בתשובה לעומר, 21/05/23 13:05
מתווה העמב''ב 759134
אניח כאן 3 גישות לשאלות הנ"ל.

1. יעקב כ"ץ (היסטוריון) [ויקיפדיה], מציין בספרו האחרון ( עמ' 50) 'עת לחקור ועת להתבונן' את מה שציטטתי לעיל שעיקרו הוא: 'עדות יהודיות נתקיימו לא רק בארצות שכנות לארץ ישראל...עדות אלה, בדומה לאחיותיהן בערי ישראל שמחוץ לירושלים, נזקקו למוסדות מקומיים - בתי כנסת, בתי דין, ופה ושם גם בתי מדרש - שהבטיחו את המשך קיום המסורת בחיי הפרט והכלל. עם זאת, כל עוד עמד המקדש על מכונו נחשבה עבודת הכוהנים, הקרבת הקרבנות יום ביומו בשליחות האומה כולה, למעשה הדתי המצדיק כביכול את קיומה בפני המקום. לא היה זה בשום פנים ואופן פולחן כוהנים גרידא, כפי שמצוי בחברות אחרות בתקופה העתיקה. כל העם לקח בו חלק סמלי, ומעת לעת השתתף בו בעצמו. חכמי בית המדרש טפחו את תורת הקורבנות כחלק אינטגרלי של התורה שכתב ושבעל פה'.

2. יוסף היינימן כותב בתחילת ספרו (עמ' 13) 'התפילה בתקופת התנאים והאמוראים' רשאים אנו אפוא לקבוע שהתהוותן של תפילות הקבע התחילה מאות שנים לפני החורבן, והגיעה לשלב של גיבוש ועריכה...בדור שלאחר החורבן.

3. שמואל ספראי בספרו (עמ' 144) 'בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה : פרקים בתולדות החברה והתרבות', מתייחס לשאלה: ממתי קיים מוסד בית הכנסת? - ' המסורת התלמודית מוסרת על קיומם של בתי כנסת בגלות בבל...במסורת זו מצויה התפיסה כי בית הכנסת שימש כתחליף לבית המיקדש וראשיתו עם הגלות הראשונה של ישראל מארצו....תפיסה זו, החוזרת בצורות שונות אף במחקר המודרני, אין לה למעשה כל סימוכין. אין לנו כל הוכחה על קיום מוסד או מסגרת של עבודת אלוהים מעין זו שבבית הכנסת בימי גלות בבל או בראשית ימי הבית השני'. אבל בהמשך משער ש'א אולי לא נאה טועים אם נראה את ראשית התהוותו של בית הכנסת באותם כינוסים של העם בימי עזרא, אשר קריאת התורה מהווה יסוד עיקרי שבהם ויש שנזכרת אף התפילה. מכינוסים אלו של עזרא, שנערכו רק לקראת מטרות מוגדרות והיו כינוסים חד פעמיים, התפתח בית הכנסת, כלומר, מקום קבע של התכנסות העדה לקריאה בתורה ולתפילה, תחילה בימי מועד ושבת ולאחר מכן אף בימי חול.'
מתווה העמב''ב 759136
גישה נוספת המנסה לגשר את הפערים בין העדויות הספרותיות לבין העדויות הארכיאלוגיות, מצויינת במאמרו של דוד עמית - 'כוהנים וזכר המקדש בבתי הכנסת של דרום יהודה' ‏1

'בית הכנסת, אשר התקיים כמוסד של קבע כבר בתקופה שבית המקדש ניצב על תלו, כעדות המקורות והממצא הארכאולוגי, מילא בוודאי תפקיד חשוב בקהילה היהודית בדורות שלאחר החורבן. אולם, אל מול שפע המקורות בספרות חז"ל, המעידים על קיומו וחיוניותו של בית הכנסת בימי התנאים והאמוראים (המאות השנייה-הרביעית) הממצא הארכאולוגי מתקופה זו כמעט נאלם דום..

למותר לציין, שאין בשום פנים להיחפז ולבטל את תקפותן ומהימנותן של העדויות הספרותיות מפני היעדר עדות ארכאולוגית, ולהסיק מכך שקודם למאה הרביעית לא ניצבו בתי כנסת בכפרים ובערים שבהם התקיימו קהילות יהודיות. האתגר עודו מצפה למענה ארכאולוגי, אך כבר עתה ניתן להציע שדמותם של בתי הכנסת הללו הייתה שונה במידה רבה. יש גם לזכור, כי אמנם אנו עוסקים כאן בבניין הפיזי של בית הכנסת, אך דיון זה קשור בהכרח גם בפעילות הפנימית הרוחנית שנעשתה בתוכו, ואשר גם בה חלה תמורה בעקבות השינויים החברתיים והתרבותיים שברקע דיוננו. ככל הנראה, בית הכנסת מהמאה החמישית ואילך הוא מוסד בעל אופי קהילתי מקומי, בעוד שקודמו — בית הכנסת של ימי התנאים והאמוראים — פעל בצדו, וכנראה אף בצלו, של בית המדרש, שהיה אז מוסד אזורי וארצי בעל מעמד דומיננטי. ניתן לשער, כי בית הכנסת הקודם היה בניין צנוע יותר, שנעדרו ממנו סממנים ייחודיים אדריכליים ואמנותיים, שהיוו תווי זיהוי בדור הבא של בתי הכנסת, דהיינו : תכנית מונומנטלית של הבניין ; כיוונו לעבר ירושלים : קביעת מקום קבע בולט לארון הקודש בקדמת האולם והצבתו בתוך היכלית (אדיקולה) על גבי במה מוגבהת, לעתים בגומחה או באפסיס ; תיחום אזור זה בסורג שיש מעוטר ; עיטור רצפות הפסיפס ופריטים אדריכליים שונים (משקופים, כותרות עמודים, אפריזים ועוד) בתיאורים של מנורות שבעת הקנים (לרוב בצירוף ארבעת המינים , שופר ומחתה, (היכליות ארון הקודש / ארון הברית, גלגל המזלות ותיאורים מקראיים טיפוסיים. מרכיבים אלו, שמיעוטם הופיע באופן ספורדי באמנות היהודית כבר בדורות קודמים, החלו להופיע במרוכז ובעצמה בבניינים בשלהי המאה 14 הרביעית ובמאה החמישית והיוו הוכחה להיות המבנה בית כנסת.'

1 'רצף ותמורה: יהודים ויהדות בארץ ישראל הביזנטית- נוצרית' בעריכת ישראל ל. לוין, עמ' 143
מתווה העמב''ב 759138
רק שים לב שהפערים עליהם מנסים לגשר כאן מתוזמנים למאות הראשונות לספירה, לא לפני הספירה. ארכיאולוגים זיהו מיבנים הנראים כסוג‏1 כלשהו "בתי כנסת" בסוף המאה הראשונה לספירה, ומוכרים מבנים אחרים המזוהים‏1 כ-"בתי כנסת" בסביבות 500 לספירה - ובין לבין, ואקום. לא מוצאים כלום. אולי היו במאות השנים האלה "בתי כנסת"‏1 ואולי לא, אבל כך או אחרת זה לא קשור לשאלה קיומם של בתי הכנסת לפני הספירה אודותיה אין שום פער. ככל הידוע לי אין איש מחוץ לאייל המציע שהיו קיימים כבר אז בתי-כנסת.

1 חשוב לא לקפוץ למסקנות, ולזהות אותם ואת תפקידם עם בתי הכנסת המוכרים לנו היום.
מתווה העמב''ב 759146
שמעתי ממדריך טיולים שאני סומך עליו שהתיארוך של כמה מבתי הכנסת העתיקים בארץ השתנה באיזה מאתיים שנה בעשור הנוכחי, אבל שכחתי לאיזה כיוון. אז הלכתי לבדוק וכנראה "הזקינו" אותם במאתיים שנה כי תחילתו של בית הכנסת בארבל (שם טיילנו) מתוארכת עכשיו למאה השלישית ולא לרביעית-חמישית בעקבות מטבעות שנמצאו ב 2021 מתחת לעמוד שנשלף.
הערך בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל [ויקיפדיה] סובל מחוסר אחידות, כנראה בגלל חוסר הסכמה בין החוקרים. כידוע יש הטיות אידאולוגיות בקרב חוקרים בתחום הזה.
בכל מקרה הערך מסכים עם טענתך שגם המקדימים טוענים שבתי הכנסת המוקדמים ביותר שנמצאו הם מהמאה הראשונה לספירה.
אבל ה"בור" בין המאה הראשונה לששית כנראה צומצם משמעותית.
מתווה העמב''ב 759153
1. בחינת תקופת חמישים שנות הגלות שמתוארכת לשנים 538-586 לפנה"ס (מוגדרת מחורבן המקדש ועד הכרזת כורש) נדרשת כאן כדי לגשר על הפערים בין העדויות במקורות הכתובים לבין הממצאים הארכאולוגים. חשוב להדגיש כאן שוב את דבריו של דוד עמית [ויקיפדיה] המנוח ש'- אין בשום פנים להיחפז ולבטל את תקפותן ומהימנותן של העדויות הספרותיות מפני היעדר ראיות ארכיאולוגיות, ולהסיק מכך שקודם למאה הרביעית לא ניצבו בתי כנסת בכפרים ובערים שבהם התקיימו קהילות יהודיות.

יחזקאל קויפמן [ויקיפדיה] מתאר את אותן שנות הגלות כ"שנים של משבר קשה, של תמורה עמוקה והכרעה גורלית בחיי עם ישראל" ומשברים ותמורות אלו סללו את הדרך להתהוות בתי כנסת מאות שנים לפני הספירה. 'נראה שמוסד של תפילה בציבור ובמקומות סגורים וקבועים התפתח מן הנוהג בגולת בבל (וכנראה גם במקומות אחרים, כמו במצרים ) להתכנס כדי לקרוא בתורה, ללמוד את התורה, לשמוע דברי נביאים ולדון בענייני הקהילה. זו חוויה של לכידות של 'עם מפוזר ומפורד'. השימוש 'בתפילת שלמה' בצורת הרבים 'ושבו, והתפללו, והתחננו - ללא הזכרה של כוהנים, עשוי להתפרש כתפילה בציבור. במילים אחרות, באין מקדש, לימוד התורה על מסורותיה, אזהרותיה, תוכחותיה, לקחיה והבטחותיה, וכן התפילה ( בעיקר קינות, וידוי ותחינות ) סללו את הדרך להתהוות בתי כנסת.

2. אתקן בהזדמנות זאת את תגובה 759152 ואציין כי הציצוט שבתגובה מיוחס משה ויינפלד [ויקיפדיה] שהובא בהערת שולים אצל עודד בוסתנאי לעניין המעבר מקורבנות לתפילות.

'התפילה קיבלה חשיבות כצורה של עבודת ה' בעקבות הרפורמה של יאשיהו שעיקרה ריכוז הפולחן בירושלים, 'במקום אשר יבחר'. האוכלוסייה שגרה מחוץ לירושלים נזקקה לתפילה כתחליף לקורבנות בירושלים וכך התרגלה לעבוד את האל ברוב ימות השנה ללא מקדש, דהיינו בתפילה. במילים אחרות, רעיון ריכוז הפולחן ומימושו סלל את הדרך לעבודת האל בתפילה ובקריאת התורה גם כאשר בית המקדש עמד על תלו. לכן אין זה מקרה שערך התפילה וקריאה בספר התורה עולה דווקא בספר דברים ל10. בדברים יז 19 בעניין 'חוק המלך' מודגשת חובתו של המלך לקרוא ב'משנה התורה' יומם ולילה לפני הכוהנים הלוויים: "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה" ולא נזכר כלל עניין חובת המלך להקריב במקדש. נראה שלאחר הרפורמה של יאשיהו העדיפה אוכלוסיית ערי השדה ביהודה תפילה על פני קורבנות'.

3. נראה לי שנכון יהיה להעריך ש'בתי הכנסת' ‏1 כמקומות כינוס קבועים של יהודים בתקופת הגלות וגם לאחריה - 538-586 לפנה"ס - התגבשו עוד לפני הספירה ומן הסתם מאות שנים לפני הספירה כמו שציין זאת יוסף היינימן ש'רשאים אנו אפוא לקבוע שהתהוותן של תפילות הקבע התחילה מאות שנים לפני החורבן, והגיעה לשלב של גיבוש ועריכה בדור שלאחר החורבן'. היעדר הראיות הארכיאולוגיות לעניין זיהוי בתי כנסת, הוסבר על ידי דוד עמית בכך ש'ניתן לשער, כי בית הכנסת הקודם היה בניין צנוע יותר, שנעדרו ממנו סממנים ייחודיים אדריכליים ואמנותיים, שהיוו תווי זיהוי בדור הבא של בתי הכנסת', ומכאן שכל מבנה היה יכול להיות בבחינת בית כנסת כמו שהיום נהוג אצל חלק מהחרדים להתפלל במקלטים, או במעברים ואפילו בחדר המדרגות.

----------------
1 'רוב החוקרים מסכימים שבתי הכנסת הוקמו תחילה לשם התכנסות לקריאה וללימוד התורה ולשם דיונים בענייני הקהילה, וכי בתי הכנסת התפתחו תחילה בתפוצות ואחר כך בארץ–ישראל. המונח Proto-synagogue ( מ ‘ כוגן ) מגדיר יפה את מקום ההתכנסות בגולה בראשיתה. לדעת בלנקינסופ אם לא היה מקדש בגולה אזי לפחות היה מקום של התכנסות ציבורית לתפילה.
מתווה העמב''ב 759176
כבר בפסקה הראשונה שלך אתה נותן ציטוט המדבר על המציאות במאה הרביעית לספירה כדי להצדיק טענה אודות המאה השישית לפני-הספירה. פער של כאלף שנים. שים לב שזה דפוס קבוע בתגובותך בנושא.

אני לא חולק על כך שתהוותן של (חלק) מתפילות הקבע התחילה מאות שנים לפני המרד הגדול, אבל מדובר בסך הכל על השפעות ספרתיות ואבולוציה של מסורות פולחניות שלבסוף התגלגלו לפולחן התפילה. מה בכך? זו תהליך טריוויאלי. הנקודה היא שבזמן בו הפולחן התגבש לצורתו הנהוגה לנו היום, הדת היהודית כולה באותה עת כבר הייתה שונה לחלוטין מזו שהייתה נהוגה אצל העברים בכנען.
מתווה העמב''ב 759178
אם אתה לא חולק שתפילות התקיימו מאות שנים לפני הספירה, הרי שתסכים שהם גם יתקיימו היכן שהוא. באם כך - אין בנינו מחלוקת. האם ניתן לסכם שהיו ׳בתי כנסת׳ שהתפללו בהם מאות שנים מתום חורבן בית ראשון?
מתווה העמב''ב 759183
מה זאת אומרת "תפילות התקיימו"? אני בסך הכל אומר שהיו בנמצא טקסטים שיריים מסויימים, והיה בנמצא פולחן שעירב מזמורים, לחשים ומלמולים מכל מיני סוגים. הרבה יותר מאוחר, לאחר מסלול אבלוציוני ארוך ופתלתל, מוטיבים מתוך אותם טקסטים וטקסים התגלגלו לתוך התפילות. זה בשום פנים ואופן לא אומר שפולחן המבוסס על תפילות בדומה לפולחן היהודי היום היה נפוץ או מקובל לפני המרד הגדול. על זה אני בהחלט חולק.

ובכל מקרה, שאלת קיומם של "בתי כנסת" היא לגמרי נפרדת, ומובן שלא ניתן לסכם שהיו "בתי כנסת" שהתפללו בהם מאות שנים מתום חורבן בית ראשון. אני מאד חדש בתחום, אבל לא מצאתי אף רמז שקיים אפילו ארכיאולוג או חוקר מקרא רציני אחד (אפילו לא-רציניים לא מצאתי) שטוענים טענה כזו. רק אתה לבדך טוען אותה.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים