בתשובה לשוקי שמאל, 29/09/25 10:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים מאוד עם שלשת המשפטים הראשונים שלך, בהבדלי ניואנסים דקים שאין צורך לדוש בהם כרגע. השאר הוא אפולוגטיקה מתוך הפוזיציה, ולא רלבנטי לענייננו. השאלה למי יש את מניות היסוד מיותרת כי הן לא מקנות זכויות הצבעה מיוחדות או כל הטבה אחרת. הסזון ואלטלנה היו רק דוגמאות לכך שהקרע הוא לא מאתמול. הייתי יכול ללכת קדימה לאוסלו ואחורה לקונגרס הציוני הששי "קונגרס הדמעות" בו הציג הרצל את תכנית אוגנדה. "אנשים ישבו "על הרצפה, מתאבלים בנוסח המסורתי על חורבן ירושלים". הרצל שמע על הישיבה ההפגנתית וחזר מבית המלון אל הקונגרס. הוא דפק על הדלת הנעולה וביקש להיכנס. אחד הנוכחים בחדר צעק לעברו: "בוגד""1. ___________ 1 הקונגרס הציוני העולמי השישי [ויקיפדיה] |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פוזיציה? מן הסתם. אפולוגטיקה? של מה? מותר היה לבגין לזכות בבחירות, גם אם לא הוא הקים את המדינה. ממש לא התכוונתי לשום הטבה מיוחדת. מוזר שכל הזמן חושדים בי שאני מאלו שלקחו להם משהו (המדינה וכיוב') ואני ממש לא. אני לא רואה כאן משהו במחלוקת בינינו. כוונתי היתה שצריך להניח את כל הסיפורים האלו להיסטוריונים. בפועל מדובר בניפוח ועיוות של ארועים לצרכיהם של אלו המעוניינים בהקצנה ופלגנות היום. אתה צודק באמרך שלסכסוכים יש שורשים היסטוריים. אבל כאשר עמיחי אליהו וישראל כ"ץ (מצא מין את מינו) חוברים יחד להעביר את התותח הקדוש מצה"ל למוזיאון בגין) וממנים עצמם להיסטוריונים רשמיים ("תיקון אמת היסטורית", "על מנת שיבטא את המשמעות האמיתית של האירוע"), מותר וצריך להעמיד דברים על דיוקם. אגב אם תהית מי הם שבעת המופלאים שחברו ליזמה ה"ממלכתית" של העברת התותח: עמיחי אליהו, יצחק וסרלאוף, אורית סטרוק, שלמה קרעי, מאי גולן, גילה גמליאל ומיקי זוהר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |