 |
מקבל, אבל אם זה מודע או לא זה משני לטיעון שלי.
אני טוען (רק רבע ברצינות) שיש כל מיני רגשות שליליים (עד כדי ממש רצון נקמה) בחלל האוויר הפוליטי והשאלה היחידה היא לא רק מידת הרגשות השליליים הללו כלפי הפלסטינים. אני טוען שעם ישראל חש רגשות נקמה/זעם גם כלפי עצמו. אם המינוח הזה נראה לך מוזר (כי לא יעלה על הדעת שמשהו/מישהו ירצה לפגוע בעצמו), לכל הפחות אפשר לשקול טענה יותר צנועה: חלקים בעם (הנוטה לאידיאולוגיה אחת) כועס ודורש ממש נקם בחלקים אחרים בעם (הנוטים לאידיאולוגיה אחרת). משהו קרה בשביעי באוקטובר ואני חושב שיש פה איזו חריגה מסתם חילוקי דעות פוליטיים או אי הסכמה על שיטת משטר מועדפת. הימין באמת רוצה לראות את השמאל עולה באש ולהיפך (ופחות רק כמטאפורה כפי שהיה מקובל בעבר). הקפלניסטים לא סתם טועים - רצוי שהם יסבלו ויושפלו. ביבי לא סתם מימש מדיניות רעה של מימון החמאס בשביל לקנות שקט, אלא אנשים צועקים ״ביבי מימן את החמאס!״ במן מנטרה של זיכוך עצמי שכולה אוטוסוגסטיה (כאילו בעבר הם לא תמכו במדיניות הזאת בעצמם מתוך נימוקי ״כי מה אתה מציע?״ ו-״שלום עושים עם אויבים״ או ״אז מה האלטרנטיבה? עוד מלחמה בעזה?״ וכל הג׳אז הזה).
במלים אחרות: (נראה לי ש)עם ישראל לא רוצה להעניש רק את הפלסטינים. נראה שהוא מנסה להעניש (לפחות קצת) גם את עצמו באופן שבו הוא בחר (כקולקטיב) להגיב (בלי הרבה תוכנית ובלי שיהיה ממש כיוון או מטרה) לאירועי השביעי באוקטובר. בעל הבית השתגע, אבל במלוא מובן המילה. לא השתגע רק במובן של ״ת׳זהרו ממני״, אלא ממש השתגע ברמה של דרוש אישפוז ב-Arkham Asylum כי הוא מהווה סכנה לעצמו ולסובבים.
ההסבר הזה הוא בוודאי/כנראה שטויות. סתם עוד משהו שטותי שהמוח שלי הוגה בהפסקת קפה ועוד רגע אשכח את השטות הזאת. אבל שניה לפני שנגמר הקפה בכוס, עדיין קשה לי להבין למה אם ההסבר הזה כל כך לא קשור למציאות, למה הוא עוזר (לי) להבין למה אני רואה לא רק את זה שעם ישראל מנסה לדפוק את השכנים, אלא גם את זה שהוא מתעקש לדפוק את ראשו שלו בקיר עד זוב דם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות