 |
אני חושב שהנושא הזה היה חשוב מאוד גם בתקופות מוקדמות יותר, אבל ההתעסקות העיקרית בו הייתה בתקופת הרפורמציה, בעיקר באזור צפון אירופה.
בגרמניה, ומאוחר יותר גם בהולנד, הצליחו הרפורמים להביא להמרת דת הממשל המקומי מקתוליות לפרוטסטנטיות לאחר שהפגינו ופתחו במהומות אייקונוקלאסטיות.
הפרוטסטנסטים הקיצוניים נקטו בגישה כי אמנות בכלל, ואמנות דתית בפרט, מעודדת אנשים לפנות לאלילות, וכי יש לאסור עליה כליל.
לותר, למשל, תמך באייקונוקלאזם פחות קיצוני, וטען כי ניתן להשתמש באמנות לצרכים דתיים-חינוכיים.
תנועת הקאונטר-רפורמציה עודדה את השימוש באמנות כאלמנט דתי בכנסיות המסורתיות.
מבחינה אמנותית, ניתן לזהות כתוצאה מתהליכים אלו שינוי בתימות המרכזיות בהם עסקו האמנים האירופאיים בתקופה זו (מאה 16, בעיקר), ומעבר הדרגתי לנושאים חילוניים-רומנטיים: נוף, טבע דומם, מיתולוגיה קלאסית וכן הלאה.
מעניין לציין כי כל חילוקי הדעות והרדיפות ההדדיות הללו הם שהביאו, בסופו של דבר ולאחר שפיכות דמים רבה, למצב הליברלי של אירופה של ימינו. ה"פולדר-מודל" ההולנדי, למשל, אשר מבטיח חירויות פרט רבות, נוצר כפיתרון לסכסוכים הדתיים בין הנסיכויות והקהילות המקומיות השונות בהולנד. תהליך דומה עבר על המחוזות הגרמניים, וגם במקומות אחרים כמו שוויץ וסקנדינביה.
בהקשר זה אפשר לבחון מחדש את הידיעה שחוללה גלים של תדהמה בעולם המערבי לפני זמן לא רב על הרס פסלי הבודהא בידי ארגון הטליבאן באפגניסטאן. (פסקה אחרונה בדיון 535)
אולי ניתן אפילו לומר שארגון הטליבאן עוסק באייקונוקלאזם "קלאסי", וגם בגירסה שלו המתאימה לימינו אנו (כלומר, פוסט-מודרנית) - שכן ניתן לבחון את הפשע כנגד האנושות שבוצע ב-11 לספטמבר, 2001, גם בתור "מחאה" כנגד ה"אלילות" המודרנית, ודרכי הייצוג הפיזיות שלה, כפי שתופסים אותה קנאים אלו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש