|
||||
|
||||
יש אי אלה הבדלים בין הדורות. הבכי הוא בהחלט אחד מהם - הבכי וכל החצנה אחרת של רגשות. אנשים גם הרבה פחות נגעו זה בזה פיסית: חיבוקים בין ידידים היו שייכים, בעיקר, למנהיגים (ומנהגים) ערבים. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע על אילו דורות אתה מדבר, אני כבר עברתי את ה 30 ואני כבר לא שייך ל"דור הצעיר" אבל רוב הדמויות בסידרה הזו (ידין, נעמה, והזוג הלא מתפקד ההוא) היו פחות או יותר בסביבת הגיל שלי. בסביבתי הקרובה גברים לא בוכים אלא במקרים קיצוניים של מוות של מישהו קרוב או אסונות אחרים בסדר גודל כזה. יכול להיות שאני שריד של שמרנות בעולם משתנה אבל איכשהו לא ניראה לי שאני וסביבתי כל כך חריגים. |
|
||||
|
||||
אני מדברת על גילים קצת נמוכים מ-30, אבל גם בכי (כבד ובציבור) על מותו של אדם קרוב לא היה מקובל בדורות קודמים. אגב, אצל האשכנזים - גם לא אצל נשים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |