|
||||
|
||||
המשטרה ובוודאי בית המשפט יתייחסו לקביעות בחוזה לא רק מנקודת המבט של קיום הפרה אלא גם מנקודת המבט של סבירות ההגבלה. אם ההגבלה שרירותית, לא סבירה או לא חוקית (למשל, אפליה על רקע גזעי בין קונים) הרי שבית המשפט ישליך תביעה כזו מכל המדרגות. למעשה, אתה יכול להיות בטוח לחלוטין שמיקרוסופט *לעולם* לא תתבע אדם פרטי שביצע, לדוגמה, הסרה של חלונות ממחשב א' והתקנה במחשב ב', למרות שבחוזים הדרקוניים שלה היא אוסרת זאת. הסיבה לכך היא שבמקרה כזה היא תחשף לסכנה חמורה של קביעה שבדרישתה מיצרני מחשבים לכלול את חלונות מותקנת מראש על מחשבים יש משום הסדר כובל. |
|
||||
|
||||
נעזוב את המצב הקיים, ונתייחס לראוי על-פי דעתך כליברליסט (או כאורי רדלר). אם שני הצדדים חתמו על החוזה מרצונם הטוב, והבינו את תוכנו, מה עניינם של בית המשפט והמשטרה לקבוע אם התוכן שרירותי או לא-סביר? האם אינך רואה מכאן מדרון חלקלק מאוד וקצר מאוד לחוק שכר-מינימום? |
|
||||
|
||||
למשטרה לא צריך להיות להלכה עניין בנושא. בפועל צריך להיות לה עניין תחת כל משטר משום שאי אפשר לקבל הנחת משאבים לא מוגבלים. תמיד יתקיים סינון מסויים של פניות למשטרה בהתאם לסבירות על-פניה של הפנייה. בוא נניח שמתגברים על זה בדרך המקובלת (הצד המעוניין שוכר את שירותי המשטרה כמלווה בתשלום) והעניין מגיע לבית המשפט – כאן בית המשפט *חייב* להעמיד דברים במבחן הסבירות והשרירותיות, משום שזהו חלק מתפקידו בכל מקרה. הוא צריך לברר לא רק אם אדם היה *יכול* לדעת עובדה מסוימת אלא אם *האדם הסביר* היה יודע זאת. לדוגמה, אדם סביר היה יודע שכיוון אקדח ולחיצה על ההדק עלולים בסבירות גבוהה להביא ליריה. פעולה דומה עם מצית הגז בביתו לא הייתה מביאה אדם סביר להניח כך. לענייננו, בית המשפט צריך להכריע אם ההתניות בחוזה אינן מחייבות את החותם לעבור על החוק ואם אדם סביר היה יכול לקרוא את החוזה ולהבין את תנאיו או שאדם סביר היה יכול לצפות לתנאים המובעים בחוזה. לדוגמה, אם מיקרוסופט תכניס בסעיף 14.3.4 בחוזה סעיף האומר: כל הסעיפים בחוזה בטלים ועל רוכש התוכנה להחזיר מיידית את התוכנה לרשות מיקרוסופט ולשלם לה סכום כפול עבורה. – במקרה כזה, בית המשפט היה פוסל את החוזה כי לא סביר שאדם המורגל בחתימה על חוזים כאלו היה צופה קיומו של סעיף כזה. אילו חברת תרופות הייתה מציינת כי נטילת תרופה לחולים בגלאוקומה תביא למוות מיידי במקרים מסויימים באותיות בגודל 4 נקודות, גם כאן לא סביר שאדם החולה במחלה היה יכול לקרוא את הכיתוב. ובקיצור: מבחן הסבירות והשרירותיות מטרתו למנוע מקרים של הונאה פשוטה באמצעות הכנסת התניות בלתי סבירות או בלתי נגישות לחותם מסיבות שונות בחוזה. בפועל, אגב, המדרון החלקלק עובד בכיוון ההפוך: בגלל סיבות כספיות (לרוב האנשים אין מליוני דולרים כדי לתבוע את מיקרוסופט) בית המשפט מתיר כסבירים גם חוזים בלתי קריאים המהווים בעצם הגבלות לא סבירות או שרירותיות. בצד: ליברל ולא ליברליסט. |
|
||||
|
||||
ליברל: אדם הדוגל בליברליזם. ליברליסט (בערך כמו "פסיכולוגיסט", להבדיל מסתם "חובב פסיכולוגיה"): אחד שאומרים לו - "תגיד, לדעתך מוכרחים רוטב עגבניות כיאה וכיאות או שאפשר להסתפק בסתם קטשופ על הפיצה?" - והוא מתחיל: "ובכן, בנושא זה, כמו בכל תחום של חיינו, העקרון החשוב ביותר הוא עקרון החירות! אנשים לא מבינים ש............................... ........................................... ........................................... ........................................... ........................................... ........................................... .......................................... .......................................... .......................................... .......................................... .......................................... .......................................... .......................................... .........................................." - וכשאחרון בעלי סבלנות הפלדה נופל שדוד ונוחר את נחירתו השביעית - הוא מחייך חיוך זאבי ומחסל לכולם את הפיצות. :-) |
|
||||
|
||||
יפה, אלא שגם הניסוח ''ליברליסט'' תקין בדיוק כמו ''ליברל'' -- זו רק העדפה אישית שלי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |