 |
אני רוצה לומר משהו שאותו רציתי לומר אחרי שכל הויכוחים האלה על מה כבוש ומה לא כבוש, מה שלנו ומה לא, ועל איזה שטח כן או לא יש לנו זכות, יירגעו וכל צד יחוש שאין לו כבר מה להוסיף בעניין. אומר זאת עכשיו למרות שנראה לי שהעניינים האלה עדיין תוססים.
בעצם, אין לי דבר כנגד אנשים שחושבים שצריך להגיע לשלום עם שכנינו על בסיס גבולות הקו הירוק. הדעה הזאת למרות שאינה דעתי, היא בהחלט דעה לגיטימית. יתרה מזאת. לו חשב מישהו שצריך לעשות שלום על בסיס גבולות החלוקה, ושזה הדבר ההוגן והנכון, לא היה לי דבר לטעון כנגדו חוץ מכך שזו עמדה מוזרה ומסוכנת. אבל בודאי אין זה פשע להחזיק דעה כזאת, אם עושים זאת בתמימות וללא כוונות זדון. ויתרה אף מזאת: גם עמדה שלפיה הציונות היא טעות ואין מקום כלל למדינה יהודית היא עמדה לגיטימית. הכל חופשיים לחשוב ולהחזיק בכל דעה שהיא, כל זמן שהם מאמינים בכך, ומחשבותיהם טהורות.
העניין הוא שהשמאל שאימץ את גבולות הקו הירוק, מעניק לבחירה שלו מעלות נשגבות מעבר לדעות אחרות, ומתבונן בכל מי שחושב אחרת, כמישהו נחות. הקו הירוק הפך למשהו מקודש כמו דת. והאמונה הזאת כוללת גם את המרכיב שאם אנו נקבל את הגבול הזה גם האויב יקבל אותו, ולאחרונה כשהוא רואה שקשה למצוא מישהו שם לדבר אתו, הוא מתחיל להאמין שאם נברח לגבול הזה, תבוא עלינו שלווה. זאת למרות שהמציאות שאותה אנו חווים וחווינו בשנות קיום המדינה כלל לא מאששות אותו.
דתות מסורתיות שמבוססות על אמונה באלוהים, הן עניינים שנשמרו באופן מסורתי דורות על דורות, ובדרך כלל עזרו לשמור על מבנה החברה ותרמו תרומה חיובית ליציבותה. אבל כל מיני דתות שצצות חדשות לבקרים כמו האמונה ב"שמש העמים", שלאנשים טובים פשוט היה קשר להתנתק ממנה, יש בהן משהו חולני. הן אוטמות את המחשבה, וכנגד האטימות הזאת אני מנסה להילחם כמידת יכולתי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש