בתשובה לאודי פסמון, 19/10/06 23:13
תהיה מוסרית 416125
כן.

שץ רואה את היכולת של האזרחים להתייחס זה לזה כשווים כתמצית האידיאל הדמוקרטי.
דיפרנציאציה במשאבים בין אזרחים (עשיר מול עני) כשלעצמה אינה מפריעה, אבל קיימים משאבים, (וודאי חינוך, אבל גם משאבים חוץ חינוכיים), אשר נדרשים על מנת שאנשים יסתכלו זה על זה "בגובה העיניים".

היכולת של הרבה אנשים במדינה לראות תיאטרון למשל, נובעת מתקציב ממשלתי שמסבסד את התיאטראות ואת מפעלי "אמנות לעם" . המדינה נוהגת במקרה זה מתוך אמונה שתרבות היא מצרך שצריך לאפשר לו נגישות לפלח גדול של האוכלוסיה גם אם אין לכך הצדקה כלכלית.
אפשר גם לחשוב שמצב שבו ילד עשיר יסתכל על ילד עני מגבוה רק בגלל שהוא לא יכול לשמוע ביטלס (כי אייבי רוד עולה 1000דולר), הוא מצב לא רצוי, גם אם הזכויות לשירי הביטלס נמצאות אצל גורמים מסחריים.
תהיה מוסרית 416131
עשירים (מסויימים) תמיד יבדילו את עצמם (כמו חתכים רבים של האוכלוסיה) כי זה רצונם. בדיוק כמו שיש הנושאים שעון בשווי של מכונית למרות שמבחינה פונקציונלית הוא אינו עולה על שעון בחמישים ש"ח. לכן כל זמן שקבוצה מסויימת תמצא דרכים לבדל את עצמה (והדרך היחידה לבטל זאת היא לבטל את הדיפרנציאציה במשאבים, מה שכידע לא מומלץ) לא יהיה מצב בו "אנשים יסתכלו זה על זה בגובה העיניים". יתרה מזאת, הדרישה לחשיפה שווה לכל סוגי האומנות היא פגיעה באמן, שאינו יכול לתמחר את יצירתו. שכן מי קבע ששקל הוא מחיר הגון לשיר ? מה עם חסרי בית, שאין ידם משיגה אפילו את זה, האם אין זה ראוי להשמיע להם יצירות בחינם כשם שהספריה (אמורה) פתוחה בפני כולם ? יוצא שהאמן תלוי במדינה להכנסתו.
ומה לגבי הופעות, האם זה ראוי שרק בעלי האמצעים יוכלו להגיע אליהן ? וכן הלאה.

אולי מישהו יודע האם אפשר לשמוע יצירות שהופקדו בארכיב הלאומי (כחוק) ?
תהיה מוסרית 416148
דרישה כזו מתנגשת עם לא מעט סכמות DRM ופורמטים קנייניים בכלל (האם אתם מסוגלים לקרוא את הקבצים ששמרתם לפני 10 שנים? 20 שנים? איך יוכלו לקרוא את הקבצים שאנו שומרים כיום עוד 100 שנים?)

למרבה המזל, הדרישה לאפשרות לארכוב בארכיון הלאומי מופיעה בחוק זכויות היוצרים החדש.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים