בתשובה ליהונתן אורן, 06/03/03 20:47
עלי בריקדות (לא) 133967
טוב, בינתיים אני נכנס: המון הנחות עשית במשפט אחד (אמנם ארוך). גם אם השכבה המאוד-מאוד-עשירה מצומצמת עד איש אחד, היא מאוד משמעותית ובעייתית בעיני (למה? לא בטוח, לזה אני לא רוצה להכנס). לתאגידים כדאי שכולם יהיו זהים? א. אני לא בטוח, ב. גם אם כן, מי אמר שזה מה שירצו המנהלים שלהם? (מכיר את התיאוריות, הבעייתיות אמנם, שטוענות שהעשירים ששולטים בכלכלה רוצים להיות יותר עשירים יחסית, ולא אבסולוטית?) ג. גם אם כן, מי אמר שהם יכולים לגרום לכך, או אפילו להשפיע בצורה משמעותית?

ולעניין תאגיד הענק שמשלם את משכורתי אני גם לא רוצה להכנס יותר מדי; אומר רק שעוד לפני שעבדתי שם סימפטתי אותו הרבה יותר מאשר כמה תאגידים אחרים בתחום; למעשה, אפשר אפילו לומר שסימפטתי אותו... (בזכות השקעותיו במו"פ, גם כזה שלא ברורה תועלתו המיידית. עזרה גם העובדה שבעליו ומנכליו לא ידועים בעושרם האגדי).
עלי בריקדות (לא) 133977
אני מניח שהדברים שאני אומר הם בגדר הנחות מקובלות:

א. לתאגידים כדאי שכולם יהיו זהים בגלל שההצדקה הכלכלית לקיום התאגיד (על פני החברות הקטנות) מצויה ביכולת שלו לממן את כול הכרוך בייצור המוני, שיווק ופרסום בקנה מידה רחב וכדומה. ככל שתהיה זהות בין אנשים הרגלי הצריכה שלהם יהיו דומים, וממילא ההצדקה הזאת תהיה חזקה יותר.

ב. לא מכיר. מנהלים מתקדמים בארגון כי הם מזדהים עם ערכי התאגיד. הקריטריון להתקדמותם הוא המידה שהם מצליחים בתפקיד, מכול מני בחינות (גם להתחנף לבוס עשוי להיות חלק מתרבות תאגידית). ההתאמה לערכי התאגיד היא גם סיבה להתקדמותם, וגם תוצאה ממנה (חיברות, והערך העצמי שנגזר מהזדהות עם התאגיד). ממילא ככל שתתקדם במעלה הפירמידה תגלה שמטרותיהם של המנהלים תואמים למטרות התאגיד.

ג. כל מני הוגים וחוקרים, אבל זה לא התחום שלי. בכול אופן, גם אם אני לא יודע להוכיח זאת, נשמע לי סביר שככל שתגדיל את המשאבים המצויים בידי התאגידים, תגביר את היכולת שלהם להשיג את מטרותיהם.

דווקא הנושא שאליו אתה לא רוצה להיכנס נשמע לי העקרוני ביותר, אבל לא רוצה לא צריך.

המשפט בהודעה שלך ארוך בהרבה משלי (ספרתי), והנימה האפולוגטית כשאתה מדבר על מקום עבודתך משעשעת (ומיותרת. גם אם ניסיתי לסנוט בך, אתה לא צריך להתייחס לזה ברצינות)
עלי בריקדות (לא) 134051
כל אחת מההנחות שלך סבירה, אבל בצירוף שלהן קורים דברים מעניינים:

אתה טוען שלתאגידים הגדולים כדאי שיהיה שוויון, ולכן הם ידאגו לכך. איך יוכלו לדאוג לכך? אולי אם הבעלים עשיר מספיק, הוא יכול להשפיע על פוליטיקאים. אבל מה יעשו הפוליטיקאים? הדרך להשיג יותר שוויון היא מדיניות רווחה פרוגרסיבית. דא עקא, זה אומר מס גדול יותר על העשירים. לא ברור אם זה כדאי או לא לחברה; ברור שזה לא כדאי לבעלים ולמנהליו הבכירים.
עלי בריקדות (לא) 134070
טוב, זה ניתוח מעניין. הרשה לי לשאול משהו אחר. למה אתה מעדיף שוויון על אי-שוויון, ומה פשר ההסתייגות ''במסגרת כלכלה חופשית'' (אני מניח שאתה לא מתכוון שבמסגרות אחרות אתה מחייב אי-שוויון, ולא ברור לי מה משמעות השוויון, והמשמעות של התנהגותך כצרכן כזה במסגרת כלכלה חופשית).(כן, אני יודע שזה שוב משפט ארוך מדי).
עלי בריקדות (לא) 134083
ההסתייגות "במסגרת כלכלה חופשית" פירושה שערך השוויון נופל בעיני בחשיבותו מערך החירות הכלכלית (עד כדי מס הכנסה). כלומר - איני תומך בקומוניזם.

למה אני מעדיף שוויון? אין לי כרגע בראש משנה מסודרת. הבה נתחיל בקטן: מתוך חוש צדק. אינסטינקטיבית, נראה לי לא הוגן שאיש אחד יהנה מכל טוב העולם, ואחר ילחם על צרכיו הבסיסיים.

שמעתי לפני כשנה הרצאה שעשויה לעניין דווקא אותך. היא היתה של פילוסוף צעיר, (סיים דוקטורט לא מזמן; לא ידוע לי אם הוא התקבל לסגל כלשהו) שאת שם משפחתו שכחתי ושמו הפרטי אייל (נדמה לי). היה לו טיעון די מבריק, שאני לא יכול לשחזר, שהראה שתורת הצדק של ג'ון רולס לא מובילה למשטר כלכלי ליברלי (כפי שחושבים כולם, כולל רולס עצמו), אלא לקומוניזם.
עלי בריקדות (לא) 134106
נראה לי שהפסקה האחרונה נועדה לרמוז שאתה יודע מה הולכת להיות שאלתי הבאה. אבל אני נודניק, ולכן אשאל בכל זאת: התפיסה הכללית שלך לגבי הצדק ("נראה לי לא הוגן שאיש אחד ייהנה מכל טוב העולם, ואחר ילחם על צרכיו הבסיסיים") מתממשת גם במדינת רווחה. המדינה דואגת לצרכיו הבסיסיים של כל אדם, מתוך המשאבים שהיא נוטלת מאלו שנהנים מכל טוב. למה לשאוף לשוויון?
עלי בריקדות (לא) 134395
כן ולא. ידעתי מה תהיה שאלתך הבאה, אבל לא בגלל זה כתבתי על ההרצאה של אותו אייל (זה טפשי, שהרי ממילא אין לי שמץ יכולת לשחזר את הטיעון). המטרה היתה שאולי שמעת עליו, או שיהיה לך חשק להתעניין.

מדינת רווחה היא דווקא המודל הכלכלי המועדף עלי, מבין אלו שאני מכיר. אני מניח ששאלתך היא כזו: נניח שיש שתי מדינות רווחה, שבשתיהן לכל האזרחים יש מינימום סביר של מזון, בריאות, חינוך וכד'. ובאחת חלוקת ההכנסות שוויונית יותר מבשניה. למה הראשונה עדיפה בעיני?

רגע, זו שאלה פתוחה מדי. הבה נישאר איפה שהתחלנו. נניח שנחום מבזאר נחום בהחלט אינו במצוקה כלכלית, אלא נמצא היכנשהו סביב חציון העושר, ואילו יעקב קסטרו, הבעלים של, גר בוילה בסביון. ואני צריך לבחור למי מהם לתרום חמישים שקל. אני לא יודע למה אני אבחר בנחום - אבל אם אנו מציגים זאת כך, ושאר הגורמים הם זהים (האיכות והיופי של החולצות שהם מוכרים), האם אתה תבחר אחרת? האם מישהו מהקוראים יבחר אחרת? האם ההעדפה שלנו לנחום אינה עד כדי כך חזקה שהיא יכולה להתגבר גם על פער קטן באיכות החולצות לטובת קסטרו?
עלי בריקדות (לא) 134409
בנוגע לאותו אייל, זה אכן נשמע מעניין. אין לי מושג איך להתעניין (בלי להגיע למצבים קומיים), אבל אם תיזכר בעוד פרטים אני אשמח אם תכתוב לי.

לנושא עצמו, אני לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון. מה זאת אומרת "צריך לבחור למי מהם לתרום חמישים שקל"? אני לא תורם כסף לאף אחד, אני הולך לקנות חולצה.
אלא אם כן, כמובן, אני שואף לשוויון ומנסה באמצעות ויסות הקניות שלי להקטין את הפערים. אבל אז השאלה בעינה עומדת: למה שוויון?
למה שוויון? 134477
קודם כל, אני מסכים איתך ששוויון כלכלי הוא לא הערך הכי חשוב בעולם, והרבה דברים חשובים יותר ממנו. המרדף אחר השוויון נודע לשמצה על כך שהקריב בדרך את אותם ערכים שחשובים יותר. עם זאת, אני אנסה להסביר מדוע בכל זאת לדעתי שוויון זה דבר טוב:

אני חושב שאת האינסטינקט ששוויון זה דבר טוב כמעט כולנו משתפים. כאשר אדם שומע שמישהו מרוויח 400,000 ש"ח לחודש הוא ישר מתמלא קנאה וחושב שזה בטח בא על חשבונו באיזושהיא דרך.‏1

לכן, בגלל תכונה זו, אפשר לאמר ששוויון עושה את האנשים מאושרים יותר מאחר ואפילו אם יהיה להם כל מה שדרוש לחיים טובים ונוחים, עדיין עצם העובדה שלשכן שלהם יש יותר תגרום להם סבל.‏2

הנימוק הכי "רציונלי" שאני יכול למצוא מדוע שוויון הוא דבר טוב הוא שיש קורלציה בין הכוח הכלכלי של קבוצה לכוח הפוליטי שלה. לכן, במדינה שיש בה אי-שוויון כלכלי גדול לאורך זמן עלול להתפתח אי-שוויון חריף בכוח הפוליטי שעלול לפגוע בערכים אחרים, חשובים יותר מהשוויון, כגון זכויות האזרח וכו'
----------

1 יש את הבדיחה הישנה על האיכר הרוסי שאמרו לו שהוא יכול לקבל איזו משאלה שירצה, אבל שכנו יקבל פי שניים (אז הוא ביקש שיוציאו לו עין אחת).

2 מצד שני נראה לי שמאחר ובדרך כלל אנשים חיים בסביבה שבה כולם מרוויחים בסדר גודל דומה, אפשר למנוע את הסבל הזה אפילו בחברה מאוד לא שוויונית.
למה שוויון? 134618
הטיעון הראשון שלך לא מלהיב אותי.
ראשית, אני לא חושב שהוא מוכיח ששוויון הוא שאיפה של בני-אדם. לכל היותר הוא מוכיח שאנשים מקנאים במי שמצליח. למען האמת, נראה לי שבאותה מידה הוא טיעון לטובת זה שכל אחד רוצה שיהיה לו יותר מלחברו. ואם כך, במצב של שוויון איש לא יהיה מאושר.
שנית, אם נקבל את הטיעון הזה – למה להחיל אותו רק על טובין כלכליים?
שלישית, בהתאם להערה 2 שלך, על קבוצת-ההתייחסות (הערה שנראית לי מאוד נכונה), הייתי מציע לירדן לקנות דווקא בקסטרו.

הנימוק השני שלך דווקא מעניין, וזה הנימוק מסורתי של הסוציאל-דמוקרטיים. אני לא בטוח שהוא הכרחי: חסידי הדמוקרטיה האליטרית יגידו שדווקא שימור הכוח הפוליטי בידי קבוצות אליטיסטיות מבטיח את שמירת הדמוקרטיה.
יותר מזה, אחרי מה שירדן כתב על תאגידים לפני כמה מלבנים, אני חושב שהוא מתקרב לאסכולות של חוקרים של אי-שוויון שמפרידים בין אי-שוויון שמופיע בכל התחומים, ו"אי-שוויון מפוזר", כזה שחלוקת המשאבים החברתיים לא-שווה אבל שונה מתחום לתחום: אותם אלה שמחזיקים בהון לא בהכרח מחזיקים ביוקרה אינטלקטואלית, צבא או שליטה ביורוקרטית (רוברט דאל, אם אני לא טועה. מעניין איפה דובי), ולכן לא מודאגים ממצב של ריכוז ההון בפני עצמו.

האם מצב שיש עשרים נחום בשוק ששווים לקסטרו אחד מניח את דעתך?
למה שוויון? 134643
קודם כל, אני אישית לא חובב שוויון כלכלי כזה גדול‏1, ונטיית הלב שלי היא להעדיף לקנות בקסטרו ולא אצל נחום. מההבנה שלי את הפתיל גם ירדן אינו שם את השוויון הכלכלי בראש מעייניו. אני בטוח שיש פה אנשים שיכולים להציג עמדה יותר נלהבת בעד השוויון.

עם זאת, מאחר וכסף ניתן להוריש, ומאחר וכסף נמשך לכסף, התחושה שלי היא שללא שום מנגנון מתקן, מצב של אי שוויון כלכלי נוטה להעצים את עצמו. נראה לי שבמקרה כזה, יש סיכוי טוב שתוך מספר דורות אותה קבוצה תחזיק בכל סוגי המשאבים.

זה לא יהיה כל כך נורא אם אפשר יהיה לסמוך על הקבוצה הזו שתשמור על הערכים שבאמת חשובים לי (כגון זכויות אזרח ורמת חיים סבירה לרוב האנשים), אבל יש לי חשש שאי אפשר יהיה לסמוך עליה שתעשה זאת‏2.

------
1 ראה תגובה 134160 ותגובה 134456

2 יש לך דוגמאות של מדינות אמיתיות (ולא תאורטיות) שבהם הוכח שריכוז הכוח בידי אליטות משמר את הדמוקרטיה?
למה שוויון? 134941
מדינות אמיתיות? אנגליה היא הראשונה שקופצת לי לראש. אבל נדמה לי שהטענה של חסידי הדמוקרטיה האליטרית היא יותר רחבה: הם חושבים שכל דמוקרטיה יציבה מבוססת על שליטה של האליטות. זאת לא רק גישה נורמטיבית, אלא גם גישה לניתוח המצב.

אני חושב שהטענה שלך טובה. אני רק לא בטוח שהיא עונה במדויק לשאלה. השאלה היא למה שוויון הוא *ערך* שאליו יש לשאוף (בכפוף להיררכיה של ערכים). אתה מראה ששוויון הוא אמצעי ליישום ערכים אחרים. זה חשוב כשאתה מתכנן מנגנוני חלוקה במדינה, אבל אין לזה קשר לשאלת הערכים.
למה שוויון? 134993
אני מסכים איתך שלא עניתי על השאלה מדוע שוויון כלכלי הוא *ערך* בפני עצמו, בגלל שבאמת לדעתי עיקר חשיבות השוויוון הכלכלי הוא כאמצעי.

אני חושב שבמידה מסויימת זה נכון שדמוקרטיה מבוססת על שליטה של אליטות, אבל נראה לי שהדמוקרטיה זקוקה גם למוביליות חברתית מסויימת ולאפשרות של אנשים חדשים להצטרף לאליטות האלה. במצב שבו יש אי-שוויון כלכלי ואי-שוויון זה הולך ומתחזק מדור לדור (מאחר והכסף עובר בירושה ורק צומח), נראה שלא תהיה מוביליות כזו.
למה שוויון? 135013
אני חושב שלאליטרים יהיו שלוש תשובות עיקריות למה שאתה אומר.

ראשית, תשובה שנובעת מההשקפה השמרנית-ליברלית שהם מחזיקים בה, היא שהפוליטיקה היא הגורם המשפיעה ביותר על החברה, ולא הכלכלה. הרעיון שחלוקת ההון בחברה היא זאת שיוצרת את מבנה-העל ואת מוקדי הכוח הוא רעיון מרקסיסטי במקורו, שבאמת מוביל לתפיסה הפוכה מהתפיסה האליטרית.

שנית, הם טוענים שלשכבות אוכלוסייה רבות – בעיקר הנמוכות שבהן – יש נטיות אוטוריטאריות רדומות. הדמוקרטיה מתקיימת, למעשה, בגלל האדישות של השכבות הנמוכות לפוליטיקה, ומצד שני, הנהגה של האליטות שמבינות ומאמינות בערכים מודרניים.

שלישית, הם טוענים לתחרות בין אליטות על ההנהגה. הם לא נגד דמוקרטיה, הם פשוט משנים את ההגדרה: דמוקרטיה היא לא שלטון העם ולא נועדה לבטא את רצונו, אלא, מסירת היכולת לשלוט כל פעם לאליטה אחרת, ע"פ בחירת העם. התחרות מהווה תמריץ להתנהג לטובת העם.
למה שוויון? 135578
בעיה נוספת באי-שוויון כלכלי היא שזה יכול לגרור אי-שוויון משפטי. לא רק בתביעות פליליות אלא בעיקר בתביעות אזרחיות שבהם יש יתרון עצום למי שיש לו יותר כסף לעורכי דין.

ראה:

"ווידויו של עד מומחה"
"חברת ניסן לוקחת לעוזי ניסן את כתובת האתר"
למה שוויון? 135602
אם וכאשר אפתח אתר אינטרנט בשמי, האם אני עשוי להיתבע ע"י מערכת "האייל הקורא"?
למה שוויון? 135605
התהלכה פעם הלצה שמיקרוסופט, או סאן, לא זוכר בדיוק, תבעו את איי יאוה (Java) על שימוש בשם שמור.
למה שוויון? 135691
אין בינינו ויכוח על הטענה שאי-שוויון בתחום אחד עשוי לגרור אי-שוויון בתחומים נוספים. מכאן ועד להסיק ששוויון זה דבר טוב נשמע לי מופרך. מכיר את "הריסון ברגרסון" של וונגוט? הקלילים הולכים עם משקולות על רגליהם, לחכמים מוצמד מתקן רעש לאוזניהם למנוע ניצול בלתי הוגן של שכלם...
למה שוויון? 134751
דובי היה באנגליה. הוא גם לא כל כך מכיר את הגותו של דאל, ולא מכיר את הרעיון עליו כתבת.
עלי בריקדות (לא) 134505
גוגל זוכר שקוראים לו ניר אייל. יותר מזה לא הצלחתי להוציא הרבה. אני בעצם לא בטוח אם הטרחה שווה: אני יכול להעיד שהוא מרצה מאוד מוצלח, אבל אני לא עד מומחה למוצלחותו של הטיעון: זה פשוט לא התחום שלי.

הצעתי את השאלה "למי תתרום חמישים שקל" בנפרד מקנית החולצה (כן, התבלגן לי קצת; עכשיו אני אנסה לעשות סדר), סתם כניסוי מחשבה. נניח שאתה אכן צריך לתרום חמישים שקל, בלי שום חולצה בעניין. אם אתה בוחר בנחום, למה? אולי אתה יכול למצוא מכאן נימוק בזכות השוויון (כמו בועז מעלי). השלב הבא הוא להניח שכל אחד מהם מנסה למכור לך חולצה זהה, במחיר זהה, וכל שאר הפרמטרים זהים חוץ מעושרו של המוכר. במי תבחר? השלב הבא הוא הבחירה בין בזאר נחום לחנות של קטסרו...
עלי בריקדות (לא) 134608
ברור שתתרום לעשיר! מי תעדיף שיחשוב עליך טובות? נחום או מנכ"ל קסטרו?
עלי בריקדות (לא) 134621
זה באמת טיעון יפה. אבל, במחשבה שנייה, הוא לא עונה לשאלה למה להעדיף שוויון. הוא מקסימום אומר לי שבמצב המצוי רובנו נעדיף שוויון. אולי זה אינסטינקט, אולי קונבנציה, בכל מקרה זה לא נוגע לשאלה הנורמאטיבית.

ואם אנחנו כבר במילא בקטע של המבקרים של רולס, אני אקשר את זה לדיון שלנו. אחד המבקרים החריפים ביותר של רולס, רוברט נוזיק ‏1, מעלה את הביקורת הבאה (אחת מרבות) על המצב המקורי של רולס: בחיים הממשיים טובין אינם באים מעצמם, בלי כל מאמץ מצד אלו שזוכים בהם. בחיים יצירת טובין מחייבת אינטליגנציה, חריצות, וויתור על דברים אחרים כדי להשיג את הטובין. במצב המקורי האנשים מאחורי מסך הבערות לא מכירים כלל את הגורמים האלה ומתייחסים לכל הטובין כאל מן שירד מהשמיים – הם לא עבדו בשבילו. לכן, הניסיון לייצג את המציאות באמצעות סוג כזה של ניסוי מחשבתי הוא מופרך מלכתחילה כי הוא לא יכול לשקף משהו הדומה למצבם של האנשים במציאות.
באנלוגיה כמעט מתבקשת למצב שאתה מתאר, זה הכסף שלי. הרעיון לתרום אותו למי ש(לפי ההגדרות שלך) לא זקוק לו, רק בגלל שהוא פחות עשיר ממישהו אחר, נשמע לי מופרך. לכן, למרות שאהבתי את ניסוי המחשבה הזה, הוא לא מתחבר בשום דרך שאני יכול לראות אל המציאות.

1 מישהו סיפר לי שג'ון רולס ורוברט נוזיק ישבו בחדרים עם קיר משותף בהרוורד, ובחדר מולם ישב רוברט גרנר. נחמד לחשוב שהפעילות החשובה בתחום של תיאוריות אתיות-נורמאטיביות במאה העשרים נעשתה בסה"כ במתחם של כמה עשרות מטרים מרובעים, או שכשנוזיק כותב משפט כמו "אני לא מבין למה רולס מתאמץ לכתוב עוד 583 עמודים כשאפשר להפריך הכול על בסיס עיקרון החלוקה בעמוד 4" בדיוק רולס מציץ בדלת ושואל אם יש לו סיגריה.
עלי בריקדות (לא) 137333
בהודעה למעלה הבאתי ביקורת של נוזיק על רולס. במקרה ובהקשר אחר נזכרתי היום בנימוק יפה של נוזיק לביקורת הזאת. אני כותב את זה סתם למקרה שזה מעניין מישהו.

הטענה של רולס היא של "צדק כהוגנות". לדעתו, כללי חלוקת הטובין שלו הם הצודקים כי הם מבטאים הוגנות שמקורה בבחירתם ע"י אנשים (תיאורטיים) שלא מונעים ע"י שיקולים אישיים. התנאים ב"מצב המקורי" הם אלה שמובילים לבחירה הזאת.
נוזיק טוען, כפי שכתבתי למעלה, ש"המצב המקורי" לא יכול להביא לידי בחירה של כללים שיהיו כללים צודקים. כדי להמחיש את הטיעון שלו הוא יוצר "מצב מקורי" דומה להפליא: מבחן בכיתת-סטודנטים. הסטודנטים לא יודעים מראש מה יהיו הציונים שלהם, ומי הם חבריהם לכיתה. והציונים הסופיים שלהם, כנהוג במקומות רבים, ניתנים לפי הדירוג שלהם ביחס למקומם בכיתה. ניתן גם לחשוב שהציונים האלה חשובים, למשל, בהתחרות על מקומות עבודה מול כיתות מתחרות. הדבר היחיד שהסטודנטים מורשים לדעת הוא את הסך הכולל של ציוני הכיתה.
במצב זה, הסטודנטים מורשים לבחור כללי-חלוקה לפיהם יינתנו להם הציונים. בהתאם לעקרונות הרציונאליים שרולס מציג (מקסימין), הם יבחרו בדפוס חלוקה מסוים (העקרונות של רולס, חלוקה שווה – זה לא משנה לצורך הטיעון).
עכשיו, אחרי שהם בחרו עקרונות-חלוקה, המרצה מפרסם את תוצאות הבחינה. ברור שהסטודנטים בכיתה לא יוכלו להגיע להסכמה לתת לכל אחד את הציון האמיתי שלו (החלשים יתנגדו). ומצד שני, ברור שלכל אחד *מגיע לקבל* את הציון האמיתי שלו. והרי לנו סתירה בין עקרונות הצדק, לבין עקרונות של צדק חלוקתי שהציג רולס.
עלי בריקדות (לא) 137336
קשה קצת להבין את זה בלי הרקע של מיהו רולס ומה הטיעון שלו ומה זה ה''מצב המקורי'' שלו.

נראה דווקא שבדוגמה שלך הסטודנטים יכולים להחליט על כך שכל הסטודנטים בכיתה יקבלו את אותו הציון (או משהו מאוד קרוב לכך).
עלי בריקדות (לא) 137365
יש הרבה מקורות ברשת על רולס. אני לא רוצה להרוס בשטחיות תיאוריה יפה.
עלי בריקדות (לא) 137344
אה, לא ידעתי שזה של נוזיק. אבנר דה-שליט עשה לנו תרגיל קטן שדומה לזה - הוא אמר לנו שהמזכירות הודיעו לו שהוא לא יוכל לעשות מה שהוא בד"כ עושה במבחנים שלו, אלא אם יקבל את הסכמת התלמידים, ולכן הוא ביקש את רשותנו: הוא רוצה שכולם יעשו את המבחן, יחושב הממוצע, ואז כל הסטודנטים יקבלו את הציון הממוצע.
אז הוא שאל כמה אנשים מסכימים - כל העצלנים הצביעו בעד. הוא שאל כמה אנשים מתנגדים - כמה אנשים הרימו את היד (אני הייתי עדיין בשלב של לא להבין אם הוא רציני או לא). אז הוא שאל מי מאיתנו חושב תומך בערך השיוויון החלוקתי. כמה אנשים הרימו את היד (אני לא, כמובן). מספר מצומצם מאלו שהרימו את היד (הטפשים, כמובן) גם הצביעו נגד ההצעה שלו.
אז הוא שאל אחת מהן איך היא יכולה לטעון שהיא בעד שיוויון חלוקתי אם היא מתנגדת לדבר שהוא פרופר, אחד לאחד, שיוויון חלוקתי. אה-בה-גה, אני התאמצתי בשביל זה וזה לא הוגן שמישהו אחר יקח את זה. עוד לפני שדה-שליט הספיק לענות, אני קפצתי מלא עליצות - אבל גם האדם העשיר התאמץ בשביל מה שיש לו, וזה לא הוגן שמישהו אחר יקח לו את זה!
אז דה-שליט השתיק אותי ("אתה מתנגד לשיוויון, אז תהיה בשקט רגע"), ואמר את מה שאני אמרתי במילים יפות. בקיצור, ההיא יצאה גם חרשנית וגם אהבלה.
מעניין לדעת שהוא לקח את הרעיון מנוזיק (אם כי השיעור ההוא לא עסק ברולס).
עלי בריקדות (לא) 137351
מה בין ציונים וחלוקה שיויונית?
עלי בריקדות (לא) 137354
כמו שהעשיר (=המוכשר) צריך לסייע לעני ע"י השוואת נתינת חלק מממונו לו, כך המוכשר (=עם ציון גבוה) צריך לסייע לחלש ממנו ע"י נתינת חלק מהציון שלו לחלש.
או, במילים אחרות, בחברה עם צדק חלוקתי מלא, כל אחד ירוויח כמה שהוא ירוויח, יעשו ממוצע של כל הרווחים, ואז כל אחד יקבל את הממוצע.
אתמהה 137360
עלי בריקדות (לא) 137363
לא מדויק. רולס לא מדבר על שוויון חלוקתי אלא על צדק חלוקתי. לשיטתו, אפשר למצוא עיקרון של חלוקת הטובין החברתיים בצורה צודקת. זאת אינה חלוקה שוויונית.
אם נכנס לזה קצת יותר עמוק, נוזיק מנסה להראות שרולס נכשל גם לפי העקרונות שרולס עצמו מחזיק בהם: רולס טוען שההצדקה לעצם החלוקה היא העובדה שהטובין נוצרים במשותף, בפעילות שמובנית ע"י החברה. נוזיק טוען, שמההשקפה הזאת, שבתנאי-שיתוף פעולה יש תביעות צודקות, נובע כי רולס חושב שבהעדר שיתוף-פעולה אין תביעות צודקות.
לפיכך, אם בהעדר שיתוף-פעולה כל אחד זכאי *בצדק* למה שהוא מרוויח, הרי כדי להיות עקבי, רולס צריך לטעון שבתנאי שיתוף-פעולה כל אחד זכאי *בצדק* לקבל ערך יחסי לתרומתו, ללא קשר לאחרים.
עלי בריקדות (לא) 137367
אני קצת חוזר על עצמי, אבל יש בעיה בהשוואה בין כסף לכישרון/השקעה וכו' והיא שכסף ניתן להוריש‏1 וכן שניתן להשתמש בו ע"מ להשיג עוד כסף.

לכן, בחברה עם "צדק קפיטליסטי" מלא, אחרי מספיק דורות הסיכוי של אדם להגיע להישגים כלשהם ייקבע במידה רבה עוד לפני שהוא נולד.

----------
1 כמובן שאפשר לטעון שגם כישרון עובר בתורשה אבל הפערים בין אנשים שונים בכישרון ותכונות אחרות מתגמדים לעומת הפערים הכלכליים. למשל, אם ביל גייטס היה גבוה כמו שהוא עשיר, אז הוא היה מגיע לירח.
עלי בריקדות (לא) 137368
לא שאני רוצה לענות במקום דובי או שזאת דעתי, אבל אם אני כבר כאן.

כשאנחנו מדברים בצורה כזאת, אנחנו יוצאים מתוך ההנחה של "צדק חלוקתי". תפיסה כזאת יוצאת מתוך הנחה שיש לכל אחד זכות למנה מסוימת מתוך כלל הטובין החברתיים, ומוצאת את הכללים לבסיס חלוקה שלפיו חלקו של המקבל יהיה תואם את המנה שמגיעה לו. למשל: לכל אחד לפי צרכיו, לכל אחד לפי תרומתו, לכל אחד לפי ערכו וכדומה. אבל התפיסה הזאת מחייבת הכרה בזכות של כל אחד למנה מסוימת, ובלגיטימיות החלוקה מצד החברה.

נוזיק מחזיק בתפיסה שונה של צדק. לא רק תוכנית, אלא גם צורנית: הוא מתנגד לרעיון הצדק החלוקתי. הוא טוען שהשאלה הנכונה היא לא למה בני אדם *ראויים*, אלא למה הם *זכאים*. לדעתו, בני-אדם זכאים לעצמם, ומכאן שהם זכאים לכל מה שנובע מעצמם, ומכאן לכל הטובין שהם מצליחים ליצור או לקבל תוך שימוש בעצמם. אפשר ללכת גם הפוך: בגלל שהם זכאים לטובין שלהם, הם זכאים להוריש אותו למי שירצו. מכאן, ש*צדק* נעשה כאשר לא החברה לא לוקחת מאדם את מה שהוא זכאי לו.
עלי בריקדות (לא) 137483
הדעה שלי היא שהמבחן האולטימטיבי לתפיסות פילוסופיות עקרוניות כאלה לגבי הצדק הוא להסתכל על החברה שמימוש התפיסה יצור ולתת ל''תחושת הבטן'' שלנו להחליט אם היא אכן צודקת או לא. אני חושב ש''תחושת הבטן'' של רובנו תהיה דומה.

לגבי נוזיק, אני מבין את העקרון שמאחורי דבריו, אבל בפועל מה שיקרה לפי שיטתו היא שחלוקת הטובין תתקבע באיזשהו זמן בהיסטוריה, והאפשרויות של אדם שנולד לאחר זמן זה לשנות את מיקומו החברתי הם מוגבלות עד אפסיות.

נראה לי שאצל כולנו חברה כזו יוצרת תחושה לא נוחה בבטן..

השאלה היא האם אפשר ליישב את הרעיון שכל אדם זכאי למה שהוא ליצור לעצמו עם הרעיון שכל בני האדם נולדים שווים וזכאים לשוויון הזדמנויות.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים