 |
אתה לא יכול להשתמש בתוצר של מכונת הרעל (במקרה הזה קוראים לה נטעאל בנדל) ולומר ''לא משנה הסיבה''.
ב''הסתבכויותיו הביתיות'' של יצחק עמית, היה סיבוב קודם. חריגות בנייה שהיו בביתו של השופט. התברר שבביתו של עמית במבשרת ציון היו חריגות בנייה בזמן שנקנה. השופט ניסה ל''הלבין'' את החריגות, בדיוק כפי שהיה ראוי לעשות. גם כאן טעה השופט בכך שלא פרסם את כל העניין בבחינת ''אשתו של קיסר''.
גם לי יש ספקות עד כמה ראוי עמית להיות נשיא העליון. אני קורא לזה תסמונת גלנט. איש ציבור בולט נתקל במכשלה מנהלית בירוקרטית, מסוג אלו המטרידות אזרחים פשוטים על ימין ועל שמאל. במקום לנצל את מעמדם הציבורי כדי לתקן את המערכת, הם מנסים לחמוק בעד הסדקים במערכת, בדיוק כפי שנוהג האזרח הפשוט.
אבל ...
לא צריך לבלבל בין ספקות וביקורת לבין מידע מגמתי שמנסה באופן זדוני להציג כל מיני הסתבכויות אזרחיות כאילו היו עבירות של ממש על החוק. כפי שכבר כתבתי, הדברים האלו הם שקר מוחלט. מפני שהדברים נבדקו במערכת המשפטית ולא נמצא בהם פגם.
ה''מסמך המשפטי האישי'' היחיד, שידוע לי עליו, זה היפוי כוח לאחיו לטפל בעניין הדירה בת''א. הוא חתם עליו כיצחק גולדפריינד שזה שמו והשם הרלאבנטי לצורך העניין (שמות בעלי הדירה). למיטב הבנתי, עורכי הדין שייצגו את עמית ואחיו בתביעה של העירייה, יצגו גם את הדיירים האחרים בבניין. ולכן בהחלט יתכן שלא עוה''ד ולא עמית ידעו על הקשר. היה גם ''שופט שדן בפרויקט פינוי-בינוי אפשרי של הנכס'' שעמית השתתף בקידומו. בכל אלו מקפיד נטעאל בנדל להצניע את העובדה שאין שום ראיה שעמית היה מודע לקשרים האלו.
ולכן צריך להדגיש את ההבדל בין אנשי ציבור שלא עמדו בציפיות שלנו להתנהגות שהיא מעל מה שהיינו מצפים מן האזרח מן השורה ונהגו בדיוק כפי שכל אחד מאיתנו היה נוהג, לבין מי שהפכו את הפרת החוק לדרך חיים ודגל.
אני למשל, מאד לא אוהב את איילת שקד, אבל אני לא משווה אותה לאפי נווה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות