|
||||
|
||||
ובכל זאת, לדעתך אין איזה פרומיל שיגיב כפי שאמרתי? והאם הפרומיל הזה זהה בקרב החילונים והמתנחלים? |
|
||||
|
||||
זו שאלה מצויינת, ואם תמצא עליה תשובה - תגיד לי. אני מעריך שהתשובה חיובית לשאלה א', ושלילית לשאלה ב' (כאשר ב'מתנחלים' אתה מתכוון ל'דתיים', אלא אם כן מתנחלים חילונים אינם מתנחלים), אבל באמת אין לי מושג באיזה סדר-גודל מדובר. אולי מישהו יטרח לנתח את החותמים על העצומה שהייתה פעם בה מילואימניקים ביקשו שלא להחליף אותם במאות מחבלים אם יפלו בשבי, אבל קופץ לי באחורי הראש איזה כהנמן קטן וטוען שזה לא מהווה ראיה למה שיקרה בזמן אמת. |
|
||||
|
||||
(ב"מתנחלים" אני אכן מתכוון לדתיים שבהם, ומכיוון שטענתי היא הסתברותית, ואחוז גבוה יותר של המתנחלים הם דתיים, אז היא תקפה גם ללא התיקון...) אני בספק אם אפשר למצוא תשובה, רק לנחש ניחושים מושכלים פחות או יותר. אבל אפשר להסיק משהו מתגובת הציבורים שונים לשכול. בחברה החילונית, השכול מלווה לעתים קרובות בספקות, אישיים (אך פומביים) וקולקטיביים, האם באמת היינו צריכים לשלוח את הבנים למלחמה. בקרב הימין הדתי זה נדיר בהרבה, אני די בטוח (אני ניזון מהתקשורת בלבד, אבל התקשורת שאני קורא היתה מאוד להוטה לפרסם מחשבות כאלו של מתנחלים דתיים). נכון שתגובה לשכול שונה מתגובה לשבי, בכך שבמקרה של שכול כבר ממילא מאוחר מדי להציל את הבן - ובכל זאת, זה נותן הצצה מסוימת לעולם הערכים, כשהוא נבחן ברגע קשה. צריך גם להבחין בין התגובה הרגשית הפרטית של ההורה לבין מה שהוא יאמר בפומבי. אני מנחש שבשניהם יהיה ההבדל שציינתי בין החילונים לדתיים-ימניים. |
|
||||
|
||||
התקשורת שאתה קורא להוטה לפרסם מחשבות כאלו.בלי קשר למתנחלים ו/או דתיים שכול חילוני או דתי שלא ישתף פעולה פשוט לא יפורסם וזה יוצר אצלך תחושה מוטה לגבי התגובה הציבורית |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |