כה לחי 13315
ראשית, ניתוח מצוין של סרט נהדר - ללא ספק אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי בשנים האחרונות.

שנית, הערת אגב, לינדה לא מתה בסרט, היא דווקא ניצלת.

שלישית, מר הרטגזון, אני חושב שאינך מייחס חשיבות מספקת לנושא צירופי-המקרים וההשגחה האלוהית, שהוא מהנושאים החשובים בסרט: בהם, אחרי הכל, בוחר הבמאי גם לפתוח וגם לסגור את הסרט.
נראה לי שהסרט מדבר, בצורה מסוימת, על הדרך בה האל בוחר לפעול בעולם - בצורה עקיפה, בצירופי מקרים עדינים, באמצעות שליחים. הסרט מנסה להגיד שיש צדק בעולם, שיש חוק, שיש סיבה.
הוא אמנם לא מסביר למה, וגם לא משכנע במיוחד בנושא זה, אבל זהו ללא ספק אחד הרבדים המעניינים בסרט.
כה לחי 13341
ראשית לדבריה של מירב לבי חוסר הבהירות בדבריי:
דרידה אמר פעם בראיון שנערך עימו למראין שטען שהוא מסובך מדי או לא ברור, שהצורך שלו להיות ברור, הוא גדול אך באותה מידה גם מהצורך להיות ברור פחות.(אפשר לקרוא בקהילת בקורת תרבות שלIOL)
אליבא דדרידה וחבריו, דלז' ובודרייה, מושג ה"אמת" וה"אדם". כל האישים הנ"ל ושותפיהם התיאורתיים "המציאו" מחדש או ביטלו את ה"אמת" וטענו כי המרדף אחריהם הוא מיותר.
ההוגה הישראלי/רוסי/פלסטיני מר א.וודקה טוען שהמאבק בעקבות האמת הינו המאבק הרלוונטי היחידי גם אם סופו וודאי בכשלונו.
אנדרסון אכן רומז בסרטו שיש לו את הצורך לגלות את האמת אך כמו וודקה גם הוא ככל הנראה מגיע למסקנה שהדרך ראויה אך פתרון לעולם לא יהיה .
בקשר לענין האדם והמצאותיו:
זה נכון שהאדם המציא "מחלות" שהוא אינו יכול להתגבר עליהן אך הדיון הזה הוא לגמרי תיאוקרטי ודתי וממשיך במידה מסוימת את כיוון החתירה של מר הרטוגזון, שלדעתי אינו הכיוון הרצוי במקרה זה. ההמצאה של יכולת האדם כמו זו של האל מזכירה את השאלה הניצחית "האם מסוגל האל לברוא דבר חזק ממנו" והתיאוקריטזציה הזו של האדם או המטאפיזיקציה לאדם אינם ראויים לדעתי היום.
דבר נוסף לגבי פון טרייר, לא טענתי בשום אופן שפון טרייר חושף את האמת או את המציאות, טענתי שהוא ממציא אותה, ובשום פנים ואופן לא טענתי לריאליזם ביצירותיו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים