בתשובה לליאור גולגר, 21/11/02 16:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא לוקחת. גם לא לריאות. עזוב עכשיו את עניין הכשפים ותחשוב על זה- אנחנו חושבים על העולם בקטגוריות שמובנות אצלנו במוח, ושאיננו יכולים להשתחרר מהן- דברים נראים לנו כמתרחשים בחלל, בזמן ועם קשר סיבתי. העולם בד"כ מתנהג יפה, ולפי הציפיות והתצפיות האלה שלנו. ואז מגיעה תורת הקוונטים עם התופעות הלא מובנות שלה (ראה מאמריו של ירדן ניר)- אפשר לנסח נוסחאות קוונטיות, והן עובדות. אבל איך זה מסתדר עם העולם כפי שהוא נראה לנו במשקפיים הרגילים, היומיומיים? אפשרות: כמו שאנשי המזרח טוענים, העולם כפי שהוא נראה לנו הוא אשליה. האשליה "מוחזקת במקום" בעזרת הקטגוריות המחשבתיות הנ"ל. כשאתה מתעסק בקוונטים אתה מתקרב למקום שבו האשליה נגמרת, ואתה יכול כמעט לראות את מה שמעבר לה. אילו יכולנו לחרוג מהקטגוריות המחשבתיות היינו רואים איך הכול כן מסתדר. אבל אנחנו לא יכולים ולכן התופעות התמוהות נשארות בעינן. ובעצם- לא בעינן, אלא בעינינו בלבד. כלומר אין סתירות, אין פרדוכסים, יש רק מוגבלות מובנית של ההבנה האנושית. אני לא אומרת שזה כך. אני כן אומרת שיש כאן הרבה על מה לחשוב. אה, ויואל הופמן אדם גדול, אבל זה כבר עניין אחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החשש שלי הוא שמייחסים למכניקת הקוונטים קצת יותר משמעות ממה שיש לה. לדעתי הסוריאליזם והדאדא מזעזעים את יסודות ההבנה האנושית בצורה ניכרת יותר מכל תיאורייה פיסיקלית בת זמננו. פתאום ציפור פצועה או בחורה מופקרת הם מושא הערצה אסתטי נשגב יותר מאיזו מדונה או בתולה בלונדינית. תורת היחסות הכללית ממחישה את מוגבלות התפיסה האנושית באופן חמור הרבה יותר. פתאום מסתבר שמסה אינה אלא ביטוי לעקמומיות המרחב, שגם קרני אור נופלות לעבר גופים מסיביים, שיש נקודות סינגולריות במרחב, ומפליא מכל - שהיקום סגור. למדנו לגלות שהיקום אכן שטוח כמו בלון תלת-מימדי (הבלונים המוכרים לנו הם דו-מימדיים), האם את מסוגלת לשער בדמיונך כיצד נראה בלון תלת-מימדי? אני לא. למכניקת הקוונטים יש כמה וכמה תוצאים בלתי שגרתיים, אך הם באים לידי ביטוי בסקאלות מיקרוסקופיות. אנשים לא מתמנהרים דרך קירות, למרות שמבחינה הסתברותית גם האפשרות הזו קיימת. המעבר ממכניקת הקוונטים למכניקה הקלאסית הוא רציף לחלוטין, ואינו דורש מאמץ תפיסתי מסדר הגודל של תורת היחסות הכללית. אם הפיסיקה של 1905 היתה בייגלה, מכניקת הקוונטים גילתה שהבייגלה אינו אלא ידית של אגרטל. תורת היחסות הכללית גילתה שמה שנראה כמו אגרטל אינו אלא פנימית של חמת חלילים. מה הקשר לטאואיזם? שום כלום. אבל יואל הופמן הוא אכן אדם גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכירה ציור סוריאליסטי שמציג ציפור פצועה. אבל איפה יש בחורה מופקרת? קריאת תגר על דמות המדונה כאיקונין לא ממש "מזעזעת את יסודות ההבנה האנושית". היא מקסימום קוראת תגר על מוסכמות באמנות הנוצרית-קתולית. אגב, הדאדא מעולם לא התיימר לקבוע קביעות, הוא מתחמק מלקבוע אותן. במידה מסוימת גם הסוריאליזם כך - שניהם דוחים את המחשבה ה"רצינית" וה"רציונלית", וחוזרים לדלות אסוציאציות חסרות קשר מתוך ראשם, בניסיון לחזור לאיזשהו שלב ילדות מוקדם. עד כמה שהדאדא נהדר בעיני, זו התחמקות לא רק מקביעות על העולם, אלא גם מלקיחת אחריות. כשכותבים שירה באמצעות גזרי מילים שנזרקים אקראית על הרצפה, זו התחמקות מכל אמירה ו/או אחריות. מסיבה זו, הדאדא יכול להיות מרעיש כמה שהוא רק רוצה, ועדין להיות פחות מרעיש ממדע פיזיקלי, שקובע קביעות של ממש על המציאות הממשית שלנו - קביעות שסותרות את התפיסה החושית והאינטואיציה המיידית שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נה, לא קיים ענף בפיסיקה הסותר את התפיסה החושית. הרי הפיסיקה מתיימרת לתאר את העולם, ולכן לא יעלה על הדעת שהיא תסתור את תצפיותינו. בסה''כ גילינו שבסקאלות המיקרוסקופיות, שעד אותו זמן לא יכולנו לצפות בהן כלל, באים לידי ביטוי עקרונות פעולה נוספים שאינם מוכרים לנו במציאות המאקרוסקופית. זה הכל. דאלי צייר בחורות מופקרות למכביר, למשל זו השרועה עירומה מול הטיגריסים השואגים ב'חלום'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיעלה על הדעת שפיזיקה תסתור את התפיסה החושית. בניסוי הקלאסי, של טבילת יד במי קרח ואחר כך במים חמים 1, החושים שלנו מוליכים אותנו שולל לגבי אומדן טמפרטורת המים, כיוון שהם עובדים בצורה יחסית. כנ"ל כל האשליות האופטיות של ראיית צבע ירוק לאחר בהייה ארוכה בצבע אדום, יצירת אשליה של מרחק בגלל קווי פרספקטיבה וכולי. כל אלה עקרונות פיזיקליים שלא מתיישרים לפי התפיסה החושית. העובדה שהתצפיות המדעיות הולכות ומשתכללות, ועובדות ברמת האלקטרונים, גורמת להן להתרחק עוד יותר מהתפיסה החושית - והפיזיקה הקוואנטית הביאה את המרחק הזה לשיא. ואגב דאלי - מה הרבותא בבחורה שלו לעומת "המאיה העירומה" למשל? גם זו היתה בחורה מופקרת, כמה שנים טובות לפני. 1 אני לא זוכרת את המהלך המדויק של הניסוי, אבל העיקרון ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קופרניקוס האידיוט ניסה ללמד אותנו שאנחנו מסתובבים ומתגלגלים כמו כדור, למרות שכל אחד מאיתנו עומד היטב על רגליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל הציורים של דאלי שבהם מופיעות בחורות מופקרות, האהובה עלי ביותר היא זו שבה רואים בחורה לבושה לחלוטין עומדת בחלון ומביטה אל אגם. משהו בתנוחת הגוף שלה ובהסתרת הפנים משדר פיתוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראים לציור הזה "בחורה ליד החלון" (MUCHACHA EN LA VENTANA), והדוגמנית לציור היא אחותו של סלבדור דאלי. הציור נמצא במוזיאון "המלכה סופיה" שבמדריד. מוזיאון מומלץ ביותר לכל מי שכבר היה בפראדו, או סתם רוצה לראות את ה"גרניקה" ויצירות מופת ספרדיות אחרות. אזהרה לשונאי "אמנות לא מובנת": יש שם בסביבה גם ציורי "נקודות וקווים" של אמנים אקספרסיוניסטיים ואבסטרקטיים שונים, והמעליות מבלבלות נורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא היה פסיכי הדאלי הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם הפיסיקה של 1905 היתה בייגלה, מכניקת הקוונטים גילתה שהבייגלה אינו אלא ידית של אגרטל. תורת היחסות הכללית גילתה שמה שנראה כמו אגרטל אינו אלא פנימית של חמת חלילים" לא היה נכון, מבחינת ההיסטוריה, ומבחינת כיווני התגלית, לומר "אם הפיסיקה של 1905 היתה בייגלה, תורת היחסות הכללית גילתה שמה שנראה כמו בייגלה אינו אלא פנימית של חמת חלילים, מכניקת הקוונטים גילתה שהבייגלה מעוטר בעיטורי חרסינה."? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכניקת הקוונטים אמנם פותחה ובוססה בסוף שנות העשרים, אך ניצניה מופיעים כבר במאמרו של איינשטיין משנת 1905 ובמודל אטום המימן של בוהר משנת 1913. תורת היחסות הכללית פורסמה בסביבות 1912 וזכתה להכרה בסביבות 1919. מאז כל סטודנט לפיסיקה חורש בשדות המכניקה הקוונטית, אך לא רבים באמת מבינים משהו בתורת היחסות הכללית (הפרטית אינה אלא פירוש פיסיקלי אלגנטי לכמה נוסחאות אלגבריות פשוטות). אני, בכל אופן, לא מבין כמעט דבר בתורת היחסות הכללית. מה שאני כן מבין הוא שתוך סמסטר וחצי אפשר ללמד כל סטודנט הדיוט איך לזייף אורגזמות ממוזרויות קוונטיות, ואילו המטריקות של תורת היחסות הכללית הן קצת פחות סקסיות (דהיינו - קליטות) בעיני המתבונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. התיחסתי לזמן ולגודל, מבחינת הגודל, מכניקת הקוונטים לא סותרת את צורת הבייגלה, אלא את מבנהו הפנימי. 2. מבחינה היסטורית, ניצני תורת היחסות הופיעו עם ניסוי מיקלסון מורלי (1887), המשיך עם לורנץ (1904) ופואנקרה (1904) ופיתוחה *הסתיים* ב1919 עם פרסום עקרונות היחסות הכללית. בעוד שניצני מכניקת הקוונטים הופיעו החלו מ1860 (קרינת גוף שחור) אבל פיתוחה הסתיים (במידה והסתיים) ב1948 (רנורמליזציה של QED). 3. אני לא משוכנע שהסיבה שמלמדים יחסות כללית פחות ממכניקה קוונטית היא בגלל קלות החומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא הזה כבר עלה בתגובה 41800. אגב, זה שאת אומרת "ואז מגיעה תורת הקוונטים עם התופעות הלא מובנות שלה" אני חושב שחסרה פה מילה אחת "עדיין" - זה שאנחנו לא מבינים משהו לא אומר שאין לזה הסבר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |