בתשובה לש. ברקובר, 16/10/00 20:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר ברקובר הנכבד, ממחקרים שונים בנושא, אשר נערכו בשנים האחרונות ברחבי גרמניה, הוברר מעל לכל צל של ספק עד כמה מזיקה והרסנית התופעה - אשר בה הינך לוקח חלק פעיל עם ילדותיך. אינני מכיר ולו מחקר אחד גרמני בנושא האמור, אשר הצביע ולו על כוון המסקנות, אותן הינך מיישם בשטח. החוק הגרמני בתופעת הפדופיליה וקיום יחסי מין עם קטין/נה הינו מהחמורים באירופה, והעונשים הקבועים לכך בחוק בהתאם. במידה והינך מתעקש, כי על סמך מחקרים בנושא הגיעו אי אלו חוקרים גרמנים למסקנות אופרטיביות כשלך - אשמח לבדוק את מקורותיך. כדוקטור לפסיכולוגיה משוכנע אנוכי כי יש בידך להמציא - כאן ועכשיו - מקורות, סימוכין, ומאמרים מגרמניה לטענותיך אלו, וזאת ללא המתנה מיותרת עד לפירסום ספרך בנדון. הכדור בידך. א. מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון טעות: במקום 'כדוקטור לפסיכולוגיה....וגו' - צריך להכתב: 'על המחבר - המגדיר עצמו כדוקטור לפסיכולוגיה - להמציא....וגו'. עימכם הסליחה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לפני מספר ימים הגבתי כאן כנגד הכיוון שאילו התפתח הדיון הזה. אך מכיוון שהוא אכן כבר הגיע לאן שהגיע אינני חושב שאוכל לטעון שהוא מוטע. אני מניח שמוקד הדיון הוא מתירנות למיניות ולכך היו מועדות פני בתחילה ולשם גם מועדות פניו של מר ברקובר. אך במקום לגלות כאן קריאות עניניות לחזיתות הדיון אני נוכח לגלות שהנושא נדד לכיוון של "אמת" "שקר" וחיוו של מר ברקובר. עם כל הכבוד למר. ברקובר אינני חושב שנוהל חיו ואורח מנהגיו רלוונטים לדיון, ורחוק ממנו לנושא הוא עובדת חיו כפיקציה או ממשות. אני באמת מתפלא למצוא הערות כמו אלו של מר. מאן שמנסה ל"גרד" פיסות שקר מה"אמיתות" שמר בקרובר מספר עליהן וזאת מבלי להתייחס כלל לנושא. מה זה משנה בכלל איפה נעשה הניסוי ועל ידי מי? מר ברקובר טוען שילדים שקיבלו חיוך מיני שונה, גדלים להיות נערים מפותחים יותר מבני גילם, האם מישהו יכול לסתור אותו? גם אם מחקר שכזה כלל לא נעשה, הוא מענין ומאחוריו עומדות כוונות רציניות ורמת דיון גבוהה ותרבותית שראוי שנגיב אליה ככזאת. אני מאמין שיש בדבריו של ברקובר הגיון רב וענין גדול ובהחלט הייתי רוצה לראות את הדיון הזה עובר לפסים רחבים יותר של האוכלוסיה. ובכלל שיפור ופיתוח השיח על המין הינו אקט מבורך בו לעולם , יש לתמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר עמית הנכבד, הרשה נא לי בזאת להביע את תמיהתי לתגובתך בדבר התבטאויותיי בסוגיית מר ברקובר; דרישתי האקדמאית היחידה ממר ברקובר הוירטואלי מתמקדת בחובת ההוכחה לטענותיו בדבר הנסויים אשר כביכול נערכו בגרמניה, ותו לא. מן המקובלות הוא שטענות שונות מתחום המחקר והאקדמיה חייבות לעמוד במבחן ההוכחה המדעי, וזאת על מנת למנוע אויפומיזם וסופיזם כאחד. במסגרת חובת הוכחה שכזו יש על הטוען להציג בבירור ובשיטתיות את מקורותיו וסימוכיו כלפי תיזה אותה הטוען גורס. כהיסטוריון החי בגרמניה וכחוקר תרבויות גרמנו-לותראניות עלי לקבוע בצער כי מר ברקובר בדה 'ניסויים ומחקרים גרמניים' שכאלו מליבו. למותר לציין כי מטיל אנוכי ספק כי אדם זה כלל קיים. מעבר לכך - וזאת ללא שום קשר למר ברקובר הנכבד - רואה אנוכי במאמרך הוכחה נוספת לבעיית הערייה בתרבויות היהודו-קלוויניסטיות, תרבויות המקדמות בברכה את הטלת המום בעובר הזכרי (ברית מילה), ואשר במסגרתן הצגת נושא המין בכללותו בעייתי אלפי מונים מאשר בקבוצת ההתייחסות הגרמנו-לותראנית. הרשה נא לי גם בזאת להפנותך לתגובתי 'מדוע הבלונדיניות עירומות?' שם פניתי אל מר א. דרעי בנסיון כללי ביותר להסבר מהו השוני בין אותן בלונדיניות נורדיות לבין גיבורי סיפור 'שיר השירים'. אשמח להרחיב את היריעה על כך פעם נוספת, במידה והדבר עשוי לעניין אותך וקוראים/מגיבים נוספים. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר. מאן, הנח לי תחילה להסתייג מן הטון הזועף שמושמע כאן וכן מהאשמות השונות שהועלו . כאדם שעוסק בשפה וטקסטואליות אינני מחפש נקודות אחיזה "מוחשיות" בתיזות וב דיעות. לא תקפתי אותך ולא ביקרתי את רצון הקוראים "לדעת" ולקבל הכוונה "ממשית" בעולם הטקסטים המפורסמים. אך בהחלט הבעתי את מחאתי כנגד העיסוק המוגזם בו שנעשה לא רק על ידך ושהפך את הדיון כולו לטפל. אשמח לראות תגובות פרי עטך שיבהירו את בעיית ההערייה היהו- קלוויניסטית שלטענתך אני מחזק. אני לא חושב שיש במאמרי ובדעותי בכדי לגרום לבעיה ואף אינני מאמין כי פיתוח השיח ה"אסור" או ה"מיותר" הינו דבר רע. אתה כותב כי בקבוצה הגרמנו- לותרנית נושא הצגת המין הינו בעייתי פחות, הייתי שמח אם תוכל לפרט מדוע יש בנושא מסוים מטען אשר יקלט באוכלוסיה מסוימת בצורה יעילה יותר או פחות. וכמו כן האם יש בנושא מסוים מטען שכזה אשר מונע את התמססותו ה"טבעית" בקבוצה בכדי למנוע את הפצתו החופשית והתחלת תהליך של דה- ליגיטמציה ושינוי חברתי ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע לי כמובן שגרמניה אוסרת פדופילה, הרי מי כמוה מבינה בדיכוי והרס המין האנושי (דרך אגב, החוק הנוקשה נקבע עקב ריבוי התופעה בגרמניה). ועם זאת, אין זה פוסל פעילות אינדיווידואלית בתוכה של אנשי-רוח ומדע התרים אחר האמת, ללא בושה. בכל אופן, המחקר "השפעות יחסי-המין על הגיל הרך" ([?]Der Geschlechtsverkehr einfluss uber Kinder und Gungen) פורסם ב- 1969 וערך אותו הפסיכולוג היהודי-גרמני "ג'ייקוב ויסר", שהיה מושפע רבות מאסכולת פרנקפורט ומפועלה "הרברט מרקוזה", ששניים מספריו הידועים: "מארקס, פרויד והמונוטאיזם", "אירוס והציוויליזציה" עסקו בנושא ובנפתולי המין בכלל.מחקרים בכל רחבי העולם (לא רק בגרמניה) אכן הוכיחו את השפעותיה השליליות של הפדופיליה, אך לכולם מכנה-משותף אחד מכשיל- חסרה ההתייחסות האנתרופולוגית והחברתית; המחקרים מראים שהתסביך הפסיכולוגי נוצר עקב הדחקת המקרה לתת-המודע ואני בהחלט מסכים עמם: גירויים לא רצויים, מכאיבים, משפילים, מביישים - יורדים אל תת המודע, משתקעים שם ועם הזמן מפתחים הפרעות נפשיות, לכן גם ברוב המקרים הקורבן כלל לא זוכר את פרטי המעשה. אך בחברה המגנה את התופעה, הפדופיל נאלץ להשתמש באותן פעולות לא רצויות מפני שאחרת יבוא על עונשו ופה שורש הבעיה. בחברה מתירנית הפדופיל לא יצטרך לפעול בסתר, לשקר, לכפות את עצמו, כדי להשיג את מבוקשו, והתופעה תהפוך לנורמטיבית. הקטין אף ילמד ליהנות מהדבר וכך גם ימנע ממכניזם ההדחקה. בכלל, העולם המודרני יצר ריחוק אדיר ביחסים הליבידינליים בין ההורים לילדיהם, מה שגורם לגידול משמעותי בתסביכים הנפשיים ובסינדרומים הסכיזואידיים, לכן אני מאמין שלגיטימציית המין היא הפתרון היחידי להחזיר ולחזק את היחסים הליבידינליים, שהם מרכיב בלתי-נפרד מהתפתחותו התקינה של הקטין; ואם אינכם מאמינים לי גם בנידון זה, אז הנכם רשאים לעיין במחקרים וספרים של סילבאנו ארייטי, באלאק, ברזה, בלוילר, קרצ'מאר, אדלר, פנישל, אריקסון וסוליבן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריכים לכתוב "Jungen" ולא "Gungen" סליחה.
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |