בתשובה לרון בן-יעקב, 22/10/05 4:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תגובה מעניינת. אני רואה את הדברים בצורה שונה לגמרי. בעיניי, הדת והמדע נמצאים באותו צד. שניהם "מתאפיינים בקשיחות מחשבתית המצרה את הצורך בחיפוש אלטרנטיבות מחשבתיות ורגשיות". שניהם איבדו "האמונה הבסיסית במציאות" וגם את ההכרה "שיש במציאות מידה מרובה של גמישות, ערפול ועמימות". גם הדת וגם המדע מנסים להכניס את המציאות לסד של פרשנויות ע"פ חוקים קבועים, ש*ביחס לפרט* נקבעו מלמעלה. בוא נתבונן לרגע במדעי האדם: מה בדיוק עושה הפסיכואנליזה? משכנעת אותנו שהרגשות שלנו הם לא דבר "אמיתי" בעולם, אלא השלכה, העברה או התקה לעבר אובייקט. יש חוקים קבועים, והצורות השונות שאנחנו חווים דברים הם רק ניואנסים או הרכבות על החוקים האלה. התאווה של לידע ואמת? אה, זאת סובלימציה. ומה בדיוק עושה הפסיכולוגיה האבולוציונית? משכנעת אותנו שהתכונות האנושיות הן תוצר של חוקי אבולוציה, והן או מקריות, או - גרוע יותר – תכונות בעלות ערך לשרידה של המין. איזה מקום נשאר לרוחניות האדם בשתי הדיסציפלינות האלה? מצטערים, אבל הגעת מאוחר מדי. אתה לא יכול שלא לתהות: להיכן נעלם המימד המוסרי בנפש האדם? במשך אלפי שנים (ולא רק בקונטקסט הדתי) חשבו על נפש האדם כמקום מאבק בין הטוב והרע. על המימד המוסרי של החלטות, על יצרים אפלים ועל סגולות טובות. כל זה כאילו לא היה מעולם. נשארנו עם תיאור טכני-מדעי של הצורה שהנפש האנושי מתנהלת. מה זה אם לא דילול הרוח? לא פלא שהטכנאים של המדע הזה – הפסיכולוגים – מציעים לנו גרסה של ערכים זעיר-בורגנים כדרך הראויה לחיות את החיים. המטרה היא "להרגיש טוב עם עצמך", "להיות פרודוקטיבי", או בגרסה של פרויד "לעבוד ולאהוב". אחרי הכול, לדעתם בנפש האנושית אין יותר מזה. ואגב, מה עם "ייעוד", "גורל" או השקפות קלאסיות "רוחניות" כאלה? בוא לטיפול, נשחרר אותך גם מזה. מדעי הטבע אינם שונים בעיקרון. מאחר שמלכתחילה הם אינם עוסקים ישירות במימדים רוחניים, זה קצת פחות ברור. אבל האם אתה חושב שרדוקציה פיזיקלית היא עשירה יותר מהסתכלות אנתרופומורפית? אני בכלל לא הייתי יכול להעלות על דעתי את הרעיון שפרחים רעננים מתים בגלל שהם מתאבדים. כמה חבל! לדעתי, המדע דוגמטי לא פחות מהדת. נכון שלא במובן הראשוני של "דוגמטי". הוא מוכן לפרש את המציאות באופן משתנה, אבל רק במסגרת של חוקים שיענו לתנאים מדעיים נוקשים, שהם "הדוגמות הגדולות". אני גם לא מסכים שהמדע מכיר "במהות הנמצאת מעבר לתפיסה שלנו...ומשפיעה על חיינו בצורה מכרעת". איפה? אולי אפשר להצדיק את הדוגמות של המדע, אבל אי אפשר להתעלם מהמחיר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מהן "הדוגמות הגדולות" של המדע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אפשר לחשוב על הרבה דברים. למשל: מטריאליזם ופסילות האידאליזם או הדואליזם, רעיון החוקיות, דרכי קיבוץ התופעות (לפי מאפיינים מסויימים ולא אחרים). יש לך הצעות אחרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם פסילת האידיאליזם או הדואליזם היא ממש דוגמה של המדע? נראה לי שדרכי קיבוץ התופעות, אם הן דוגמה, הרי שהן דוגמה משתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשורה הראשונה אתה צודק. חוסר זהירות מצידי. אידאליזם היא עמדה פילוסופית, ואפשר להחזיק בה ועם זאת לאמץ את המתודה המדעית. אבל מה עם דואליזם? כיצד אפשר לקבל שניות חומר-רוח ולהישאר עם המתודה המדעית בלבד? דרכי קיבוץ התופעות הן דוגמה משתנה בגבולות מסויימים (גם הדוגמות של הדת הן כאלה). עדיין, החתירה לקיבוצן מחייבת תמיד ניתוק שלהן מסביבתן וממכלול המאפיינים שלהן. אם אנחנו מסתכלים על העולם "דרך" המדע, אנחנו תמיד נישאר עם גרסה "רזה" של העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, למעשה בעניין הדואליזם והמדע עלתה לי איזו מחשבה לאחרונה: מכיוון שממילא לכל תופעה בעולם החומר יש מקבילה בעולם הרוח (במובן שאני ו/או אתה ו/או הוא, ו/או מוישל'ה קנגרו חווים אותה בעולם הרוח), הרי שתורה שטובה לעולם הרוח בפרט צריכה להיות טובה לעולם החומר. מכאן שגם דואליסט יכול להיות (ואף רצוי שיהיה, לטובתו!) מדען. אשר לפסקה השניה, לא ידעתי שהמדע מרזה... אולי צריך לפרסם את זה במגזין בריאות. ;-) ביתר רצינות, אמנם החתירה לקיבוץ תופעות נשמעת כמו דוגמה המתאימה למדע, אבל האם היא מתאימה _רק_ למדע? קשה לי לחשוב על תחום שאין בו חתירה לקיבוץ תופעות; נראה לי שאחרת קשה לתפקד, שהרי בכל זאת יש לנו זמן ויכולות מחשבה סופיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו "המדע המרזה", יש שאלה שמטרידה אותי כבר מזמן: הרבה טוענים שעבודה מוחית צורכת הרבה מאוד אנרגייה, לא? ובכל זאת, לא ראיתי שהיא מרזה מישהו... יש לך הסבר לעניין הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הרבה מאוד" זה יחסי. כנראה שהיא צורכת בסדרי-גודל פחות אנרגיה מעבודה שרירית. אז למה בכל זאת אומרים "הרבה מאוד"? כי כשמדובר בשרירים, ברור לנו אינטואיטיבית שמדובר בהרבה אנרגיה: יש כאן הזזה של דברים, מאמץ, זיעה... "העבודה המוחית" היא, אינטואיטיבית, פחות עבודה, ולכן יש אולי משהו יותר מפתיע בכך שהיא כרוכה בכל-זאת בצריכת אנרגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך רבע מהקלוריות שאתה אוכל משמשות כדי להפעיל את המוח שלך. אני חושב שהוא עובד קשה גם כש''לא חושבים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכבר שמעתי את זה פעם, אבל אני מופתע מחדש. אם כך, המשפט השני שלך הוא נקודת המפתח עבור שאלת האלמוני: האם ההבדלים בצריכת הקלוריות של המוח בין האייל הצעיר כשהוא מנסה לרדת לחקר המתמטיקה המונדית לביני כשאני מדלג באדישות על הפתיל הם של אחוזים בודדים או של חלק משמעותי יותר - ומכאן, האם יש סיכוי ל"דיאטת חשיבה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע, כמות הקלוריות הנשרפת זהה (או כמעט זהה). זה מזכיר לי את "דיאטת הקרח" שחבר שלי המציא. עפ"י החישובים שהוא ערך, מספיקה כמות לא גדולה של אכילת קרח ביום כדי לפתור את בעיות המשקל של היפופוטם בולמי. בסוף התברר שהוא בלבל בין קלוריות "קטנות" לקלוריות "גדולות" (הראשונות מופיעות בטבלאות של החום הכמוס, והאחרונות הן אלו שסופרים תוך כדי חיסול העוגה. פקטור 1000). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מי אמר שלכל תופעה בעולם החומר יש מקבילה בעולם הרוח? זה פנאפסיכיזם ולא דואליזם רגיל. והמובן שאתה מדבר עליו בסוגריים הוא אידיאליזם בסגנון ברקלי ולא דואליזם). אני חושב שאכן החתירה לקיבוץ תופעות מתאימה לכל תחום, אבל כל תחום עושה זאת לפי קריטריונים שונים בתכלית (מוסריים, פוליטיים, אמנותיים וכדומה). לכן, התבוננות בעולם דרך תחום אחד וניסיון להעמדה של כל התחומים על אתו תחום הם מסוכנים ליכולת שלנו להכיר את המציאות ולהכרה "שיש במציאות מידה מרובה של גמישות, ערפול ועמימות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת נראה לי, שגם תחת דואליזם רגיל, לכל תופעה בעולם החומר, שנצפית ע"י יישות רוחנית כמוני וכמוך, יש מקבילה בעולם הרוח, קרי, ההכרה של אותה יישות רוחנית בתופעה הזו. אם אין לך כוח להסביר לי מדוע אני טועה, תיאלץ להמתין עד שאסיים את הספר שרכשתי לאחרונה העוסק בנושא המתא-פיסיקה: Metaphysics, by Richard Taylor. אוקיי, אז אם כך, _הקריטריונים_ של המדע לקיבוץ תופעות הם אולי הדוגמה שלו, ולא הנטיה עצמה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "ההכרה של אותה יישות רוחנית"? אם אנחנו ישויות רוחניות, אז מה בכלל השאלה? אם אתה לומד דברים מעניינים מהספר, שתף אותנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תופעה כלשהי מתרחשת בעולם החומר. אני חווה, מכיר, נעשה מודע לתופעה הזו. מכאן שיש לה השפעה בעולם הרוחני. אוסף כל התופעות המתרחשות בעולם החומר משפיע על העולם הרוחני, ולכן תמונה מלאה של העולם הרוחני בפרט צריכה להכיל תמונה מלאה של המתרחש בעולם החומר, קרי הטבע. אי לכך, ובהתאם לזאת, דואליסט יכול בהחלט להיות מדען, במובן שהחיפוש שלו אחר תורה רוחנית יכול לעבור דרך חקר הטבע. מקריאה חוזרת של דברי, ייתכן שאני פשוט לא מבין את ראית העולם הדואליסטית די הצורך, אבל אני מקווה שלפחות את הרעיון שלי העברתי כמו שצריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה סיבה שדואליסט ישלול את המתודה המדעית, אלא את ''השקפת העולם המדעית''. ז''א, את ההנחה שהמדע הוא הכלי המתאים לחקר כל סוגי התופעות (בכל מני וריאציות של ההשקפה הזאת). נראה לי שדואליסט צריך להחזיק בהשקפה שיש חוקים לעולם החומר ו(אולי) חוקים לעולם הרוח, והם לא ניתנים להעמדה אחד על השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הניסוח הבא של הרעיון שלי יהיה יותר ברור: אתה אומר (אם יותר לי לנסח מחדש במעט) שיש חוקים לעולם החומר שאינם ניתנים להעמדה על עולם הרוח. אבל עולם הרוח משפיע על עולם החומר דרך בני האדם, לכל הפחות. כלומר, סוכנים רוחניים (שהם לאו דווקא כל העולם הרוחני, רק זה שמתבטא בפעולות פיזיות) הם חלק מהעולם הפיזי, ואי אפשר לתת תורה מלאה של החומר מבלי לתת תורה שמסבירה לפחות את החלק הסוכני של עולם הרוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצר ולעניין, כפי שאפופידס אמר. מעלה כמה שאלות ומפריך כמה אפשרויות שנראות, על פניהן, סבירות. סה"כ הוא די מטיף למקהלה מבחינתי, חוץ מבפרק האחרון, שם קיימות שתי הוכחות לקיום האל, כשהאחרונה שלא הייתה ידועה לי מקודם. הנה לינק שמסביר אותה: בנוסף, הוא מבהיר שם נקודה שלא שמתי אליה לב קודם, קרי, המשמעות של האל כסיבה ראשונית. תמיד חשבתי שמדובר תמיד באפיון שמחייב יצירה של העולם, שכן הבנתי את הסיבה הראשונית כסיבה מבחינה כרונולוגית. מסתבר שאפשר גם להבין זאת כסיבה יוצרת ללא תלות בזמן, ולכן, כזו שמתאימה גם לעולם ללא התחלה או סוף. כמובן שהוא מדגיש שם שהקשר בין האל המדובר (המתאפיסי) לבין האל המתואר בנצרות (או ביהדות, אם כי הוא לא מזכיר שום דת אחרת שם) הוא מקרי בהחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרו החשוב של ריצ'רד טיילור, "מטאפיזיקה", תורגם לעברית בידי יעל כהן והופיע לאור בהוצ' "אדם" (אחד הגלגולים הקודמים של ד"ר יהודה מלצר), ירושלים 1983, 175 עמ'. מומלץ בחום: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך התרגום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרגום סביר לעברית של שנות השמונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מומלץ. קצר ולעניין - עבור מי שרוצה להבין במהירות את עיקרי הנושאים והטיעונים הנחקרים במסגרת העיסוק ב''מטאפיסיקה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן ספר נחמד. הבנתי שיש כבר הוצאה רביעית. אני, לעומת זאת, קראתי את ההוצאה הראשונה. על איזו הוצאה אנגלית מבוססת ההוצאה העברית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי כרגע גישה אל הספר אך אולי מדובר על תרגום של http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/013567... . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרגום שברשותי, עליו פרטטתי למעלה, מבוסס על הוצאת: 1963, 1974 by Prentice-Hall, Inc.
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |