בתשובה לאבירי, 10/01/03 18:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנחנו בזמנו חיינו בעיתון מגולגל בתחתית הים. היינו קמים ב-9:30 (חצי שעה לפני שהלכנו לישון) ויוצאים לעבוד 27 שעות ביממה, וכשחזרנו הביתה אבא היה רוצח אותנו ושר הללוייה בשעת ריקודו על קברינו (TM) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן... ולך תסביר את זה לדור הצעיר היום... הם לא מאמינים ! וואו. אתה זוכה לדעתי בתואר הציטוט המדוייק ביותר. שכ"ג: תבדוק אם אתה רואה את השאלות של המבחן שלי מחרתיים בכדור שלך, ושלח לי אותם באימייל בבקשה. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכם היה אבא שידע לשיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... מכל ההללויות שיכול היה לבחור שר הנבל את השיר של דיפ פרפול- הכאב רדף אותי לעולם הבא (שלי אישית נראה כמו מקלט לא מסודר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפונק! מהללויה של "חלב ודבש" ניצלת ויש לך עדיין תלונות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על אחיותי הנהדרות שכאמור היינו ישנים עמוסים זעג"ז בקומות (אני באמצע) ומכיוון שהן לא סבלו את הנחירות שלי (ואני לא סבלתי את הפלוצים שלהן) היו מנסות להמית אותי כל לילה בשירת מיטב להיטי סקסטה. אני רוצה לראות מי היה עומד בזה!!! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |