![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני בוש ונכלם. עומד אנכי נזוף, גלמוד וערירי, בפינה שכוחת-אל של החדלון, ורק קול לחש דק בוקע משפתי הצבות: "ואף על פי כן - נוע תנוע! התנצל, אויבם האכזר של עופות המים באשר הם, ולא - תשיג גם אותך ידם הארוכה של האיילים הנוקדנים!" וכן: "הוי!" ולבסוף: "איפה הכדורים שלי?" |
![]() |
![]() |
| חזרה לעמוד הראשי |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |