אידיוטי, משום שהידיים של הגורילות, למשל (שהולכות על פרקי האצבעות) מספיק חופשיות כדי לשאת מזון בידיהם לאורך זמן. יותר סביר שהאפשרות ללכת בצורה מאוזנת *ויציבה* (בניגוד לשימפנזות, למשל, שיכולים ללכת על שתי רגליים בצורה די משעשעת) פשוט שיפרה את יכולתם של בני האדם להשתמש במכשירים (חניתות?). קראתי פעם שהוכיחו שהמוח התפתח לרמתו הנוכחית אחרי התפתחות העמידה הזקופה. או להפך. לא זוכר. מישהו יודע? |
|
||||
|
||||
כן. לוסי הלכה זקוף אך היה לה מוח קטן. |
|
||||
|
||||
הגורילות והשימפנזות הולכות על שתיים רק הליכה גמלונית(כפי שציינת) ולכן זה מאד לא פרקטי עבורן לשאת בידיים משאות למרחקים גדולים. אגב, בונובוס הולכים זקוף יותר מהשימפנזה המצויה. ואני מודה לך על התואר ''די אידיוטי'' שהצמדת ל''תירוץ''. נא להפנות את הטרוניה לריצ'רד ליקי, דון ג'והנסון ואחרים. |
|
||||
|
||||
איך? עם שיעורי תמותה (או נכות) בלידה (הן של היולדת והן של הוולד) גבוהים בהרבה. |
|
||||
|
||||
אני תוהה - האם מספר מקרי מוות של וולדות בקרב חיות אחרות גבוהים משמעותית מאלו של בני אדם (ביחס למספר הוולדות בכל המלטה/לידה)? ולעומת אלו של בני אדם לפני כמה מאות שנים? |
|
||||
|
||||
הגשנו. הוא אמר שאתכם הוא העניש בדברים אחרים, אנחנו עוד יצאנו בזול. |
|
||||
|
||||
על מה את מדברת? העונש שלנו זה אתן. (: |
|
||||
|
||||
כנ''ל (שום דבר אישי). |
|
||||
|
||||
הבעיה היא הבעיה היא שהן גם הפרס. |
|
||||
|
||||
אחת הטענות של התומכות בלידות ביתיות היא בדיוק זו שהצגת. הטענה היא שבתי חולים המעוניינים שהיולדת תפנה את המיטה מהר ככל האפשר נותנים מזרזים וחותכים כלא צריך לחתוך - מה שמוביל לצורך בתפרים. ידידה שלי, שילדה בבית, ילדה תוך חצי שעה ולא נזקקה לתפרים כלל. |
|
||||
|
||||
ברוב בתי החולים, אפיזיוטומיה (חתך חיץ) לא נעשה כהליך קבוע אלא כאשר ישנו צורך רפואי (ראש התינוק גדול מדי, הפתח צר מדי ללא יכולת להתרחב מספיק). הצורך בתפרים לא נוצר רק מחתך החיץ אלא מתרחש כמעט בכל לידה ותלוי בגמישות היולדת. מבלי להיכס לתיאורים גרפיים, יש רק לציין שאשה אחת עלולה להזדקק לתפרים לאחר הלידה (עם או בלי אפיזיוטומיה) ואחרת לא. |
|
||||
|
||||
כתבה שהתחבאה בלב במוסף הבריאות של "הארץ", ונראתה לי די רדיקלית, אבל אולי זו הבורות שלי או אי-דיוקים בכתבה (התגובה שלך כאן רומזת לאפשרויות האלו). היילייטס: כיום מבצעים חתך חיץ ב-60 עד 90 אחוז מהלידות, ו-90 אחוז מהלידות הראשונות של אישה. מחקר בבי"ח סורוקה טוען שיש בכך יותר נזק מתועלת. היום כבר ירד שיעור הלידות בסורוקה שבהן נעשה החיתוך ל-40-50 אחוז, ללא עליה בנזקים. משהו שלא הוזכר בכתבה: יש בשנים האחרונות ביקורת על הרפואה מזוית פמיניסטית. אם התוצאה של המחקר הזה תתקבל כנכונה1, נדמה לי שזו תהיה אחת הדוגמאות החזקות של הביקורת הזו. 1 סביר להניח שזה לא מחקר יחיד מסוגו בעולם. |
|
||||
|
||||
שיעורי חיתוך חיץ נמצאים במגמת ירידה בעולם כולו, כאשר ארה"ב ככל הנראה מובילה (למרות שניתן למצוא מאמרים דומים גם מארצות נוספות, כולל ארצות העולם השלישי). במאמר שפורסם ב- 2002 ב- Obstetrics Gynecology (שהוא אחד העיתונים הנחשבים בתחום) דווח על ירידה בביצוע הפעולה במרכז רפואי אחד בארה"ב מכ- 70% בשנת 1983 לכ- 20% בשנת 2000 1. מאמר שפורסם ב- Birth ב- 2002 2 מתקשה להצדיק שיעורי חיתוך חיץ שעולים על 20%: Findings from the analysis of epidemiological data for this study population were consistent with those from clinical studies, indicating that liberal as opposed to restrictive use of episiotomy is unwarranted, and probably even harmful. Hospital episiotomy rates exceeded 20 percent in all cases, but such rates appear difficult to justify in face of the evidence. מסתבר, שחיתוכי חיץ לא מגינים מפני סיבוכים ברצפת האגן, ואף גורמים נזק במקרים רבים.אני נוטה להאמין למדווח ב"הארץ" לגבי ריבוי השימוש בפרוצדורה כתוצאה של פחד מתביעות (בעיה אקוטית בתחום המיילדות) ופרוצדורה "נקייה" ומהירה יותר. אבל, ככל שירבו העדויות נגד הפרוצדורה (העדויות נגד מבוססות למדי כבר היום), וככל שיגבר הלחץ מהלקוחות (הנשים היולדות) נגד הפרוצדורה, יש להניח שהשיעורים ילכו וירדו. יש לציין ששיעורי חיתוך חיץ של 40 עד 50 אחוז כמו אלה המדווחים בסורוקה נחשבים עדיין לשיעורים גבוהים יחסית. ובפינת ההערה הלא קשורה: התמונה במאמר ב"הארץ" נראית לי מיותרת. ____ 2 למאמר המלא: |
|
||||
|
||||
אני לא בטוחה בנוגע להוכחת הנזק או התועלת. הרי גם את חיתוכי החיץ החלו לבצע מתוך מחקרים מסוימים. מה שבטוח הוא שיש כאן אלמנט של כסת''וח שבכל מקרה הוא לא משרת פעולה חיובית וטבעית. ישנם מקרים בהם חיתוך כמעט הכרחי ומקרים בהם החתוך נעשה כדי לזרז את התהליך כולו. משיחות עם רופאים ומיילדות בשנה האחרונה ידוע לי כי המגמה היא להפחית את חיתוכי החיץ משום שאינם נחוצים. ולמדור ההערה הלא רלוונטית, אני מסכימה עם טלי בנוגע לתמונה למרות שזו רק דעתי האישית ולאחרים התמונה יכולה להבהיר בדיוק במה מדובר. |
|
||||
|
||||
יש כמה דרכים להתאמן מראש ולהימנע מחתך ואף מקרעים, או לפחות להקטין אותם למינימום ההכרחי (תיאורים גרפיים בפנים): |
|
||||
|
||||
לגמרי במקרה יצא לי לראות לפני שבוע עם חברים (ב DVD) סרט אוסטרלי על בחור שהספינה שלו טבעה מפגיעת ברק וחברת הביטוח לא רצתה לשלם לו בגלל שזה היה כוח עליון, אם אני זוכר נכון את הביטוי שהם השתמשו בו אז God act או משהו דומה. הבחור מחליט לתבוע את נציגי אלוהים עלי אדמות - הכנסיה והרבנות. הסרט עצמו לא משהו, אבל הדמות של היהודי בהחלט מצחיקה (ציניקן). |
|
||||
|
||||
act of god הוא הביטוי המקובל. |
|
||||
|
||||
הסרט נקרא The Man Who Sued God: סרט נחמד, משודר מדי פעם לפעם בערוצי הסרטים של yes. |
|
||||
|
||||
זה המחיר על הליכה זקופה ומוח גדול. בני האדם הסתדרו בד"כ, חוץ מאלה שלא הסתדרו ומתו בלידה (האם ו/או הולד). |
|
||||
|
||||
תפרתי אותו בין החורים, אבל גם מהחורים אל שפת הכפתור ובחזרה. מה שבטוח, בטוח. |
|
||||
|
||||
ובכן, הייתי מעדיף לא להיות הנתפר הראשון שלך. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא בכולם. קיימים פוסקים שמאפשרים לבעל לעמוד ליד ראשה של היולדת בשלב זה. |
|
||||
|
||||
ליד איזה חלקים אחרים הוא מתכוון לעמוד? זה לא כאילו שהתינוק צריך אותו באותו רגע, ואני מעדיפה לקבל תשומת לב לאזור הראש... |
|
||||
|
||||
יש אי אילו מהגברים בעולם שרוצים לראות את הראש המבצבץ החוצה, במהלך הלידה. אפילו הרבה מאוד. אני, באופן אישי, מסכימה איתך. אביו של הילד הראשון לא הסכים איתך והעדיף להביט בעניין בשליפת מלקחיים מזורזת. לא סתם שהתגרשנו. אביו של הילדה השנייה הסכים איתך. אך במהלך לידה... ...זו נקודה קצת מאוחרת במערכת היחסים לגילוי אי-התאמה יסודית כל כך. |
|
||||
|
||||
רגע, אני אשאל אותו... ...הוא אמר שהוא לא מסתכל על התינוק יוצא אפילו אם מכריחים אותו. אז לא על זה נתגרש(; |
|
||||
|
||||
אני יכולה לספר שהחוויה המרגשת ביותר בחיי ואני יודעת שגם בחיי אישי היתה לידת בתנו. הוא אמנם ישב ליד ראשי ולא רץ ונדחף ליד המיילדת והרופא, אבל הודות למראה גדולה ששמו לנו ראינו שנינו את התינוקת יוצאת. זה מרגש, זה מדהים ועם צירי לחץ מתישים זה נותן המון מוטיבציה ללחוץ. |
|
||||
|
||||
ב''מעייני הישועה'' (בית חולים דתי לכל הדעות) מדובר רק בהמלצה. בפועל, גברים שמבקשים להישאר - נשארים. |
|
||||
|
||||
אני חושב שזו תוכנית הגנה על גברים. מה זאת אומרת מה הוא כבר עשה רע? אז זה אנחנו צריכים לשאול אתכן. אתן אלה שצועקות "משה, מה עשית לי, משה?!" ומאיימות להכאיב לנו יותר משכואב לכן, ברגע שרק תוכלו. (דובי מפגין את הניסיון הרחב שלו בצפייה בקומדיות דלוחות בטלוויזיה) |
|
||||
|
||||
בכל בית חולים, כאשר יש חשש לסיבוך, מוציאים את הבעלים. זה פשוט מאפשר לצוות לעבוד בראש שקט יותר. |
|
||||
|
||||
אינני יודע איזה דברים שמעת על בי"ח נהריה ומאיזו תקופה. לי יש ספורי זוועה על בית החולים הזה מכאן ועד להודעה חדשה, אבל *לא* על חדרי הלידה. בחדרי הלידה בנהריה עברנו (לפני שנתיים) חוויה מתקנת ביחס לשתי הלידות הקודמות שעברנו, וביחס למה שראינו ושמענו מחברים. זה מתחיל מכך שחדר הלידה - כשמו כן הוא: חדר. לא מיטה הנמצאת באולם גדול ומוקפת וילון, אלא חדר גדול ומרווח, בעל ארבעה קירות, דלת(!) וחלון, ומצויד בכל הציוד הנדרש לטפול ביולדת וביילוד, וכן בכורסא לנוחיות האב המאושר. זה ממשיך ביחס של הצוות הרפואי והסעודי ליולדת ובן זוגה. ושוב חוויה אישית לחלוטין: אשתי הגיעה לחדר הלידה עם ירידת מים בסביבות השעה 7 בערב, כאשר הלידה היתה למחרת ב10 בבוקר. מכיוון שהיה ברור שהלידה לא תתרחש במהלך הלילה היא שלחה אותי הביתה למשך הלילה. במהלך הלילה ישבה איתה בחדר, במשך רוב הזמן, אחות מילדת, ועזרה לה להעביר את הזמן כאשר לא ישנה, דאגה לה לשתיה, היטיבה לה את הכריות וכו'. אחות זאת לא היתה חריגה (בזמן ששהינו בחדר הלידה עברו שלוש משמרות אחיות ושתי משמרות רופאים). במהלך כל שהותנו בחדר הלידה (ולא רק במהלך הלידה) נכנסו רופאים לחדר (בתדירות של לפחות פעם בשעה), גם בשעות הלילה, התעניינו,הסבירו, שאלו, בררו האם אפשר לעזור במשהו. במהלך הלידה המילדת הסבירה כל פעולה שהיא בצעה לפני הבצוע. האפידורל הוצע כאופציה לבחירת היולדת. לאחר הלידה, ועד להעברה למחלקה, הילדה נשארה אתנו. כל הטיפולים, המדידות והבדיקות נעשו בחדר הלידה ובנוכחותנו. (את חבל הטבור אני גזרתי). במהלך השהיה במחלקת יולדות ניתנה לנו (לא, אין לנו פרוטקציה. זה נכון לכל היולדות) הבחירה האם אנו מעוניינים כי הילדה תשהה באופן קבוע בתינוקיה ותובא לאם לארוחות בלבד, האם תשהה עם האם במשך כל הזמן, או תשהה עם האם בשעות היום, ותועבר לתינוקיה ללילה (או בכל זמן אחר בו האם מעוניינת לישון, להתקלח, או להתפנות לעצמה מכל סיבה אחרת). בשעות בהן שוהה התינוק בתינוקיה הוא מואכל שם בתחליף חלב, או מובא לאם להאכלה, שוב לפי בחירתה של האם (אם כי את שעות ההאכלה בוחר דווקא התינוק). |
|
||||
|
||||
"האפידורל הוצע כאופציה לבחירת היולדת". בוודאי שזו אופציה, זו לא אינפוזיה שמחדירים כהליך שגרתי והיולדת צריכה לחתום. העניין הוא שכשהוצע לי האפידורל כאופציה ואמרתי שאני לא מעוניינת הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח ובסוף (לאחר ששאלו שלוש פעמים וסרבתי שלוש פעמים), כפי שכתבתי קודם הפחידו אותי עד שהתרציתי. הביות (rooming in) קיים ברוב בתי החולים אך רבים מהם מלאים עד אפס מקום ולעיתים אין אפשרות בחירה (בד"כ ניתנת עדיפות למבכירות). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |