בתשובה לאביב, 01/06/25 10:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הממשלה הנוכחית פועלת נגד עמדת רוב הציבור בנושאים עקרוניים וערכיים שקודם אפשר היה לטאטא אותם מתחת לשטיח אבל עכשיו כבר לא. השוויון בנטל בראשם. לכן אני חושב שהליברלים ינצחו בבחירות הבאות. ראה את אבדן התמיכה בסמוטריץ' בקרב הגוש שלו בגלל תמיכתו ואם אני טועה, ובן גביר יהיה שותף גם בקואליציה הבאה אז אודה בהפסד שלי ושל הציונות. מה אתה מציע לי לעשות? לשרוף את עצמי בכיכר במחאה? אולי אם חלילה היו לי קרובים חטופים הייתי עושה את זה. כרגע כל מה שיש לי ולשאר הציונים הליברלים לעשות זה לקרוא לבחירות מוקדמות ככל הניתן ולהצביע בהן לגוש |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ערבוב בין דיון על המצוי לבין דיון על הרצוי זו טעות קטגורית. לא הצעתי לך לעשות (או לא לעשות) שום דבר ואני לא טוען שאתה לא צריך לשאוף לטוב יותר ולפעול לשפר את העולם. ההערה שלי היתה לגבי הטענות שלך על המצוי: - ״רוב הציבור, החילוני ודאי, אבל גם המסורתי וחלק מהדתי, מחזיק גם בסרט הערכים הליברלי.״ - ״הטעות של הקיצונים הד"ל היא לחשוב שהציבור המסורתי מוכן לנטוש את הערכים הליברליים.״ ההערה שלי אומרת שגם אם אני מקבל את החלק הראשון, אני לא רואה חיזוק (שאותי) משכנע לגבי הטענה לגבי המצוי בחלק השני. אתה עצמך טוען שהחבר׳ה הנ״ל מצביעים והצביעו שוב ושוב לאלו שפועלים לכיוון שהוא ההיפך מערכים ליברליים. אז על בסיס מה אתה טוען ש״הקיצוניים טועים״ ושהאנשים הללו לא יהיו מוכנים לוותר על הערכים הליברליים (בהם הם כביכול מחזיקים), מעבר למשאלת הלב שלך שכך יהיה? כדוגמה לטענה שלי ש-״לאו דווקא״, הבאתי דוגמה לציבורים לגמרי ליברליים שלא חשבו שהם יוותרו על הערכים הליברליים שלהם, אבל הם עשו זאת בכל זאת (הציבור הליברלי באיראן בסוף שנות ה-70, שבחלקו אפילו תמך במהפכה האסלאמית בשל התנגדות לסאוב המשטר הקיים ומצאו את הערכים הליברליים שלהם נרמסים לאחר סיום המהפכה, כי זה מה שקורה לאנשים ש״זורמים״ עם כוחות חושך באמצעות תירוץ-שקר-כלשהו). במילים אחרות, אני לא לגמרי מבין את משמעות המילים ״לא יהיו מוכנים״. מי אמר שבכלל ישאלו אותם? כשיבואו באמת לקחת להם את האספקטים הליברליים בחייהם, יכול בהחלט להיות שזה יהיה כבר מאוחר מידי עבורם כדי להתנגד. דיקטטורה (ולשם ישראל הולכת, אלא אם איזה משהו בלתי צפוי ינער את המערכת) לא עובדת בשיטת סקרי דעת קהל. אפילו דמוקרטיות בקושי עובדות בשיטה הזאת (ראה ערך הנטיה של האמריקני הממוצע לפוליטיקת אמצע/מתונה לעומת הקיצוניות הפרטיזנית של הזירה הפוליטית למעשה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. אם אתה חושב שישראל הולכת להיות דיקטטורה עוד בקדנציה הנוכחית של הממשלה אז זה די דטרמיניסטי. אבל אני חושב שהם לא יספיקו. אני חושב שיהיו בחירות ושבבחירות האלה הם יפסידו. כל מה שצריך כדי שהם יפסידו הוא שהגוש שלהם יאבד שניים-שלשה מנדטים לטובת הגוש הליברלי. כבר אמרתי שאני חושב שאחוזי ההצבעה בגוש הליברלי בבחירות הבאות ירקיעו שחקים, וזה לבדו תוספת של שניים-שלשה מנדטים. שנית- הפעם אף מפלגה בגוש הליברלי לא תיפול מתחת אחוז החסימה. ובנוסף, אם השוליים הרכים של הגוש הלאומני יישארו בבית ולא יצביעו, משום שמחד הם לא ירצו ''לערוק'' לגוש השני אבל מאידך לבם לא ימלאם להצביע לטרלול, דיינו. אלו שני המנדטים שהם יאבדו לדעתי. לכן אפילו תחת הנחה מחמירה שאף אחד מהמצביעים לא יחליף צד לעומת הבחירות הקודמות עדיין הגוש הליברלי ינצח. כל מה שצריך זה שלא יתעסקו עם חוקי הבחירות, ולזה בג''ץ ידאג, פשוט ישנה את תוקפם של השינויים החל מהבחירות הבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבבה, אבל אתה מערבב טענות שלא קשורות אחת לשניה. להגיד שמנדט או שניים יזוזו לפה או לשם זו טענה שונה לחלוטין מהטענה ״רוב מצביעי ש"ס, אותם מזרחיים מהפריפריה מטבריה ועד נתיבות, לא יסכימו שיגידו לבנותיהם איך להתלבש ואיפה לשבת באוטובוס״. זה לא קשור לטענה שלך שאולי הגוש הליברלי ינצח בבחירות הבאות כי יזוז איזה מנדט מסיבה זו או אחרת. לא סביר שמצביעי ש״ס יצביעו ליברלי לפני שיבואו אנשים להגיד להם איך להתלבש ואני בספק אם הם ״לא יהיו מוכנים /לא יסכימו/יתמרדו״ אם וכאשר יבוא השלטון הקלריקיאלי ויכפה עליהם איך להתלבש. הניסיון ההיסטורי מלמד שהויתור על החופש הוא משהו שלאנשים קל יותר לעשות מאשר להלחם עליו. זה לא מקרי שאנחנו חיים בעולם בו החופש נדיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. אני נשאר עם הטענה לגבי הבחירות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי תוצאות הבחירות הבאות, אבל אני לא חושב שזה פרוע מידי לנחש שלא יהיה מדובר בבחירות רגילות. לכל הפחות תהיה פורענות כלשהי סביבן. אני מנחש שהשלטון הנוכחי ישמע לעצתו של הוולשי ההוא ו - "will not go gentle into that good night". השלטון הנוכחי, אם יסיים את חייו, יעשה זאת תוך כדי כניסה לטנטרום שעדיין לא ראינו וככל הנראה (לי) ״There will be blood״. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר מאפיין בלתי מובן, בחיים הפוליטיים, מגלה אורך חיים בלתי מוסבר, אין הצדקה לדבוק בסברה שמדובר בתופעה רנדומלית. אני מדבר על הפלגנות והעדר המנהיג במחנה השמאל הליברלי. יש 30-40 מנדטים שיושבים בבייס הברזל של שלושת המפלגות הליברליות. משום מה המחנה הזה במקום להפוך לרכיב חיוני בקואליציה השלטונית "מתעקש" להשאר מפולג וחלק מישראל שבטית ומפולגת לקהילות וסקטורים. מין סוג של הכללה של סינדרום מירב מיכאלי (מישהו היום בכלל מבין את ההבדלים ההו כה גדולים בין מפלגת העבודה למרץ?). במקום לבסס את האידאולוגיה והעקרונות של המחנה הזה, באופן שכל קואליציה שלטונית שתכלול אותו (או תיבנה עליו) תאלץ להביא אותם בחשבון, אנו שקועים במו"מ וירטואלי ובפשרות עם הגורמים ההיברידיים/א-פוליטיים/חולות נודדים. המציאות היא שדיון על הנהגת המחנה החילוני-ליברלי היא כרגע לא מחוברת למציאות. ההיתכנות של השמות שתכף אדון בהם להנהגת המחנה היא נמוכה. אבל צריך להתיחס אליהם כאל שמות גנריים. במציאות, הם כמו קודמיהם, מציעים את בעיקר את עצמם ולא את הדרך. הדיון בהם יותר משהוא עוסק ביש, חושף את האין. שני הפוליטיקאים הפעילים ש"יכולים" להיות בעתיד מנהיגי המחנה הם גדי אייזנקוט ויאיר גולן. אייזנקוט כפי הנראה נעדר תמיכה פוליטית אישית משמעותית. יאיר גולן קיצוני מדי. קיצוני לא בדרך הפוליטית (מישהו בכלל יודע מהן תוכניותיו המדיניות?), אלא באישיותו ובתקשורת הפולמוסנית שלו שהיא ממש לא מה שישראל 2025 צריכה. הייתי רוצה לומר שכל אחד מתומכי המחנה צריך להחליט את מי הוא מעדיף. לצערי ההשאלה אצל חלק מאנשי המחנה היא אם בכלל צריך מנהיג וחזית פוליטית אחודה. לצערי, אצל רבים, המציאות של ישראל השבטית ("אוייבים קטנים מוקפים מדינה") הפכה ממציאות בלתי נסבלת למציאות נסבלת והרע במיעוטו (מפני שהוא כבר מוכר). אני הייתי מציע את התזה שההווה הפוליטי הוא כל כך רע, שכדאי להסתכן בבלתי ידוע עדיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד כמה תזכורות לאכזבה הגדולה מאייזנקוט. "יופי של שר עשוי להיות גדי איזנקוט בממשלה הבאה, אם עוד תהיינה אי פעם בחירות דמוקרטיות בישראל. איש רציני, שקול, יסודי – החלום של כל אזרח שפוי ולא מושחת שאינו שבוי בכת. אבל אם מישהו עוד סבור שחבר הכנסת והרמטכ"ל לשעבר ישייף את הסכין שאין לו בין השיניים ויוביל מאבק הרואי נגד שלטונו של נתניהו רצוי שיתעורר. גם כעת, אחרי כל הרע שהנחית הנאשם על ישראל, איזנקוט לא מסוגל, פשוט לא יכול, להפגין יותר להט ונחישות אופוזיציונית משל דלעת תשושה על המדף." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוזר על קריאתי לשקול ולבחור בין אייזנקוט ליאיר גולן. האם הסכין בין השיניים של יאיר גולן קרבה את נפילת הBB? נראה שלשניהם סיכוי נמוך מאד לקבל הכרה כמנהיגי המחנה. ההשוואה ביניהם מדגישה את ההבדלים ביניהם ואת השאלה לאלו תכונות אנו זקוקים כרגע. כרגע פחות חשוב מי יהיה ה"מנהיג" אלא השאלה אם בכלל צריך מנהיג. יסולח לי אם אני מפשט מאד ומציג את עמדת הצד השני בדיון הזה באופן שלילי: מציעים לנו ללכת לבחירות עם 5 מפלגות (נכון לעכשיו ולא כולל את רע"ם). כך כל אחד יוכל להצביע למפלגה התפורה למידותיו. אחרי הבחירות, נראה כמה קבל כל אחד ואז נבחר את רוה"מ המיועד. ע"ע בנט (או גנץ עם 5-6 מנדטים): רוה"מ שלא נבחר ע"י רוב גדול של הציבור, חסר לגיטימיציה שלטונית ונתון לחסדה של כנסת "כל ממזר מלך". לכל מנהיג פוליטי יש חסרונות ואפילו רבים. עצם הרצון להיות רוה"מ במדינה כמו ישראל החדשה מעיד על חסרונות לא מבוטלים. נשאלה היא מה אנחנו כחברה ומדינה זקוקים לו. מי יכול להתאים לתפקיד ומי לא. אם תעדיף לחכות למשה רבנו, אתה עשוי להמתין עד שיהיה מאוחר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כידוע האחרון שמחכה פה למשה רבינו. מבחינתי הצבעה ללפיד עדיפה על שניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל עליי. בהינתן המצב הנוכחי, גם אני כנראה אצביע לו. לשיטתי האומרת שאי אפשר לפסול מנהיגים מפני שהם רחוקים מדי מן הרצוי לנו, אי אפשר לפסול גם אותו. הכל שאלה של מה מצוי ולא מה רצוי. לטעמי, לפיד, אדם הגון וסימפטי (לפחות לי) מעולם לא הוכיח שהוא משהו מעבר לאיש תקשורת. לא אהבתי איך הגן בזמנו על ההסכם הימי עם לבנון באופן שהראה שאינו בקיא במה שיש בהסכם. כדי להעדיף מגיש חדשות על פני רמטכ''ל אני זקוק לטענות מאד חזקות בעד איש המדיה ונגד איש השטח. זו גם תשובתי לאלו שחשדו בי בפולחן אישיות של אייזנקוט. תמיכתי בו היא בכפוף לאיחוד והובלת המחנה. ב''ג או בגין הוא עדיין לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבחירה היא בין פוליטיקאי שעומד בראש מפלגה משמעותית מזה עשור וחצי, לבין רמטכ''ל לשעבר שכושל בכל שלב בפוליטיקה. זו הצגה מדויקת יותר של הבחירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם אייזנקוט (או טרופר) יבחרו, נראה לי שזה יקל על רשימה משותפת עם שני היאירים. הרשימה זה בעיקר טקטיקה פרלמנטרית למקרה שיש כל מיני חוקים ותקנות. בכל מפלגה גדולה יש פלגים וקליקות. אין לי בעיה עם מפלגה מאוחדת. בכל מקרה רב המאחד על המפריד. ב. איני מתעלם מכך שהקמת חזית אחת היא הימור שעשוי לעלות ביוקר. יתכן שהחזית תאבד מספר מנדטים לעומת הפוטנציאל של הליכה בנפרד. הקולות ילכו מן הסתם לבנט-ליברמן והללו עשויים להחליט למי לחבור לפי המנדטים של המפלגות מימין ומשמאל. (אני לעומת זאת חושב שההחלטה תהיה יותר ערכית מאשר מספרית). ג. ההעדפה שלי מקורה באסטרטגיה של מיעוט ששואף לגדול. מדובר בפוליטיקה של זהויות ופחות ברעיונות שממילא אינם בנמצא. כדי שמפלגה תהיה בת קיימא היא צריכה לייצג בייס ולא אוסף של מצביעים מזדמנים. אם המפלגה לא תבחר לה בייס, סופה שתשאר בלי אפאחד. ד. איך כל זה קשור לגנץ? גנץ שלא בטובתו, מייצג את האיסטרטגיה המנוגדת למה שאני מציע. האג'נדה של המחנה הממלכתי בהובלת גנץ היתה בת שורה אחת: צריך להחליף את BB בגנץ ואז הכל יתחיל לזרום בכיוון הנכון. אני מניח שכולם מסכימים שזה לא נכון. ה. עצם העמדתו של גנץ בראש המחנה היתה טעות. בכל מקרה רוה"מ יצטרך להביא בחשבון את האג'נדה של ליבבנט וזו אינה שונה מזו של BB. גנץ לא מייצג ולא רוצה לייצג את נשמאל הליברלי ובעמדותיו לא שונה הרבה מליבבנט. מי אם כן ייצג את תפישת העולם שלנו בממשלה המיוחלת? ו. אני מניח שרוב הקוראים יעדיפו ממשלת גנץ-בנט-ליברמן ע"פ ממשלת תחליף BB-ליבבנט עם מפלגת שמאל ליברלי של 20+ מנדטים באופוזיציה. אני לא שותף לדעה זו. במקרה הראשון תהיה זו קדנציה מבוזבזת עבורנו (השמאל הליברלי) בה נצטרך להאבק בממשלה בה נשב במקום לחתור להתחבר לאלקטורטים אחרים וליצירת קונצנזוס חדש. ז. בגין בנה את הליכוד ע"י זה שישב באופוזיציה 25 שנה ולא החליף את האידיאולוגיה בכל פעם כדי להתחבר למצביעים. זה לקח 25 שנה, אבל בסופו של דבר, המצביעים המזרחיים והפריפריה באו אליו ולא הוא אליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להמר אם זה ישנה משהו בתמונה הגדולה. בתמונה הקטנה, כל דבר שירחיק את בני גנץ ממוקדי קבלת ההחלטות הוא מבורך. האיש הוא כשלון פוליטי מהלך. מצד שני אם הוא יפסיד ויקבל רק מקום שני, מי יערוב לנו שלא ייקח חצי מפלגה ויחבור לנתניהו בעבור כסא מרופד1? 1 כן, הוא יקרא לזה אלונקה. אז מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גנץ לא מייצג אותי ולא רוצה לייצג אותי (" אני אוהב את מצביעי הליכוד"). זה לא אומר שהוא מנוול. גנץ הגיע לפוליטיקה כדי ש"עמישראל" (או רצוי באי כוחו) ימסרו לידיו את משרת רוה"מ או לפחות שרהב"ט. איזה אינטרס יש לגנץ לריב עם אייזנקוט? אפילו על לפיד הוא לא לכלך יותר מדי. המהפכה שהתרחשה בשבועות האחרונים היא שהאתננים שBB צריך לשלם ללקוחותיו הן על חשבון הבייס הליכודי ונבחריו. כל ויתור שנעשה לחרדים, מוריד לליכוד מנדטים. כל ויתור לסמארטגביר מעורר התנגדות בדרג קולות השטיח של נבחרי הליכוד. אם BB ירצה את גנץ, הוא יצטרך להזיז את כ"ץ. לא נראה לי שיקרה. גנץ לא יחבור לBB בשביל להיות סגן שר רביעי במשרד רוה"מ (אחרי אבי מעוז, אורי מקלב ואלמוג מלעיל כהן). לא חושב שגנץ הוא סילמן או שקלי או אלכס גולדפרב (אם מישהו עוד זוכר את מיצובישי גולדפרב). אני חושב שכוונותיו של גנץ טובות. הוא פשוט לא בנוי להיות פוליטיקאי. כמו רוב הפוליטיקאים הוא מזהה בין טובתו האישית לטובת המדינה. אבל הוא לא מסוגל להבין שרוב האנשים שסובבים אותו, מרגישים בדיוק אותו דבר. הדרך היחידה לדבר על טובת המדינה ולהיבחר בישראל היא להיות מוחזק כ"שקרן בן שקרן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהוא מנוול, אלא שהוא כשלון. כמאמר חז''לנו - זה יותר גרוע מרשעות, זו טפשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גנץ יחבור לנתניהו? מחר בטח תפחיד אותנו גם בכך שסער יחזור לליכוד. די עם ההפחדות חסרות השחר האלו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרו כבר דברים יותר בלתי צפויים. אבל זה לא קונץ. worst case scenario הוא בדרך כלל מורה הלכה מה לא לעשות ולא מה כן לעשות. אני לא חושב שזה יקרה. גנץ איננו גלנט. לרוע המזל, יש עוד תרחישים, פחות קיצוניים, שלא מבשרים טובות. קראתי שהמהלך לבחירת יו"ר המ"מ הוא ניסיון לסנדל את אייזנקוט. מי שיבחר את היו"ר זה קבוצת מינויים וחברים של גנץ. כך שפרישת אייזנקוט מן המ"מ היא תסריט אפשרי. הפלג של גנץ יכול גם להצטרף לבנט (כרשימה נפרדת ממניעים תקנוניים). אני מזכיר שוב שהביביסטים משקרים בסקרים ולכן מדובר בכלי מפוקפק. באמרי זאת, אין כלי אחר למדידת מצב המשתנה ברמה יומית. האופוזיציה היום מורכבת משתי קואליציות. אחת של ימין מתון והשנייה של שמאל ליברלי. יחסי הכוחות ביניהם לא ברורים. קו ההפרדה עובר בתוך המ"מ. אמנם ברור שחילוקי הדעות שם הם אישיים, אך כמקובל הם יאמצו את האידאולוגיות התואמות. שמעתי את אייזנקוט מתבטא כמה פעמים על תיעובו את הימין על מלא. לעומתו, את גנץ שמעתי מכלי ראשון מדבר על "אהבתו" לאנשי הליכוד. החבירה של גנץ לבנט נראית "טבעית". הרשימה של בנט דלה בשמות. איילת שקד תחבור לליכוד נראה לי. ולבנט מוניטין של בוחר מוקשים תת מימיים כמו שקלי ועב"מים כמו סילמן, אורבך וכלפון. איזה שם מוכר ברשימה לא יזיק לו. מצד שני בתנאים מסויימים, בחבירה זו, גנץ עשוי לקבל את משאת נפשו כשרהב"ט ואולי אפילו יותר. מי שקרא את המאמר של נחום ברנע מבין מיד, עד כמה לכתו של הBB היא סוף ההתחלה ולא תחילת הסוף. באור הזה, הצורך במפלגה סקטוריאלית שתייצג את מגזר השמאל הליברלי, הוא קריטי. אף אחד לא יודע אם ישראל ניתנת להצלה. כל אחד מאיתנו, אמור לדעת שאנו זקוקים לייצוג. לכאורה, יש לנו כעת שתי רשימות שניתן לבחור מביניהן (כוונתי ללפיד וגולן). הבעייה הגדולה היא ששתיהן מתעקשות להציג עצמן כרשימות כלל ישראליות ולא כרשימות של סקטור/בייס. אולי אני הוזה ורואה דברים הקיימים רק בעיניי רוחי. אבל נדמה לי שהנוסחה המבוקשת נמצאת דוקא באיחוד ולא בכל אחד מן הפלגים לחוד. הטעם של המנה הוא בנזיד ולא בירקות. האיחוד אמור לייצג סוג של middle Israel שכולל מעמד ביניים נמוך וגבוה, אליטות, א"י העובדת ומקצועות חופשיים, סוציאליזם וליברליזם, חילוניות ומסורתיות, אשכנזים ומזרחים, יהודים וערבים, ממלכתיות וזכויות מיעוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מאד פשוט. שמאל ליברלי שרוצה מדינה פלשתינית - יצביע גולן. מרכז ליברלי - יצביע לפיד. מפלגה מאוחדת תבריח (ובצדק - היא בבירור ובגלוי תהיה נגד האג'נדה של חלק משמעותי מהקבוצות הנ''ל) הרבה מנדטים. או תשאיר אותם בבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משוכנע שרפרפת ולא קראת את תגובה 779358 אני מודע לכך שזה יחסית ארוך, אבל בודאי תסכים שהנושא מורכב והתייחסות אליו לא תסתפק בשני משפטים. אני ממש לא בטוח שאני צודק, אבל אני לגמרי בטוח שמה שאתה מציע אינו מספק. א. לא שמעתי את יאיר גולן מצהיר על תמיכה בהקמת מדינה פלשתינאית. ב. מדינה פלשתינאית תועיל לפלשתינאים מפני שתאפשר להם להיפרע ולהיפטר מן המטורפים היהודים הדתיים שהתיישבו בקרבם. איך היא תועיל לנו? ג. לא שמעתי את לפיד מכריז "אפילו לא אגורה אחת לחרדים". נהפוך הוא כשהיה שר האוצר הוא הכריח את מעמד הביניים ("עובדי מדינה" לצורך מיסוי) לשלם את החובות שיצרו החרדים והמתנחלים. ד. לא חושב שמישהו השתתף במחאה בשביל שלפיד או גולן יהיה רוה"מ. בטח לא כדי שגנץ/בנט/ליברמן יהיו. הם הפגינו למען סובלנות, רדיפת שלום, שלטון החוק והמשפט, חברה פתוחה וסובלנית, חופש דיבור ודת, זכויות הפרט, כיבוד האמנות והחוק הבינלאומי, ... יותר מכל אלו הם הפגינו למען מה שישראל היתה בעבר. ליתר דיוק, אולי לא היתה אפפעם, אבל לפחות רצתה להיות. ה. ב-28 אוגוסט 1963, 250,000 איש התכנסו בושינגטון על מדרגות האנדרטה של לינקולן, כדי להפגין למען החקיקה של ממשל קנדי למען זכויות האזרח וההצבעה של השחורים בארה"ב. 15 נואמים נשאו את דבריהם לקהל המאזין. זמרת הגוספל המפורסמת מהליה ג'קסון שרה את "How I Got Over" המספר על גאולה דתית ועל הגעה לירושליים החדשה. ואז עלה הד"ר מרטין לותר-קינג והקריא את נאומו שהחל באזכורים של הצהרות המוכרות לכל אמריקאי: הצהרת העצמאות והצהרת גטיסברג. ואז לותר אמר "מאה שנה חלפו והשחור עדיין אינו חופשי ...". בנקודה זו, עצר לותר והוא חש שהקהל היגע מצפה לבשורה כלשהי. מהליה ג'קסון שישבה מאחוריו, קראה לעברו "מרטין, ספר להם על החלום!". ואז לותר נאחז בקצה החוט של הנאום והחל לצטט נאום שכמה מגרסאותיו הוא נשא בעבר. הנאום היה בסגנון התנ"כי של חזון העצמות היבשות, אלא שבמקום חזון דתי של אחרית הימים היה זה חזון "יום יבוא" של שיוויון חילוני. ו. מה שהתנועה שלנו זקוקה לו עכשיו אינו מגוון של הבטחות סרק, לא שלום עלי אדמות, לא מדינה פלשתינאית ולא סידור מחדש של פריבילגיות, אלא חזון עצמות יבשות שיקים לתחייה את ההבטחה שהובטחה במגילת העצמאות. יש לנו מועמד שיכול לעמוד ולדבר על החזון הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מפלגה מיותרת - זוהי המחנה הממלכתי. אייזנקוט צריך לחבור ללפיד וגנץ צריך לחבור לכורסא בבית ולמצוא עיסוק שהוא מוכשר בו. או ליהנות מהפנסיה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי לגבי תפקידה של המחנה הממלכתי בבחירות הבאות (שוב, תחת ההנחה שלכם שאלו יתנהלו כבחירות רגילות): הובלה להפסד נוסף של המחנה בבחירות. הם הולכים להכנס לסחרור של מאבקי אגו בין גנץ לבין אייזנקוט, לבחור את אייזנקוט כאבי גבאי תורן (איש שיושב בראש המחנה על סוס מת) ובקושי לעבור את אחוז החסימה (אם יעברו). אם יעברו את אחוז החסימה, סביר להניח שכמה מנדטים יתפצלו מהמפלגה הגוססת כדי לתמוך בקואליציה של הליכוד. חוץ מזה, כנראה שעוד מנדט או שניים ישארו בבית ולא ילכו להצביע בגלל כל הגועל נפש. מוקדם להגיד לאריק לארוז מזוודות, אבל לכל הפחות (כמו יהודים אחרים בהיסטוריה של העם שלנו) אולי כדאי לארוז איזה תיק מינימלי ולשים מתחת למיטה. "Just in case" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכך התכוונתי ב''מיותרת'' (למחנה שלנו). נוטה להסכים לדעתך על חשיבותה למחנה השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זו היתה תגובה תומכת. ״מיותרת״ זו מילה שלא קולעת כל כך טוב1 לתאור החבורה הזאת. זה כמו לתאר אנגינה פקטוריס כתסמונת ״מיותרת״. ___________ 1 מצד שני, אם הייתי בוחר במילים שאני חושב עליהן כשאני חושב על החבורה העלובה של גנץ, אייזנקוט וחברים, היו מוחקים לי את התגובה. אז נשאר עם ״מיותרת״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כאשר מנהיג בא ללא סכין בן השיניים, הוא נעדר תמיכה פוליטית משמעותית. וכאשר מנהיג מביא איתו סכין בין השיניים, הוא קיצוני באישיותו. מזכיר את הבדיחה על הדרעי והאלקין שבאו לבקש סיגריה מאיש אופוזיציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר את הבדיחה. התגובה שלך לא ממש מפריכה את שתי האבחנות שהצגתי: א. בתקופה הארוכה מאד בה הוכח שגנץ ולפיד אינם מסוגלים להוביל אופוזיציה לוחמנית, אולי רק ח"כ אחד או שניים הזדהו עם מחנה אייזנקוט. ב. בינתיים יאיר גולן מצטיין בעיקר בהתבטאויות קיצוניות שלא מובילות לשום מקום. לזכותו אזקוף את האיחוד החלק בין העבודה למרץ. לא בטוח שהוא תרם לכך באופן אישי. אולי זו תוצאה מכך שלא נותר יותר מדי מה לאחד והמתאחדים פשוט שמחו למצוא בית כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשם הוועדה להרס בדיחות: עם פילטר או בלי פילטר? שוב פעם אין לך כובע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא היחיד. אבל מי סופר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא סופר ואז אומר לאחרים שהם התבלבלו? אז הנה דוגמה לאיפה הם התבלבלו: לפי ארלוזורוב, החרדים מקבלים פחות כסף השנה, לעומת העבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. אני נשאר עם הטענה לגבי הבחירות | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |