|
||||
|
||||
ואני חשבתי שמיהרת להסכים איתי. |אייקון של פרצוף תוהה מתפוז. אני חייבת להפסיק עם התחביבים האלה| יש בהחלט מאפיינים פוסט מודרניים של התיעוש בתקופתנו, שאפשר למנות אחד לאחד. אבל אני התכוונתי לכך שאיקיאה היא מין מייצגת של רוחו המזוקקת של התיעוש/שיווק/מכירות/שירות בעידן הפוסט מודרני. זה משהו שקשור בגלובליזציה שלה, ב"לאס וגאסיות"1 שלה, במבוך העכברים הפאן-אופטיקוני/מלון קליפורניה שהיא בונה ללקוחות, אפילו בתפריט הלא-מקומי הזה של כדורי הבשר. או בהתעקשות לשמור על שמות המוצרים המקוריים (LAK?! מה פתאום לאק? |שוב אותו פרצוף תוהה מתפוז| למה לא יקראו לרהיטים פה "עמק", "חוטר", "יעלון" או "סיגלון"?). זה דווקא אנטי-לוקאלי, במפתיע, אבל עדיין מאפיין הרבה רשתות גלובליות פו"מ2. ועוד ועוד מאפיינים כאלה. אני עייפה אבל אשמח להבהיר עוד אח"כ אם משהו לא ברור. 1זה לכאורה רהיט סקנדינבי קלאסי שהכינו מעצבים, אבל זה עשוי סיבית, קנית את זה בראשון לציון במחיר מינימלי, והרכבת בבית לקול הצרחות של ילדיך המעצבנים. סימולקרה של איכות, אולי? 2 למי איכפת אם לדאבל מק רויאל קוראים כך בארץ הולדתו? בישראל היו יכולים לקרוא לו "מלכותי כפול", או משהו. אבל יש איזו מחויבות לשמור על השמות כחלק מהמותג. |
|
||||
|
||||
2 מותג במקדונלד'ס זה טוב, ככה אני יודע שאני אוהב רויאל ושביג מק קטן מידי, גם כשאני בחו"ל. השוק של מקדונלד'ס כולל גם את ה"לא-מקומיים שרוצים ללכת על בטוח, ומוכנים לשלם כסף בשביל מה שהם מכירים כסביר". |
|
||||
|
||||
צודק לגמרי. אבל בחנות רהיטים וכלי בית השיקול הזה לא קיים. |
|
||||
|
||||
התאגיד הרב לאומי לעולם יהיה התאגיד הרב לאומי. ככה זה. זה לא פ"מ, זו גלובליזציה. יותר מכך, זו התרבות חסרת התרבות שהאמריקאים ייצאו לכל העולם. יעילות חסרת פנים ונשמה. זה מה שמפריע לך. הפ"מ דווקא מכניס קצת אישיות לסיפור. תופתעי לשמוע על פטרוזיליה בסלט של מקדונלדס בסניף שמוכר לאוכלוסיה ערבית? אני הופתעתי. |
|
||||
|
||||
גלובליזציה היא אחד ממאפייני התקופה הפו''מ (ולא ההפך). כך גם ''התרבות חסרת התרבות שהאמריקאים ייצאו''. כדאי לך לקרוא ספר טוב בנושא לפני שאתה ממשיך לתקן אותי. אני לא אופתע כלל לשמוע על הפטרוזיליה. ראיתי ''מק-קייג'ן'' בניו אורלינס. זה בדיוק חלק מהסיפור. |
|
||||
|
||||
שלא לדבר על מק'דולנדס בהודו. |
|
||||
|
||||
התאגיד הרב לאומי קדם לפו"מ. הוא השתנה להתאים עצמו לפו"מ (מקדונלדס) או לא (קוקה קולה) אבל הוא תמיד התאגיד הרב לאומי. האמריקאים ייצאו את חוסר התרבות שלהם הרבה לפני נפילת החומה. מ 77 (תחילת השפילברגיזם) יונק העולם את תמונת העולם האמריקאית המפגרת על המסך הרחב, הרבה לפני MTV. גלובליזציה היא אכן ממאפייני התקופה הפו"מ, אבל אקסון וג'י.אי. עשו את שלהם גם בשנות הארבעים והחמישים. מה שאני מנסה לומר הוא שהפו"מ טוב לתאגידים הרב לאומיים, אבל לא עומד בבסיסם, כפי שאת רומזת. אלו תופעות שלובות באופנים מסוימים ומקבילות באופנים אחרים. לקנות ספה של איקאה זה כמו לקנות מכונית של טויוטה. אני משוכנע שקניית טויוטה לא עושה לך חררה כמו קנית איקאה. אצלי זה ההיפך. אני מסתייג מהמותג של מקדונלדס אבל לוגם בכיף קוקה קולה. הייתי משועבד לפיליפ מוריס במשך שלושים שנה ואין לי עליהם מילה רעה (טוב, רק אחת: "רוצחים"), אני נועל נייקי אבל בעיקרון מעדיף את מה שמשדרת אדידס, סולד ממיקרוסופט ומעריך את אפל כמו כולם אבל ברמה האישית מעדיף את ביל גייטס על סטיב ג'ובס בגדול (אמנם ווזניאק לוקח את פול אלן. ווז לוקח את כולם בהליכה, אבל הרוח של שניהם כבר לא שם). ואינטל? איקאה עשתה לרחוב הרצל מה שוינטל עשו לקומודור, לאטארי ולאפל. אפל הצליחה להמציא את עצמה מחדש וקמה מאפרה. |
|
||||
|
||||
זה מה שהבנת מהדברים שכתבתי? שאני "מחרימה" את איקיאה? או שהם "עושים לי חררה"? או שהביקורת שלי על איקיאה היא תלוית מותג? |
|
||||
|
||||
לא שאת מחרימה את איקאה, כן שאיקאה מייצגת בעיניך את ההשתלטות הפו''מ של התאגידים הרב לאומיים, וכן שהביקורת שלך תלוית מותג, כי אני מניח (הנחה שלא שללת) שעם טויוטה אין לך בעיה. מה שהצגתי הוא שגם לי יש הטיה - מותגים גלובליים מסוימים מרגיזים אותי בנוכחותם הדורסנית ואחרים הרבה פחות. כנראה שכל אחד לפי תחומי הענין שלו. לי כואב איפשהו, לא ברור בדיוק איפה, שפרארי, למבורגיני, רולס רויס ולוטוס (מיגואר לא אכפת לי) עברו כולן לבעלות תאגידי הרכב הגדולים. |
|
||||
|
||||
"השתלטות"? מתי השתמשתי במונח כזה? קרא שוב את תגובה 581975 . המילה הכי חזקה שאני קוראת שם היא "התעקשות" וגם היא נוגעת לסוגיה שולית יחסית (תרגום שמות המוצרים). אולי נוח לך לחפש רדיקליות היכן שאינה נמצאת. ואולי בכל זאת תלך לקרוא משהו במקום לשחק ב"מי שונא יותר את תאגיד X ולמה". ההתייחסות הרגשנית לתאגידים אמורה לדעתי לעבור מן העולם לטובת פרגמטיות שלוקחת בחשבון את כוחו של הצרכן. ובלי משחקים ילדותיים בנוסח "שיבוש תרבות". אין לי מושג מה הסיפור של טויוטה ואני לא צרכנית פוטנציאלית של מכוניות חדשות כרגע או בכלל. המותג שאני משתדלת להחרים בעיקר בימים אלה הוא AMPM. שם אני יכולה להשפיע הרבה יותר, נראה לי. (גילוי נאות: ביום ו' הייתי במכירת חצר אצל חברים ורכשתי שם כוסות של איקיאה במחיר מציאה. מתאימות נהדר למטבח שלנו והאיכות שלהן מעולה). |
|
||||
|
||||
בתגובה 581093 שלך קראתי- כנראה בטעות, לפי התגובות שלך כעת- במשפט "מה שאיקאה הביאה הוא ביצוע המוני של דגמים זולים של ריהוט מעצבים" את המשמעות השניה של "המוני" ו"זול", כנראה בגלל הסמיכות של שתי המלים באותו משפט. לכן כנראה הרחקתי לכת כשיחסתי לתגובות שלך אחר כך רובד רגשי מסוים. פרגמטיות של הצרכנים היא באמת קונספציה חדשנית, שעלולה לשמוט את הקרקע מתחת כמה וכמה ענפים בכלכלה המודרנית. אנחנו קונים עם הרגש. העין חומדת הלב נפעם והכליות מייסרות. ככה זה. |
|
||||
|
||||
מה רע בהמוני (לא וולגרי - אלא מיועד להמונים) וזול? דווקא זה עומד לזכותם. כולנו קונים עם רגש, מי יותר ומי פחות. אבל בגיבוש עמדתנו בתחום הקניות מחברה X, כפי שאנו מנסחים אותה בתגובה באייל, בדרך כלל מופעל גם מעט רציונל בדרך, ולעתים אף משלים אתנו את כל הדרך עד לחנות עצמה. |
|
||||
|
||||
עלי להודות שההתרשמות שלי היתה עד לרגע זה כמו ההתרשמות של אריק - שתגובה 581093 היתה בהחלט בטון שולל המערב את המבט המפוכח עם לא מעט רגשות (מרירות, שקיעה בנוסטלגיה, איפה העולם ההולך ונעלם וכאלה), מעין הפגנה-אמיצה-של-אישה-אחת. המשפט "מה רע בהמוני...?" מפתיע אותי עכשיו, זה נראה ההיפך המוחלט ממה שנאמר מקודם. בקיצור, הפתילון הזה עוזר לי להבין אי הבנות באייל. |
|
||||
|
||||
תודה לך (באמת) על אי-ההבנה. חשבתי שלפחות באייל, אם בוררים מילים, אפשר לסמוך על כך שהקוראים יקראו בלי להשליך לשם כל מיני רגשות קש. הלא הדגשתי כמה פעמים שאני לא שוללת או פוסלת את הרשת ככזו ושיש בה גם סחורה ראויה (ודאי שעדיף לקנות כלי בית וטקסטיל שם, ולא בחנות הכל בדולר למשל. הגלובליזציה אינה מוקצית, וגם בה יש ''דירוג''). אני מודה ומתוודה שאם משתמע רגש זועם כלשהו מאותה תגובה, אפשר לייחס אותו (אך ורק) לניסיון להפריך את שיר ההלל השו''חי של אריק, שמולבש באופן אקראי לגמרי על שוק הרהיטים הישראלי. |
|
||||
|
||||
הם גם מוכרים, או מכרו, פלאפל (איום ונורא) בסניפים שמוכרים לאוכלוסיה יהודית. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שתבלון הקציצה, סליחה המבורגר, שונה באזורים שונים. למשל, היא מפולפלת יותר בדרום ארה''ב. |
|
||||
|
||||
מצטער, אני לא חושב שאני מבין מה זאת תעשייה פו"מ. תעשייה גלובלית? שמייצרת ומשווקת בכל העולם את אותם מוצרים? |
|
||||
|
||||
זה לא ממש מונח אקדמי שגור, סתם מילה שהמצאתי אד-הוק כדי להבהיר טענה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |