|
הדוגמה של ברלוסקוני יותר מתאימה. ליושרה אישית, יש הרבה מובנים ואופנים. חלקם קשורים יותר וחלקם קשורים פחות למיומנות ולאמינות הפוליטית. ניק הותיק אומר שניאוף הוא תכונה לא רצוייה (משום שהוא קונהלך שונאים שלא לצורך), אך מי שלא יכול להתגבר על יצרו, מוטב שלא ישית ליבו לתוכחותיהם של צדקנים וימשיך בפעילותו המדינית בנפרד מפעילותו המינית. לגופו של עניין, אפשר להבין את הציבור האיטלקי המעדיף עדיין את הנואף ברלוסקוני ע''פ יריביו חדלי האישים והמעש מן השמאל (ממשלת השמאל של פרודי לא הצליחה להוציא את שנתה ליד הגה השלטון).
|
|