בתשובה לאביב י., 03/10/02 23:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מכל הדברים שכתבתי כאן אי פעם דווקא הפיסקה הזאת מוזרה?! איפה אתה חי.... התכוונתי להגיד שאני רואה בגוף דבר פרטי. שאני לא ארצה לחלוק אותו, ואני לא רואה כל צורך לחלוק אותו. אם הרגשתינו בעניין משותפת - מה טוב ומה נעים. ה*יכול* שלי בהחלט מבוסס על תחושת בטן, כיוון שמעולם לא חקרתי את הנושא. אני חושבת שזה יכול להזיק. לפי השקפת העולם שלי (ויש לי!) זה מזיק. "להחליט בעצמו" זו אכן הפואנטה. כשהוא יגדל הוא בהחלט יוכל להחליט בעצמו. בחברה בה עדי חיה בנות לובשות חצאית. אבל מה עשתה עדי? עדי החליטה שבה לה ללבוש מכנסיים, וכל האימהות המודאגות של הדור הבא, בעלות הפוביות הבלתי-רציונליות, ממש לא יכולות להגיד לה מה לעשות בחייה הבוגרים. עדיין, להוריה היתה זכות מלאה לחנך אותה כראות עיניהם. הפואנטה היא: כשילד יגדל, הוא ב ה ח ל ט יוכל להחליט בעצמו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בגלל שמותר, במדינה בה את חיה, לבנות ללבוש מכנסיים, אפילו שבחברה הספציפית שלך זה לא מקובל. בגלל זה יכולת להחליט שאת רוצה ככה ולא אחרת. אבל אם אסור היה בחוק, לא היית יכולה להחליט בעצמך. זה כל מה שאנחנו מבקשים - שיהיה מותר, וכל אדם יחליט בעצמו. כמו שחינכו אותך ללבוש חצאית למרות שיכולת לראות ברחוב בחורות במכנסיים, כך אפשר לחנך ילדים ללבוש בגדים גם אם ברחוב יש אנשים שהולכים ערומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ...יש משהו בדבריך. אפילו הרבה משהויים. עברתי לתגובה הבאה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |