 |
|
 |
||
|
||||
 |
קרו כבר דברים יותר בלתי צפויים. אבל זה לא קונץ. worst case scenario הוא בדרך כלל מורה הלכה מה לא לעשות ולא מה כן לעשות. אני לא חושב שזה יקרה. גנץ איננו גלנט. לרוע המזל, יש עוד תרחישים, פחות קיצוניים, שלא מבשרים טובות. קראתי שהמהלך לבחירת יו"ר המ"מ הוא ניסיון לסנדל את אייזנקוט. מי שיבחר את היו"ר זה קבוצת מינויים וחברים של גנץ. כך שפרישת אייזנקוט מן המ"מ היא תסריט אפשרי. הפלג של גנץ יכול גם להצטרף לבנט (כרשימה נפרדת ממניעים תקנוניים). אני מזכיר שוב שהביביסטים משקרים בסקרים ולכן מדובר בכלי מפוקפק. באמרי זאת, אין כלי אחר למדידת מצב המשתנה ברמה יומית. האופוזיציה היום מורכבת משתי קואליציות. אחת של ימין מתון והשנייה של שמאל ליברלי. יחסי הכוחות ביניהם לא ברורים. קו ההפרדה עובר בתוך המ"מ. אמנם ברור שחילוקי הדעות שם הם אישיים, אך כמקובל הם יאמצו את האידאולוגיות התואמות. שמעתי את אייזנקוט מתבטא כמה פעמים על תיעובו את הימין על מלא. לעומתו, את גנץ שמעתי מכלי ראשון מדבר על "אהבתו" לאנשי הליכוד. החבירה של גנץ לבנט נראית "טבעית". הרשימה של בנט דלה בשמות. איילת שקד תחבור לליכוד נראה לי. ולבנט מוניטין של בוחר מוקשים תת מימיים כמו שקלי ועב"מים כמו סילמן, אורבך וכלפון. איזה שם מוכר ברשימה לא יזיק לו. מצד שני בתנאים מסויימים, בחבירה זו, גנץ עשוי לקבל את משאת נפשו כשרהב"ט ואולי אפילו יותר. מי שקרא את המאמר של נחום ברנע מבין מיד, עד כמה לכתו של הBB היא סוף ההתחלה ולא תחילת הסוף. באור הזה, הצורך במפלגה סקטוריאלית שתייצג את מגזר השמאל הליברלי, הוא קריטי. אף אחד לא יודע אם ישראל ניתנת להצלה. כל אחד מאיתנו, אמור לדעת שאנו זקוקים לייצוג. לכאורה, יש לנו כעת שתי רשימות שניתן לבחור מביניהן (כוונתי ללפיד וגולן). הבעייה הגדולה היא ששתיהן מתעקשות להציג עצמן כרשימות כלל ישראליות ולא כרשימות של סקטור/בייס. אולי אני הוזה ורואה דברים הקיימים רק בעיניי רוחי. אבל נדמה לי שהנוסחה המבוקשת נמצאת דוקא באיחוד ולא בכל אחד מן הפלגים לחוד. הטעם של המנה הוא בנזיד ולא בירקות. האיחוד אמור לייצג סוג של middle Israel שכולל מעמד ביניים נמוך וגבוה, אליטות, א"י העובדת ומקצועות חופשיים, סוציאליזם וליברליזם, חילוניות ומסורתיות, אשכנזים ומזרחים, יהודים וערבים, ממלכתיות וזכויות מיעוט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה מאד פשוט. שמאל ליברלי שרוצה מדינה פלשתינית - יצביע גולן. מרכז ליברלי - יצביע לפיד. מפלגה מאוחדת תבריח (ובצדק - היא בבירור ובגלוי תהיה נגד האג'נדה של חלק משמעותי מהקבוצות הנ''ל) הרבה מנדטים. או תשאיר אותם בבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משוכנע שרפרפת ולא קראת את תגובה 779358 אני מודע לכך שזה יחסית ארוך, אבל בודאי תסכים שהנושא מורכב והתייחסות אליו לא תסתפק בשני משפטים. אני ממש לא בטוח שאני צודק, אבל אני לגמרי בטוח שמה שאתה מציע אינו מספק. א. לא שמעתי את יאיר גולן מצהיר על תמיכה בהקמת מדינה פלשתינאית. ב. מדינה פלשתינאית תועיל לפלשתינאים מפני שתאפשר להם להיפרע ולהיפטר מן המטורפים היהודים הדתיים שהתיישבו בקרבם. איך היא תועיל לנו? ג. לא שמעתי את לפיד מכריז "אפילו לא אגורה אחת לחרדים". נהפוך הוא כשהיה שר האוצר הוא הכריח את מעמד הביניים ("עובדי מדינה" לצורך מיסוי) לשלם את החובות שיצרו החרדים והמתנחלים. ד. לא חושב שמישהו השתתף במחאה בשביל שלפיד או גולן יהיה רוה"מ. בטח לא כדי שגנץ/בנט/ליברמן יהיו. הם הפגינו למען סובלנות, רדיפת שלום, שלטון החוק והמשפט, חברה פתוחה וסובלנית, חופש דיבור ודת, זכויות הפרט, כיבוד האמנות והחוק הבינלאומי, ... יותר מכל אלו הם הפגינו למען מה שישראל היתה בעבר. ליתר דיוק, אולי לא היתה אפפעם, אבל לפחות רצתה להיות. ה. ב-28 אוגוסט 1963, 250,000 איש התכנסו בושינגטון על מדרגות האנדרטה של לינקולן, כדי להפגין למען החקיקה של ממשל קנדי למען זכויות האזרח וההצבעה של השחורים בארה"ב. 15 נואמים נשאו את דבריהם לקהל המאזין. זמרת הגוספל המפורסמת מהליה ג'קסון שרה את "How I Got Over" המספר על גאולה דתית ועל הגעה לירושליים החדשה. ואז עלה הד"ר מרטין לותר-קינג והקריא את נאומו שהחל באזכורים של הצהרות המוכרות לכל אמריקאי: הצהרת העצמאות והצהרת גטיסברג. ואז לותר אמר "מאה שנה חלפו והשחור עדיין אינו חופשי ...". בנקודה זו, עצר לותר והוא חש שהקהל היגע מצפה לבשורה כלשהי. מהליה ג'קסון שישבה מאחוריו, קראה לעברו "מרטין, ספר להם על החלום!". ואז לותר נאחז בקצה החוט של הנאום והחל לצטט נאום שכמה מגרסאותיו הוא נשא בעבר. הנאום היה בסגנון התנ"כי של חזון העצמות היבשות, אלא שבמקום חזון דתי של אחרית הימים היה זה חזון "יום יבוא" של שיוויון חילוני. ו. מה שהתנועה שלנו זקוקה לו עכשיו אינו מגוון של הבטחות סרק, לא שלום עלי אדמות, לא מדינה פלשתינאית ולא סידור מחדש של פריבילגיות, אלא חזון עצמות יבשות שיקים לתחייה את ההבטחה שהובטחה במגילת העצמאות. יש לנו מועמד שיכול לעמוד ולדבר על החזון הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מפלגה מיותרת - זוהי המחנה הממלכתי. אייזנקוט צריך לחבור ללפיד וגנץ צריך לחבור לכורסא בבית ולמצוא עיסוק שהוא מוכשר בו. או ליהנות מהפנסיה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי לגבי תפקידה של המחנה הממלכתי בבחירות הבאות (שוב, תחת ההנחה שלכם שאלו יתנהלו כבחירות רגילות): הובלה להפסד נוסף של המחנה בבחירות. הם הולכים להכנס לסחרור של מאבקי אגו בין גנץ לבין אייזנקוט, לבחור את אייזנקוט כאבי גבאי תורן (איש שיושב בראש המחנה על סוס מת) ובקושי לעבור את אחוז החסימה (אם יעברו). אם יעברו את אחוז החסימה, סביר להניח שכמה מנדטים יתפצלו מהמפלגה הגוססת כדי לתמוך בקואליציה של הליכוד. חוץ מזה, כנראה שעוד מנדט או שניים ישארו בבית ולא ילכו להצביע בגלל כל הגועל נפש. מוקדם להגיד לאריק לארוז מזוודות, אבל לכל הפחות (כמו יהודים אחרים בהיסטוריה של העם שלנו) אולי כדאי לארוז איזה תיק מינימלי ולשים מתחת למיטה. "Just in case" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכך התכוונתי ב''מיותרת'' (למחנה שלנו). נוטה להסכים לדעתך על חשיבותה למחנה השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זו היתה תגובה תומכת. ״מיותרת״ זו מילה שלא קולעת כל כך טוב1 לתאור החבורה הזאת. זה כמו לתאר אנגינה פקטוריס כתסמונת ״מיותרת״. ___________ 1 מצד שני, אם הייתי בוחר במילים שאני חושב עליהן כשאני חושב על החבורה העלובה של גנץ, אייזנקוט וחברים, היו מוחקים לי את התגובה. אז נשאר עם ״מיותרת״. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |