בתשובה ליעקב, 18/10/04 15:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לישראל סגל לא נשקפה סכנת חיים כשהוא כתב את הקטע הנ''ל. הוא היה תלמיד עילוי בישיבת פונייבז' לפני שהתחלן, ומכיר היטב את המקורות. הוא גם לא ישב ואסף מהמקורות קטעים מרשיעים נגד היהדות. ההקשר של הקטע הנ''ל ב''וכי נחש ממית'' הוא שיחה ליד שולחן המשפחה עם אחיו, כשזה התחיל להתחרד. והספר כולו עוסק בקרע האישי הנורא בינו לבין האח ובגלל האח גם בין ישראל לשאר המשפחה. הכול מפני שהאח התחיל להיות קדוש עד אימה, במה שהיה עד אז משפחה דתית ממוצעת בירושלים. האח הוא היום רב חשוב בירושלים, וישראל סגל הוא כאמור חילוני. כלומר, הספר עוסק דווקא בשנאה כלפי השונה (האח שהתחלן, במקרה זה), ולא כלפי גויים. אני לא מכירה מקרוב דתיים בהווה, לא כאלה שאוהבים, לא כאלה ששונאים, ולא כאלה שאדישים. ואילו הכרתי הרי שזה היה מהווה טיעון אנקדוטלי. לא נראה לי שאתה יכול להתחמק מקטעי השנאה הרבים במקורות באופן כזה, ע''י הפיכת השאלה לקשורת היכרויות אישיות, והפנייתה כך כנגד השואל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
להלן ציטוט מדברייך: "אבל מומלץ לבחור באמונה שאינה שטופה בשנאה לזר ולשונה ממך כפי שזה ביהדות האורתודוכסית." הדברים מבוססים כנראה על קריאה בספר אשר כדברייך הוא אנקדוטלי. ואוסיף אני - סיפור של משפחה אחת עם מתחים ויצרים עד כדי כך שמצדיק כתיבת ספר. בהפנותי אל הנסיון האישי שחשבתי שהיה לך, רציתי להראות שהיהודי הדתי / החרדי אינו שטוף בשנאה לזר. הוא חי את חייו היום יומיים ואם יש לו שנאה הרי שזה כמו כל אדם אחר והוא מופנה כמו כל אדם אחר באופן אקראי אל המושא הכי נוח. בהקשר זה יש להבין את המקורות שאת מצטטת, ללמוד אותם ולהבין אותם בתוך המכלול הכולל 1. כשתלמדי אותם בתוך המכלול הכולל של התורה תביני את מקומם ומשמעותם בתוך התמהיל הכולל והמסובך של התורה היהודית 2. אז תוכלי להבין מדוע הציטוטים שהבאת אינם בונים קהילות שטופות שנאה לזר. 1 כניגוד ניתן להציג את דת האהבה הנוצרית אשר חלקים רבים מנושאיה הגיעו ועדיין יש בהם שנאה רבה מאוד אל השונה והזר למרות שלא תמצאי על כך מילה במקורות האהבה שלהם. וזה לא מקרי. 2 וזאת יש להדגיש - התורה הינה מורכבת כי העולם מוכר. זאת בניגוד לכל מיני תורות ואידיאולוגיות חד מימדיות אשר מתעלמות מהעולם המסובך בו אנו חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריי אינם מבוססים על סגל, זו היתה רק קריאת ביניים מהיציע, שהופנתה כלפי ע"ב שדיבר על הפן הטוב שבאמונה. וזה בא להסכים איתו1, אך לסייג את הדברים2. אבל אם כבר הגענו עד הלום, הרשה נא לי להפנותך לספר "חמורו של משיח", לתורתו של מ' כהנא, וליריקות על כמרים, בתור התחלה. ולטרגדיות המשפחתיות הרבות בישראל במשפחות שאיבדו כל קשר עם בניהן שחזרו בתשובה. ולאבנים המושלכות על רכבים בכביש בר אילן. וליריקות על כל מי שלא לבושה מספיק צנוע ונכנסת שלא בטובתה למאה שערים או לגאולה. ול"משמרות הצניעות" הרצחניות הפועלות בתוך העדה החרדית פנימה. יש עוד כהנה וכהנה, אבל האם באמת הפירוט הזה נחוץ? שלא הכול כזה, ולא כולם כאלה- גם נכון. אבל שיש קטעי שנאה לא מעטים במקורות, ושאפשר /לפרש/ קטעים שלמים אחרים ביהדות לכיוון הזה- אין ספק. ושיש לזה ישום ברור בשטח ע"י מי שנטייתו האישית כזאת- גם כן אין ספק. ודרך אגב, בפעם הבאה שאתה שומע שירקו על יהודי בפריז, או הרביצו ליהודי במרסיי- אתה בוודאי תזכור את מה שאתה עצמך טענת כאן, ותהפוך את הטיעון שלך עם הפנים לכיוון השני, נכון? 1 דוגמאותה לדתות נטולות-שנאה בודהיזם. בהאיזם. 2 דוגמאות לדתות בעלות צדדים אפלים- שלוש הדתות המונותיאיסטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם כאנקדוטה, אני מכיר משפחה של קיבוצניקית שחזרה בתשובה והם אכן איבדו קשר עם הילד שלהם, אבל לא עם זאת שחזרה בתשובה אלא עם זה שהלך לאיבוד בדרום אמריקה. לגבי חמורו של משיח אין לי מה להוסיף ולגבי תורתו של הרב כהנא אני מציע לך לקרוא את כתבתה של ניצה על הרב כהנא. לא כל מה שרואים בתקשורת מכסה את כל האמת. אני שוב מדגיש שהוצאת כל הפרטים הללו מהקשרם יכולה לתת רושם של תורה מלאת שנאה - ולא היא. מי שחי שם לא נתקל בשנאה יום יומית ולא הופך להיות אדם רווי שנאה - באופן כללי. ולגבי השנאה לרע גם לזה יש מקום, ואסור לנו למחוק אותו. וכי מפני השוטים נחנך את ילדינו לסובלנות כלפי הרע? התורה פועלת במקביל לחינוך האדם לשליטה ביצריו ולשנאת הרע במקום ובמידה הנדרשת. לא הכל ניתן לתקן ביום אחד, אבל זה צריך להיות הכיוון. ולגבי האנטישמים בפריז, צר לי שאת לא רואה את ההבדל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דווקא תמיכה הלכתית בריבוי של גויים, זה נלמד מהפסוק "לא תוהו בראה, שבת יצרה"- הקב"ה לא ברה את העולם סתם אלא כדי שייתמלא. על איזה גוי נאמר במסכת עבודה זרה בתלמוד שאסור ליילד, להניק, לרפא, ולדעת התוספות גם לשדך? על גוי שעובד עבודת אלילים, שופך דמים, או מושחת מינית (גילוי עריות). רוב הגויים שבעבר נכנסו בעיני הפוסקים תחת ההגדרה האחרונה. נוצרים הם לדעות רבות- למשל לדעת הנודע ביהודה שהובא למעלה,עובדי עבודה זרה הרואים באדם אל, ולדעות אלה אסור לשדכם. לעומת זאת,ה"מאירי"- מגדולי הפוסקים שחי במאה ה13 בצרפת, קובע כי כל גוי שמתנהג באופן תרבותי, גם אם הוא עובד עבודה זרה מותר ליילד אותו ולהניק. וכך פוסק הרב קוק למשל. מכאן שהדינים שהובאו כאן לא רלוונטים לימינו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |