|
אם להשתמש בשפה ליבוביצית "אתה העלית כאן נקודה חשובה מאד מאוד". א. אכן תורתו של ליבוביץ לא עומדת במבחן הקיימות (שלה עצמה). אין קהילה של אנשים שתורתו היא עבורם תורת חיים = מנהלים את חייהם יום יום ושעה שעה ע"פ תורתו, אע"פ שיש אנשים שות"מ הרואים בו את רבם. יש לכך בודאי יותר מסיבה אחת. אני תוהה אם השאלה הבאה אינה החשובה שבהן: האם צריך לומר כי ליבוביץ סיפק לדת היהודית בסיס שלם של רציונליות וקונסיסטנטיות, בזמן שהאנשים הנוטים לדתיות נוהים יותר אחר צרכיהם האי-רציונליים ונדרשים פחות לסוגיות של קונסיסטנטיות לוגית. ב. ראוי גם לציין כי רבים מן העמדות והערכים שקבע ליבוביץ היו בעיניו עניינים שבין אדם לחבריו ושכניו ולא ענייני הלכה. לכן אין רבותא בכך ששמו של ליבוביץ עולה בפי חילוניים לא פחות ואולי יותר מאשר בפי דתיים שות"מ ג. דומה שגם תלמידיו וממשיכי דרכו של הרב גורן אינם משגשגים במיוחד בהאי-אידנא. ד. אני מאמין שישנם מעטים מחסידי ליבוביץ' שמשאת נפשם היא לעלות להר הבית, אך דוקא בשאלה הלכתית זו ליבוביץ סבר לפסוק כי קדושת הר הבית בטלה עוד בימי בית ראשון וממילא אין שום חובה דתית לעלות שמה. ה. אקווה שלא אחטא באיזכור החבל בבית התלוי, אם אציין שמשאת הנפש לעלות להר הבית היא רק אחד ממטבעות הלשון השיקריות של הימין הדתי בישראל, שכן משאת הנפש היא להתפלל על הר הבית (שלא לומר להחריב את השיקוץ ולהקים על מקומו בית חדש). לביקור סתם של יהודים ונוצרים בכל מקום על הר הבית אני לא חושב שהיתה התנגדות דתית איסלמית. לכן מוצא אנישביטויים נוסח "יהודים מטמאים את אל אקצא" נפוצים דוקא אצל חילוניים (כמו אבו-מאזן).
|
|