 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רואה זאת אחרת. לא צריך להיות סגן הנשיא סולברג כדי לחשוב שהדבר הראוי לבג"ץ לעשות הוא להעיף את עתירת "רונן בר" משולחן הבג"ץ, מהר ככל האפשר. כל עניין התצהירים נולד, לענ"ד, מרצון הבג"ץ, למנוע מBB ו"עוזריהם" המשפטיים, את התרגיל הקבוע של לסבך את העניין עד אינסוף. וכך לחזק את דעת הציבור הנוטה גם כך לחשוב ששופטים מקבלים שכר רב מדי ונותנים עבודה מעטה מדי. הבג"ץ חשב שהתצהירים יתמצתו במהירות את עמדות הצדדים וביה"מ יפסוק על פיהם. עכשיו משנתייתרה העתירה, אפשר להעיף גם את התצהירים אל פח האשפה של הדיון הציבורי וחסל סדר עתירה. ועוד, בלי תלות בפוזיציה שלנו, הכל יודעים שנגענו אל קו ההגנה האחרון של מערכת המשפט והוא מה שקרוי בלשון הזהב של BB "המשבר החוקתי". הקו הזה יפול כאשר המצשלה תפעל באופן רשמי בניגוד לפסיקת הבג"צ. ברגע זה נראה ששני הצדדים נמנעים מלהגיע לקו הזה. ולמה לביה"מ העליון להתגרות באוייב ללא כל עניין משפטי עומד? הרבה יותר מעניינת לדעתי התופעה שאקרא לה (פרפראזה על סופר חביב עליי) "הדלדלותו של רא"ל גנץ". יכלתי להחליף את הגנץ בשוואנץ, אבל חוששני שהחידוד הזה ילך לאיבוד בין הרוב הגדול שלא יבינו לבין המיעוט הקטן שיבין יותר מדי טוב. ןבכן הזירה הציבורית כמרקחה. אנו בעיצומה של מלחמת אזרחים, בה הלהבות יכולות להתפרץ בכל רגע. ומי נאלם דום ונעלם מן הזירה לפתע? מועמדנו לרוה"מ. אין לו שומדבר להגיד על כלום. ובכלל נראה שהמחאה היא לטורח עליו. אני מניח שבדרכה ה-self-destructive של האופוזיציה,המדלדל, יעלם מן הזירה הציבורית רק כאשר יהיה כבר מאוחר מדי להחליפו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה לכך שבג"ץ ביקש תצהירים אינה מעלה ואינה מורידה בעיני. מה שחשוב הוא שלפחות אחד משני אנשים בכירים שיקר במצח נחושה לבג"ץ, ומי שמערכת המשפט יקרה לליבו - אולי דווקא בשעה ש"הזירה הציבורית כמרקחה. אנו בעיצומה של מלחמת אזרחים, בה הלהבות יכולות להתפרץ בכל רגע" - לא יכול ל"להעיף גם את התצהירים אל פח האשפה של הדיון הציבורי" יותר משכבאי האש והמשטרה יכלו להעיף לעזאזל את אזהרות השרות המטארולוגי לפני שבוע. "ברגע זה נראה ששני הצדדים נמנעים מלהגיע לקו הזה" (הדגשה שלי) גם הוא משפט תמוה בהקשר הנוכחי, כי אחת השאלת המרכזיות להכרעה עוסקת בדיוק בזה: האם הפיטורים נובעים, בין השאר, בגלל שצד אחד לא רק שאינו נמנע מזה, אלא עוסק בהכנות פרקטיות לקראת הביצוע. ל̶ה̶ע̶ב̶י̶ר̶ ̶כ̶̶̶ס̶̶̶פ̶̶̶י̶̶̶ם̶̶̶ ̶̶̶ק̶̶̶ט̶̶̶א̶̶̶ר̶̶̶י̶̶̶י̶̶̶ם̶̶̶ לטאטא את זה מתחת לשטיח כדי לשמור על שקט מדומה לא נראה לי מדיניות נבונה במיוחד. "להתגרות באויב"? האויב כבר בעיצומה של המלחמה, גם אם בעצימות לא מכסימלית, ואם צעדי הגנה הם התגרות, אפשר פשוט להניף דגל לבן ולהודות בתבוסה1. ̶ כל מילה על גנץ מיותרת. שמישהו כבר יקנה לו אלונקה פרטית ושיזחל2 מתחתיה שלוש פעמים ביום ויעזוב את חיינו הציבוריים בשקט. ____________ 1- למען הדורות הבאים של ג'פטו (רעיון מעניין יהיה להשליך אותו על האייל ולבקש ממנו לצייר את דיוקני הפילוסופי ואת זהותי האמיתית), עמדתי בעניין היא שהקרב אמנם אבוד, אבל גם החיים עצמם הם קרב אבוד, וכמו שאמר לי אבי ז"ל: "כולם יודעים שבמשחק החיים נפסיד בסוף, ומה שנשאר זה רק להפסיד בכבוד" (ג'פטו ימצא בטח קשר להערת הרגל ב תגובה 393448). אי לכך, בחוסר רצון ניכר אני מוסיף ללכת להפגנות חסרות הטעם בעיר מגורי כאשר הגב שלי מאפשר זאת, וזאת למרות שאני חוזר מהן מדודכך יותר משהגעתי (בין השאר בגלל תופעות כאלה). 2- זאת הדרך היחידה להיכנס תחתיה עבור רכיכות חסרות עמוד שדרה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |