 |
קודם כל, ממש תודה על ההתייחסות.
לדעתי, כמעט כל שורה בתגובתך ראוייה לתגובה מעמיקה.
אני ממש מקווה שלא רק אני אגיב לתגובה המרתקת הזו, בבחינת "היכן אנו עומדים?".
אתחיל מן הסוף. אתה ואני ולדעתי גם אביב וירדן לגמרי באותו מחנה. ההוכחה לכך טמונה בחלוקת הציבור היהודי לשלוש גושים ולא שניים. לשם הפשטות והקירוב הגס, יש לדבר על שלושה שלישים ולא על שני חצאי העם.
ישנו מחנה תומכי הממשלה, הימין על מלא, דתי-לאומני ('הימין'). ישנו מחנה האופוזיציה, שאליו אנו משתייכים, השמאל-מרכז הליברלי ('השמאל'). וישנו המחנה השלישי, המחנה הא-פוליטי, מחנה שאינו מוגדר ע"י עקרונות אידיאולוגיים אלא ע"י בחירה יומיומית, פראגמטית ואופורטוניסטית.
א. החלוקה הזו מסבירה מדוע איננו הרוב. בעצם אין בכלל רוב. יש רק אוסף של חלוקות וקבוצות ה"מוקפות" ע"י המדינה.
ב. מסורתיים, תמצא בכל שלוש המחנות ולדעתי כלל לא מהווים, פרמטר של המחלוקת.
ג. גם סוגיית שתי המדיניות הפכה לפרמטר משני במחלוקת. ולראייה, הגבול שמייצג הפרמטר הזה עובר בתוך המחנה השמאל. לדעתי לפחות מחצית משליש השמאל מעדיפה את המשך האוטונומיה על פני מדינה פלשתינית.
ד. נקודת ההסכמה, שלי לפחות, אתך, היא הנאמנות להכרזת העצמאות של מדינת ישראל. את הגט של מחנה הימין מן ההכרזה הזו, מסמנים חוק הלאום והנאום של בא כוח הימין עוה"ד בומבך בדיון בבג"ץ על עילת הסבירות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות