בתשובה לל.ב.פ., ניו יורק, 07/08/02 1:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
...הנקודה שמן הראוי לברר אותה היא "האם יש טיפול נמרץ לתינוקות בבית היולדות?" ולא "כמה רופאים ניתן לגייס בשריקה אחת?" השאלה הזו קריטית כאשר, למשל, תינוק נכנס למצוקה ונולד בגוון כחול (כמו הראשון שלי) וזקוק לתמיכה מסביב לשעון בענייני האכלה, הנשמה וכאלה. אבל אולי תיידעי את בנזוגך בדוא"ל... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה מצוקה? מה כחול? אנשים, לא להפחיד את הדור הצעיר! רק עכשיו הסכמתי בתאוריה (לרגל יום הנישואין הרביעי)לשקול את האפשרות שאני אסכים אולי להכנס להריון מתישהו במסגרת תכניות החומש... לא בכל בית יולדות (נניח מהגדולים, נניח תל השומר) יש טיפול נמרץ לתינוקות? יש עוד דברים שאני צריכה לדעת? יש על זה ספרות מקצועית? אמא שלי תדע את התשובות? הצילו!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...ועכשיו, הכניסי לעצמך לראש את המידע הבא: המון דברים יכולים להתפקשש בענייני הריון ולידה. כן, יש על זה ספרות מקצועית (המון ספרות מקצועית) וכדאי לדעת לקראת מה את הולכת *לפני* שאת נכנסת להריון ומגלה שאופס, אין בסביבתך בית יולדות אחד שמאפשר דולה (או דברים כאלה). אמא שלך תדע חלק מהתשובות, אבל לא את כולן, משום שלפני שלושים שנה (עשרים וחמש? שלושים וחמש?) היה נהוג בישראל ללדת "איך שאומרים לך". אני מדברת על אולמות לידה (תחשבי על חדרי מיון, עם הפרדות וילון) ועל קשירת רגליים לשולחן לידה וכדומה. ולגבי טיפול נמרץ ליילודים (ככה קוראים להם...) – ש*ו*א*ל*י*ם. שואלים המון. (ולא מתרגשים מזה שבמהלך הביקור במחלקת היולדות מברכת אותך האחות במלים "שלום שמנה!" – לא מומלץ להכניס לה אגרוף לפרצוף.) ואיך יודעים מה לשאול? חזרנו אל הספרות המקצועית. אחד הספרים המקיפים יותר הוא הספר what to expect when you're expecting. הוא תורגם לעברית בהוצאת רות סירקיס והותאם לתנאי ישראל – אבל *כדאי* לקרוא את המקור, במיוחד אם בכוונתך ללדת בארה"ב. (יש יתרונות אזרחות היילוד...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתכוונת ללדת פה. אנחנו למעשה כבר ''על המזודות'' ואחת מהסיבות היא שאנחנו לא רוצים בשום פנים ואופן לגדל פה משפחה. יורש העצר יקבל אזרחות אמריקאית בכל מקרה כי אבא שלו אזרח. בכל מקרה, אני לא מתכוונת לבדוק את הצע בתי היולדות באזור לפני שאני שוכרת דירה, ובטח לא לפני שאני נכנסת להריון. לא צריך להיסחף. ואם מישהי קוראת לי שמנה היא בהחלט חוטפת אגרוף בפרצוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב בישראל לפני ארבע וחצי שנים (אלוהים אדירים! היא כבר כל כך גדולה?) היה שלא היה קשר הכרחי בין מקום מגוריים וחדר הלידה שבו ילדת. בעבר דווקא היה קשר כזה והיו דוחים יולדות עם צירים אם הכתובת שלהן לא התאימה לאיזורם (מלבד בתי יולדות על-איזוריים, שם היה על היולדת להירשם מראש. כך, למשל, היה עלי להירשם למשגב לדך בהריון עם בני, בשנת 1991. כן, בחורף ההוא עם הטילים.) בעניין אגרוף בפרצוף לכל מי שקורא לך שמנה... ...אני חוזה לך הריון מעניין בישראל. (זו ההתייחסות המקובלת, בכל אופן ברמה"ש ובת"א ובבת-ים וברחובות. בירושלים לא ניסו לקרוא לי כך אבל רק משום שהייתי במשגב לדך.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחודש שמיני ואילך אולי יהיה לי חוש הומור בנושא. היום, כמו כל בחורה שהיא בעצם די רזה, אני בטוחה שאני שמנה ומוצאת את כל הענין לא מצחיק. זה משהו שמצער אותי בחזרה לארץ. מידה12 נשמע הרבה יותר טוב מ44... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי מעולם אפילו אשה אחת שחשבה שהבדיחה הזו מצחיקה. זה לא הפסיק אנשים מלחזור עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי! זו לא מלחמה! הפניקה לא דרושה! דבר ראשון, כבר בשלב הנסיונות רצוי להצטייד בספרות, אבל לא כ-ל ספרות. היה לנו בבית ספר אחד מתורגם (שקיבלנו לחתונה, עזבו סיפור ארוך ומעיק) שברגע שפתחתי אותו התחלחלתי. זוכרות את מ-12 עד 16? אז אותו דבר אבל על הריון.עמ' 10 - "איך תדעי שאת בהריון? אחד הסימנים הראשונים הוא שהג'ינס כבר לא נסגרים עליך". בנוגע לסיבוכים אפשריים הוא הפחיד הרבה יותר מאשר הועיל וטכנית אולי התאים לישראל אך לא מעשית. זו היתה אחת הפעמים היחידות בחיי שזרקתי ספר לפח. הספר שעזר לי בסופו של דבר היה "המדריך השלם להריון ולידה" של ד"ר עמוס בר וטלי רוזין. בעיקר משום שהוא מתעדכן מדי שנה, כולל את כל האינפורמציה שחיפשתי (כולל כזו על חדרי לידה) ולא נלחץ או מטיף מוסר. בהריון יש כל כך הרבה דברים שמפחידים, מלחיצים או יוצרים פעילות הורמונלית מוגברת עד כדי בכי אחת לחצי שעה שלא צריך גם ספר שיעשה טראומה. בסביבות החודש הרביעי צריך להרשם לבית החולים (באם את מעוניינת בבית חולים גדול ומסודר), זה לא שיזרקו אותך עם צירים משום שלא נרשמת אלא פשוט יחסוך את הפרוצדורה המעיקה של קליטה בחדר מיון-מדבקות-רישום וכו'. לחדרי לידה רבים יש אתרי אינטרנט וכל חדרי הלידה עושים סיורים מודרכים פעם בשבוע. זה המקום לשאול שאלות מהותיות יותר מאשר - מה הסיכוי לעשות חתך חיץ או איזה אוכל מגישים בקפיטריה. לא להתבייש ולשאול מה קורה במקרה של סיבוך, כמה חדרי ניתוח זמינים יש, האם יש ערכת החייאה בהישג יד, האם רופא יילודים נמצא איתך בחדר הלידה או שיש צריך להזעיק אותו מהמחלקה במקרה חירום? עלינו הסתכלו כאילו אנחנו זוג מורבידי פולני ולחוץ but better safe than sorry. ובנוגע לגודל. כשקראו לי שמנה זה היה טוב. יש עניין מגעיל הרבה יותר בארץ. משום מה, אנשים חושבים שכרס הריונית היא נחלת הכלל ומיד שולחים יד להרגיש את הבעיטות. לפעמים אפילו לא מבקשים רשות. אני אישית הרבצתי (!) לשני חצופים וחצופה אחת והתשובה הרווחת לאנשים ששאלו אם הם יכולים לגעת לי בבטן היתה: "גם הציצי שלי גדל. רוצה לגעת גם בו?" זה בדרך כלל הביך אותם והם התרחקו. נכון שעכשיו את יותר רגועה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זאת תשובה לשאלתך *הלפני* אחרונה) נא תאמי זמן ומקום עם המזכירה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוטה גנב לי את התשובה, אבל לנושא רופא יילודים וכו', יש לי חברה אשר ילדה בבית (לא מתוך עקרון, פשוט הלידה התקדמה כל כך מהר, שהיא לא הספיקה להגיע לבית חולים). למרות שהיא לא בררה באינטרנט וכו', היא ילדה בנוכחות פרמדיק, מיילדת ורופא יילודים. (טוב, גם בחירת בעל זאת אמנות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמחה שאני משעשעת אותך. ובכל זאת, לא היה מדובר במצב נעים או סימפטי (גם כאשר היה מדובר באנשים שהכרתי) וזו היתה הטרדה מינית לכל דבר. כפי שציינתי, שלושה מאלה שלא טרחו לשאול חוו סטירה מצלצלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט מבין אותך, ואם ההלצה שלי לא לטעמך אני מתנצל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הביך אותם? בארץ?! בכל מקרה - מדריך הלידה היחיד שאי פעם תזדקקי לו: טל, קראת? איך הספר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להצטרף להמלצה של איילת על הספר של עמוס בר וטלי רוזין (הספר עם הגלגל) לדעתי הוא מתאים יותר למי שמתעתדת ללדת בארץ כיוון שהוא מכיל מידע על בתי החולים, זכויות סוציאליות שונות וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתיו אך טרם הספיקותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, הוא קיבל גם את אלה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ספר אחד מתורגם (שקיבלנו לחתונה, עזבו סיפור ארוך ומעיק)" וואו! ספר על לידות כמתנת חתונה... אפילו סבתא שלי לא כל כך בוטה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר פופולארי היום להביא ספר על חתונה כמתנת לידה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתלה מעילים.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרובת משפחה רחוקה 1 היא רעייתו של מנהל מחלקת יולדות בבית חולים מאוד גדול בארץ. הזוג הוזמן מתוך חובה משפחתית והגיע עם בנם, כלתם ושלושת ילדיהם. מתנת החתונה של כל החמולה הזאת היה הספר שכמה מפתיע, תורגם ע"י אותו דוקטור. אני לא רוצה להתנסח בבוטות יתרה אז רק אציין שמדובר בחרא של תרגום. 1 הפרטים המזהים כמובן שמורים במערכת, מחמת צנעת משפחתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת לא כל ספרות? את רוצה לומר שספרים מסוימים ראוים לפח? ויתרה מזאת, ספר עושה טראומה? אני לא מאמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת? כרגע הטראומה שלי נגרמת מאנשים צרי מוח ואופקים כמוך שמעוניינים לחנך על "ערכים דתיים" ונכנסים עם הראש בקיר בכל הכוח. יש לך נסיון כלשהו שאיתו תוכל להעשיר את קהל הקוראים? הריון? לידה? שינויים הרומונליים? בת זוג? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ... למקרה שהיה ספק, אני *לא* האלמוני המדובר (פשוט, פעם העלית טענה שאני מעוניין לחנך ל "ערכים דתיים", לכן רציתי למנוע הטעיות) ואם ננטרל חוסר נימוס מסוים (שעובר במעט אפילו את הליברליזם שלי...), בכל-זאת יש משהו בטענתו על חוסר עקביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת לחוסר עקביות שלי? כי המשפט לא היה ברור. במידה וכן, בניגוד אליך, אצלי לא הכל שחור ולבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוסר העקביות שהוא ציין: הנטייה לא לצנזר אפילו ספר נורא ואיום אם הוא מכוון *לילדים*, מתוך השקפה שאין לספרים תוצא מעצב לגבי אישיותו ועולם הרגשות של הילד (כלומר, גם בתקופה הקריטית והמכוננת בחייו של הילד, אין חשש שספר בעל סצנות זוועה יגרום ל 'טראומה'), ונכונות לצנזר (לזרוק לפח!) ספר הרבה פחות חמור אם הוא מכוון לנשים בוגרות (אומנם, יולדות). אם אני הייתי אומר על ספר ילדים מסוים: "ברגע שפתחתי אותו התחלחלתי", "הוא הפחיד הרבה יותר מאשר הועיל", "זו הייתה אחת הפעמים היחידות בחיי שזרקתי ספר לפח", ו "בגיל הרך יש כל כך הרבה דברים שמפחידים, ומלחיצים עד כדי בכי אחת לחצי שעה שלא צריך גם ספר שיעשה טראומה", היית אומרת שאני שמרן. גם אצלי לא הכול שחור ולבן; בגלל זה אני מנסה *לאזן* בין ערכים חינוכיים לליברליות, מבלי לשפוך את כל הספרים עם הארונית... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אענה לך (שוב) תגובה ארוכה ומשעממת בדיון המקורי. אין טעם לפתוח את הדברים גם כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. ואגב, תגובותייך לא משעממות כלל. נושא הויכוח הוא גם מרתק וגם חשוב. רק תני כלינק את התגובה, כדי לא לקטוע את הרצף (אם מישהו מגיע לדיון הזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. עכשיו חייכת אותי. נקודת זכות אחת נרשמה לך. תגובה 83885 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, בובה (אופס! הלכה הנקודה). ------------- נובאמת. את לא רוצה לומר לי שבאמת לקחת את כל הדברים ללב... כפי שהסברתי פעם, הצורה הראויה לדיון היא להתווכח עם דעות, לא עם אנשים. לכן, בכל פעם שניסיתי להראות כמה גישתך מגוחכת (לדעתי המנומקת), לא ניסיתי להגחיך *אותך* חלילה. לעולם. וגם ככה, דעותיך, על-אף שאני חולק עליהן, מעניינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנימת "מפגר אבל סימפטי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה גם לך הלכה הנקודה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוחה. כוונתי היתה להתנשאות שבדבריך: "דעותייך, על אף שאני חולק עליהן, מעניינות". קבלה מעניינת של השונה והלא מוכר. כל הכבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא התכוונתי בזה לשום התנשאות. הייתי שמח לקבל מכל אדם שלא מסכים איתי מחמאה כזו: "הדעות שלך מעניינות, אבל אני לא מסכים איתם. מה לעשות?" לא תמיד לומר על משהו "זה מעניין" זו אמירה שלילית. רק כשהחותנת מכינה משהו. <**דיסקליימר חשוב!**> ה "חותנת" שלי דווקא מכינה אוכל נפלא, בריא, וערב לחיך. </**דיסקליימר חשוב!**> באמת התכוונתי רק להחמיא, וגם לציין שלמרות שהדברים שאת אומרת *מעניינים*, נעבעך, אני לא מסכים איתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיום בכל בתי-החולים בארץ אפשר ללדת בלי קשר לאיזור המגורים – כי בתי החולים מקבלים תשלום על כל לידה. מצד שני, באיזורים בהם יש יותר מבי"ח אחד (מי אמר חיפה?), אם מקום הלידה המועדף עליכם עמוס מדי, ישלחו אתכם אחר כבוד לבית-חולים אחר (מי אמר רמב"ם?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שיתנו ליולדת לשכב אחר כבוד במסדרון (מי אמר עין כרם?) מיותר לציין שבסורוקה אין אפילו אפשרות לrooming in |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין rooming-in – לפני ארבע וחצי שנים, האפשרות היתה קיימת בבתי חולים רבים, אבל רק למשך כשש שעות ביממה וזמני האכלה שבחרו האחיות. כלומר, 18 שעות ביממה התינוק שוכב מבודד במיטתו ורק 6 שעות בזרועות אמו. לי זה לא התאים... ...אבל כמו שאיילת אמרה, *צריך לשאול*. כולל "מה הכוונה במונח X?" גם כאשר משמעות המונח ברורה לך לגמרי. לפעמים "טוב, אצלנו זה אחרת". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |