בתשובה ליובל נוב, 14/04/03 22:48
– קצת על אחורי הקלעים של ה"מחקר" 140898
ליובל נוב

תגיד, אתה סתום, או שאתה חוזר שוב ושוב על הדרישה לספק לך מחקר מדעי ''מוחץ'' מטעמים דמגוגיים גרידא. הבהרתי את דעתי היטב, שהעוסקים בתחום המחקר במדעי החברה לא הצליחו עדיין לגבש קריטריונים אמינים ותקפים לאבחון האישיות שלעומתו ניתן יהיה לתקף את מבחני האישיות והידע הקליני. הן המחקרים ה''חיוביים'' והן ה''שליליים'' אינם משקפים את כוחו הממשי את האבחון הגרפולוגי, משום שטרם פותחו הכלים המתאימים לכך. אנו כגרפולוגים איננו מומחים לפיתוח כלים שכאלה, ואת הדרישה לפתח כלי מחקר אמינים ורצינים יש להפנות אל העוסקים בתחום.

שלחתי לך את המאמר הנזכר וגם את צילום הפרק מספרה של זקהיים. מכל מקום, עושה רושם שהדיון מיצה את עצמו. אתה מתחמק באופן שיטתי מלהתמודד עם הטענות המהותיות לגבי הבעיות כבדי המשקל המאפיינות את מתודות המחקר הננקטות בתחום חקר האישיות, והדבר הופך את המשכו של הדיון לעקר ולמיותר.
– קצת על אחורי הקלעים של ה"מחקר" 140905
"העוסקים בתחום המחקר במדעי החברה לא הצליחו עדיין לגבש קריטריונים אמינים ותקפים לאבחון האישיות".

אבל אתה, חבריך למקצוע וכל הממליצים עליכם *בהכרח* גיבשתם כאלה קריטריונים (אילולא היה זה המצב, לא יכולתם הייתם לטעון בכזו נחישות שהגרפולוגיה אפקטיבית).

מבין כל הטענות שהועלו כאן על ידי הסינגורים מתקבל הרושם כי הגרפלוגיה היא, לכל הפחות, כלי מוצלח לניבוי ההצלחה בעבודה (אילולא היה זה המצב, לא יכולתם הייתם לטעון שהיא כלי יעיל בידי מנהלי כוח אדם ומנהלים).

אם עד כאן עקבתי אחריכם בהצלחה, אני נכשל לראות את הבעיה. הבה נסכים, לצורך העניין, ש*לא* ניתן (מהותית או טכנית, תמידית או זמנית - כרצונך) להוכיח או להפריך את יעילות הגרפולוגיה ככלי לאבחון אישיות. בסדר. אז נסתפק בפחות, לעת עתה: ננסה להעריך את יעילותה ככלי מיון למעסיקים. זה אמור להיות פשוט.

אבל רגע, אני חושב שהצלחתי. בעודי מקליד אני נזכר בטענתכם: מבחנים אלה בודקים את *הגרפולוגים*, לא את *הגרפולוגיה*. זו הבעיה? אני מוכרח להודות שאני מבולבל.

האם "אתם" (קבוצה של גרפולוגים שהם "שם דבר בתחום") לא יכולים לנסח ספר שיכיל את הכללים על פיהם אתם פועלים? ללמד אדם בור את תורתכם על מנת שיוכל לעסוק במקצוע?

אם הדבר אפשרי - אז אין בעיה. קבוצת הניסוי תהיה מורכבת רק מגרפולוגים שיהיו מוכרחים לעבוד "לפי הספר" (שאתם, חברי "הממסד הגרפולוגי", ניסחתם), וילקחו בחשבון רק אבחונים עבורם יתקיים קונצנזוס (ואם המתולוגיה בסדר, רובם צריכים להיות כאלה).

אם הדבר אינו אפשרי - אני חושש שאתם...בבעיה. מדוע זה המצב? הרי בוודאי אינכם טוענים שהכישורים האלה, מקורם בתכונות הוליסטיות של העוסקים במלאכה?

מדוע, אם יערך מחקר דומה לזה, תוצאותיו לא יהיו תקיפות? למה הוא אינו "כלי מחקר אמין ורציני"? למעשה, אני מוכרח להודות שאתפלא אם יתברר כי מחקר כזה מעולם לא נערך.

אם, איכשהו, אחת מהברירות הבינאריות בהודעתי זו מפספסת לחלוטין את כוונתכם, אני מתנצל. אנא, תקנו אותי (בעדינות, בבקשה).

פני לשלום,
טמבל.
הגרפולוגיה מודדת דבר לא מדיד 140907
למרות הצורה הממש לא מנומסת שבה פנית ליובל (תתבייש) אני מסכים עם נקודה מרכזית בתגובה שלך: "עדיין אין קריטריונים אמינים לאיבחון אישיות". בקיצור, אי אפשר להגדיר חיה כזאת שנקראת אישיות ולמדוד אותה באופן מדעי. ולכן לטענתך "אי אפשר לשקף את כוחו הממשי של האבחון הגרפולוגי".

מכאן נובע שבינתיים הגרפולוגיה מודדת דבר לא מדיד.

אתה מאבד סבלנות כלפי יובל כי הוא תוקף את כלי המדידה. אתה עונה לו, הבעיה היא לא עם כלי המדידה אלא עם הדבר הנמדד. כשתיתן לי דבר מדיד, אני אוכיח לך שכלי המדידה שלי אמין.

המסקנה שלי היא שכדאי שהגרפולוגים ייצאו בינתיים לחופשה ללא תשלום, עד שמדעי החברה או הפסיכולוגיה או מדע אחר יוכלו להגדיר אישיות בצורה מדעית. (אם אתה שואל אותי זה לא יקרה אף פעם).
הגרפולוגיה מודדת דבר לא מדיד 755366
זה מחמם את הלב לראות כמה אתם מסכימים זע''ז, אבל אינני יודע על סמך מה אתם טוענים ש''עדיין אין קריטריונים אמינים לאיבחון אישיות''.

אבחון אישיות הוא תחום רחב שיש בו אין ספור ספרים ומאמרים.

נכון שחלקם עיוניים ויכולים להעלות תיאוריות שונות ומשונות, אבל חלק גדול מהם הם מחקרים העומדים בקריטריונים המקובלים של מדעי החברה ועלתים גם מדעי הרפואה.
– קצת על אחורי הקלעים של ה"מחקר" 140908
"אתה סתום" זו דוגמה לטרמינולוגיה לגיטימית המשמשת אותך גם באיבחוניך, או שאתה סתם לא מנומס ?
– קצת על אחורי הקלעים של ה"מחקר" 140909
אני מתנצל מראש אם אצטייר כסתום או דמגוג, אבל עדיין יש לי כמה דברים לומר.

קראתי את החומר ששלחת לי, ואני מודה לך על המאמץ. בפרק Experiments with positive results בספרה של זקהיים מוזכרים שני מחקרים שנערכו ב- 25 השנים האחרונות, שאת שניהם אני מכיר. מתוך המחקר הראשון (קינן, ברק ורמתי, 1984) אני מצטט:

Three major conclusions may be drawn. First, the hypothesis that graphologists' predictions are more valid than those of psychologists when based on the same written material cannot be adopted. Second, the ability to predict behavior on the basis of written material seems to be allied with individual differences among the various evaluators. Third, since the psychologists' assessments were largely derived from the contents of the written material, and not its form, it may be deduced that the graphologists also (or only) based their assessments on the contents of the written material as did the psychologists (Fredrick, 1965). Whatever the case, this study cannot indicate the precise process by which the assessments were made by the graphologists, whether aware or not.

גם המחקר הנוסף בספרה של זקהיים (דרורי, 1986) וגם מחקרה של ד"ר נאואר מתוך בטאון האגודה לגרפולוגיה מדעית בישראל לוקים בפגם מתודולוגי יסודי: אין בהם קבוצת ביקורת. כפי שכבר כתבתי בתגובה 140828, לא ניתן לדעת על פי מחקרים אלה, למשל, האם תוכן כתב היד השפיע על חוות הדעת הגרפולוגית.

אציין שוב כי בעיני זה מוזר שאתה תומך בצורה נחרצת בשיטה שלפי דבריך טרם פותחו הכלים למדוד את תקפותה.
על מאמרים פופולריים ו''יושר'' מדעי 141011
ליובל נוב

ראשית, אני רוצה להתנצל על ההתבטאות הפוגעת שלי שנאמרה בעידנא דריתחא, אבל אני מקווה שאתה מבין שיש לי סיבות טובות לכעוס. אני רשאי לצפות ממאמר מדעי, גם אם הוא פופולארי, שיהיה מאוזן, אמין ואובייקטיבי, מה שלא בדיוק קורה במאמר שלך. אין זה סוד שישנו קושי להוכיח מובהקות "מוחצת" במדעי החברה בכלל, ובתחום האישיות בפרט, והגרפולוגיה כמבחן אישיות אינה שונה בזה משאר סוגי אבחון האישיות והטיפול הקליני (כולל חוות דעת של פסיכיאטר, הרשאי להורות על אישפוז ועל שלילת חירותו של אדם). על הסיבות לכך עמדתי בהרחבה בדברי הקודמים, ולא אחזור על כך כאן. הצגת הדברים על ידך, שלא בהקשר הכולל שלהם, ותוך רמזים עבים לכך שהגרפולוגיה היא אחיזת עיניים ודומה לקריאה בקפה - היא מניפולטיבית, גובלת בשרלטנות ואינה מעידה על יושר מדעי רב. כיוון שאיני מניח שהדברים לא ידועים לך, קשה לי שלא לראות בכך רצון מכוון מצידך להטעות את הקוראים ולהוליך אותם שולל.

יש היתממות רבה בפסילה הגורפת של כל שימוש בכלים שלא הוכחו חד משמעית באופן מדעי לצורך קבלת החלטות ע"י אנשי מקצוע. החלטות כבדי משקל בתחום הכלכלי, המדיני, הבטחוני, הפוליטי, השיפוטי והמוסרי מתקבלות תמיד על סמך שיקול דעת, ולא באמצעות קריטריונים מדעיים מובהקים. החיים מורכבים קצת יותר מאיך שהם נראים מן המעבדה, ולשיפוט האנושי המיומן יש חשיבות מכרעת בכל תחומי החיים הפרטיים והציבוריים. איך אתה מסביר את הפריחה הגדולה של הגרפולוגיה ככלי אבחוני תעסוקתי (ואל תמכור לנו שוב את הלוקשים של אפקט ברנום)? אתה באמת חושב שניתן היה לאורך זמן "למכור" למנהלים מיומנים עשרות או מאות חוות דעת שנתיים (זה פחות או יותר ההיקף בארגונים הגדולים) לאורך שנים, באותה דרך שבה "מוכרים" את הטור האסטרולוגי השבועי בעיתון לקורא הממוצע?

לסיום, אני מאחל לך חג שמח
ומקווה שלא תמהר להגיב אלא תקדיש קצת מחשבה לדברי

שייקה לנדאו
על מאמרים פופולריים ו''יושר'' מדעי 141019
"אין זה סוד שישנו קושי להוכיח מובהקות "מוחצת" במדעי החברה בכלל" - סליחה?

"אתה באמת חושב שניתן היה לאורך זמן "למכור" למנהלים מיומנים... באותה דרך שבה "מוכרים" את הטור האסטרולוגי השבועי בעיתון לקורא הממוצע?" - נדמה לי שירית לעצמך ברגל. *בדיוק* כמו שמוכרים טור אסטרולוגי שבועי בעיתון לקורא הממוצע, כמו שמוכרים חיים לאחר המוות למרבית אוכלוסיית העולם, וכמו שמוכרות קוראות בקפה ובקלפים את מרכולתן בהצלחה, כך ניתן למכור למנהלי כ"א את הגרפולוגיה. מנהלי כ"א, למרות התואר מרובה המילים, לא חכמים יותר או פחות מהאדם הממוצע שבודק מדי שבוע את טור האסטרולוגיה. אם אתה רומז לכך שהם מורמים מעם, אנא הבא סימוכין לטענה.
שאלת תם 141098
האם הדוגמא של TQM ותורות ניהול אחרות שצמחו ודעכו על פי משבי הרוח אינם דוגמא לכך כי, כפי שטענת, ניתן למכור למנהלי כ"א או שאר מנהלים תורות מתורות שונות ללא שאלה תוכחנה.
שאלת תם 141104
קצת לא פייר מצדכם. תורות שטותיות אפשר למכור לרוב מוחלט של האנשים, כולל היותר אינטיליגנטים שבהם. אפשר לראות את זה בדברי ימי המדע. דווקא בתורות-ניהול יש הגיון פנימי בד''כ, והדעיכה שלהן לא מורה אחרת (היא אולי מראה שהן נכונות לתקופה מוגבלת, או לזמנן).
בכלל, התפקיד של להוכיח דברים הוא תפקיד של מדענים (וגם מאחוריהם יש פילוסופים שתפקידם להוכיח את הקיום וכללי ההסקה) לא של מנהלים. סביר בהחלט מצד מנהלים (ומצד רוב האנשים) לאמץ את התיאוריות הרווחות.
סביר לחשוב שמנהלי כ''א מבינים במקצועם - ולו רק כי זה מקצועם - ואין לצפות מגרפולוגים ללמד עליהם זכות.
כל זה לא אומר, כמובן, שהמנהלים האמורים לא טועים.
על מאמרים פופולריים ו''יושר'' מדעי 141111
ההתנצלות מתקבלת, למרות שאינני מבין למה יש לך סיבות טובות לכעוס. אני סבור שהקפדתי להיות מנומס וענייני לאורך כל הדיון.

כפי שכתבתי במאמרי, גישתי המקורית לגרפולוגיה היתה אוהדת, ואפילו שקלתי ללמוד גרפולוגיה בעצמי. מעולם לא נכוויתי מניתוח גרפולוגי, ואינני מכיר מישהו אחר שנכווה. תחום המחקר שלי (אופטמיזציה בתכנון חלבונים) רחוק מפסיכולוגיה מרחק רב, כך שאינני יכול - או רוצה - להיבנות אקדמית מהדיון שאנו מנהלים.

המניע למסעי לנבכי הספרות המדעית בנושא הגרפולוגיה היה סקרנות מדעית פשוטה. במסע זה הופתעתי לגלות עד כמה מועטה היא התמיכה המדעית בטענות הגרפולוגים. רושם זה לא השתנה גם לאחר שקראתי את החומר שהפנית אותי אליו (ראה תגובה 140909).

מבין שלושת הניסויים שבחרתי לתאר במאמר, שניים נמנו על אלו שתמכו במידה מסויימת בטענות הגרפולוגים; אחד מהם היה חיובי מספיק על מנת שחנה קורן תצטט ממנו באתרה. קיימים שפע של ניסויים שלא מצאו כל קשר מובהק בין קריטריון חיצוני לניבוי גרפולוגי אותם לא תיארתי ‏1. לא הסתרתי מקרה בו חוות הדעת הפסיכולוגית היתה קרובה בתוקפה (הנמוך) לחוות הדעת הגרפולוגית.

לאור האמור לעיל, אינני מבין מדוע אתה כותב "הצגת הדברים על ידך ... היא מניפולטיבית, גובלת בשרלטנות ואינה מעידה על יושר מדעי רב".

אתה טוען בתחילת פסקתך השנייה שגם בתחומים רבים אחרים מתקבלות החלטות חשובות ללא בסיס מדעי. גם אם הדבר נכון (ואפשר להתווכח על כך, אבל בוא לא), אינני רואה מדוע טענה זו אמורה לגרום לי להאמין בגרפולוגיה. את אותה טענה בדיוק יכול היה לתת אסטרולוג. שאלת הפופולריות של הגרפולוגיה היא שאלה נפרדת, עליה עמדתי בקצרה בסוף מאמרי (אפקט ברנום איננו לוקש לדעתי). אני מסכים לחלוטין גם עם דבריה של נגה בתגובה 141019.

אותי משכנעות ראיות מדעיות מסודרות. אם אינך מסוגל לספק לי כאלה (וכך הדברים עומדים כעת, להבנתי), אז נותר לדעתי מעט מאוד טעם בהמשך הדיון ביננו.

1 פירוט יינתן על פי דרישה
דרישה 141115
אם תוכל, אשמח לשמוע באילו קריטריונים לא נמצא מתאם לניבוי גרפולוגי (אין צורך בפרטים נוספים, אם כי אחרים עשויים להיות מעוניינים גם בהם).
דרישה 141122
קריטריונים שנתקלתי בהם היו הערכות (מספריות) של ממונים, נתוני מכירות (עבור סוכני נדל"ן), ציוני סיום קורס קצינים והערכות (מספריות) עצמיות של הכותבים.

בסוג אחר של ניסויים כותבים גרפולוגים N חוות דעת על סמך N כתבי יד. כל אחד מ- N הכותבים מקבל עותק מכל אחת מחוות הדעת וצריך לדרג את N חוות הדעת על פי מידת נאמנותן לאישיותו. ניתן להגדיר סטטיסטי המודד עד כמה N הדירוגים שהתקבלו רחוקים מהמצב בו כל כותב מדרג את התיאור "שלו" ראשון.

בניסוי אחר, שזכה לביקורת רבה מצד הגרפולוגים (ובמידה מסויימת של צדק, לדעתי) התבקשו גרפולוגים לחזות התאמה של בעלי מקצוע לעבודתם. כתבי יד נלקחו מארבעים כותבים בעלי שם בתחום עיסוקם (מתמטיקאים, ארכיטקטים, רופאים וכו') שאין עוררין על הצלחתם המקצועית, ונמסרו לניתוח גרפולוגי. הגרפולוגים, שידעו רק מהן קטגוריות העיסוק האפשריות (היו 8 כאלו), התבקשו (כ"א בנפרד) לציין מהם המקצועות בהם עשוי הכותב להצליח. הם לא הוגבלו במספר המקצועות פר כתב יד, והורשו שלא לחוות דיעה כלל במקרים בהם מצאו את כתב היד בעייתי. את תוצאות הניסוי השוו למודל של בחירה אקראית.
סיכום ביניים 141214
תודה; הנתונים האלה עוזרים לי למקד את מה שראיתי בדיון עד כה. בשתי מלים, יש פער ציפיות.

הגרפולוגים רואים במקצוע שלהם כלי עזר למיון כח-אדם. כל הנסיונות (שלי ושל אחרים) ללמוד אילו דברים *מדידים* יכול גרפולוג להוציא מכתב היד, נכשלו. זה לא מפתיע בכלל, ואני לא חושב שיש כאן נקודה לחובתם: אין היום עיסוק אקדמי משמעותי בגרפולוגיה, וכל העוסקים בתחום מוכרים את שירותי האבחון שלהם. הקונים הרציניים היחידים מעוניינים, מסתבר, באבחון לצרכי קבלה לעבודה - וכאן יושם הדגש על פיתוח היכולות הגרפולוגיות.

מבחינת הגרפולוגים, אפשר לזהות בכתב היד "קוי אישיות, דרכי חשיבה, סגנון יחסי האנוש, ורמת נאמנות ומהימנות", פרמטרים שקשה מאד למדוד באופן ישיר. למרות זאת, כל התכונות האלה משפיעות על טיב העבודה, וכאן מסתמנת אפשרות לבחון את הקורלציה בין הערכה גרפולוגית לבין (קריטריונים אוביקטיביים כלשהם של) רמת התפקוד בעבודה.
מתברר שגם ניסוי מסוג זה אינו מקובל על הגרפולוגים: בתגובה 141014 מסבירה ענת זיו את הקושי בהגדרת "הצלחה בתפקיד", והגדיל ממנה לעשות שייקה לנדאו תגובה 140736, שבעיניו השימוש ב"דיווח סובייקטיבי של המעביד" כדי להבחין בין מזכירה מוצלחת לכושלת הוא הוכחה לחוסר רצינותו של מחקר.

כפי שכותב יובל, גרפולוגים לא הצליחו בניסויים שמעמתים את חוות הדעת שלהם בנתוני הצלחה חיצוניים (הערכת ממונה, נתוני מכירות). אפשר לראות בהתנגדות של הגרפולוגים לניסויים כאלה "תירוצים", והם מן הסתם יסבירו שהעמדה הזו נובעת מהיכרות עם שוק העבודה. האמת עשויה להיות בין שני הקטבים (אני מניח שלו היתה קורלציה גבוהה בין הערכת ממונה לחוות-הדעת הגרפולוגית, הם היו מייחסים לה חשיבות רבה יותר).

קל להבין מדוע מנהלי כח-אדם פונים לגרפולוגים. לא פשוט לזהות עובדים מוצלחים (או חשוב יותר, בעייתיים) מראש, וכל מקבל החלטות ישאף לחלק את האחריות עם גורמים חיצוניים, במיוחד כאלו שנחשבים לקבילים בתעשייה הזו. מכאן גם הצלחתם של מכוני אבחון אחרים.

הגרפולוגים ציינו כאן בצדק, שכמו בהרבה תחומי-חיים אחרים, לא כל החלטה היא "מדעית" ו"לוגית". אנשים מקבלים החלטות סבירות דרך-קבע, בלי להזדקק לניסויי מעבדה. מה גם שבתחום של אבחון כח-אדם, אין ככל-הנראה תחרות משמעותית מצד כלים מדעיים. מנקודת המבט הזו, הנסיון לתקף את הגרפולוגיה ולבחון אותה בכלים מדעיים הוא בזבוז זמן ומאמצים.

מן העבר השני, אותי מעניינת יותר השאלה האם אפשר ללמוד מכתב היד דברים שאדם עשוי לרצות להסתיר, דברים שאי-אפשר ללמוד באופן אחר (או כאלו שאפשר ללמוד באופן אחר, בשיטות פחות חד-משמעיות). מנקודת המבט ה"מדעית", השאלה הראשונה היא "האם זה עובד?" ואז - "איך?".

מכאן צריך להתקדם בשני כיוונים.

א. גרפולוגיה ככלי לאבחון. המטרה של כלי-אבחון (לצרכי עבודה) היא אחת - לחזות הצלחה בעבודה. אין זה חשוב איך בדיוק מגדירים הצלחה בעבודה, זה פרמטר שאפשר לכמת ולכן אפשר לדרוש מגרפולוג חיזוי מספרי עבורו ולבדוק את יכולת החיזוי של הכלי. מתברר, כפי שכותב יובל, שמספר מחקרים מסוג זה מציגים מסקנות שליליות.
אינני יודע אם שיטות אבחון אחרות (ראיונות, אבחון פסיכולוגי) עמדו במבחנים דומים. אם לא, הגיע הזמן שכן.
אפילו מן הבחינה המשפטית, כלי אבחון שאינו עומד בקריטריון הפשוט שציינתי כאן, אמור להפסל, בדיוק כמו שנפסל כל שיקול אחר שאינו ממין העניין.

ב. גרפולוגיה כמדע. צריך להקדים ולציין שבניגוד לכמה "מתחרים" (כגון אסטרולוגיה או קריאה בקפה), על-פניו נראה שלגרפולוגיה יש סיכוי. תכונות האישיות שלנו משתקפות בהרבה דברים שאנחנו עושים, ואין סיבה לחשוב שדווקא כתב היד מוגרל באופן בלתי תלוי מהתפלגות כתבי היד האפשריים.
אין לי הרבה מה להוסיף על הניסוי שטל הציע תגובה 140451, פרט אולי לעקרון אחד: בניסוח ההשערות יש מקום להעזר בגרפולוגים שיקבעו מה הם מתיימרים לחלץ מכתב היד, ושיסבירו עד כמה שניתן איך הם עושים זאת. לדוגמא, אם גרפיקאים יוכלו (לאחר הנחיה מתאימה) להגיע לתוצאות דומות, זו תהיה בעיני נקודה לחיוב, ולא לשלילה.
הגרפולוגים צריכים להבין שהדרישה לטענות קונקרטיות ומדידות היא מהותית, ובלעדיה אי-אפשר להתקדם.

לבסוף, כדי להזכיר לעורך הניסוי שכחלוץ-יחסית בתחום, מן הראוי להשקיע מאמץ באיסוף כמות נתונים שאפשר להסיק ממנה מסקנות חד-משמעיות.
אבחון גנטי 141218
שמעתי ראיון עם מנהל המכון למיפוי הגנום שבטקסס. בין שאר הענינים הוא נשאל אם הוא צופה שאפשר יהיה להשתמש במיפוי גנטי של עובדים בתהליך הקבלה לעבודה. לדבריו, הוא צופה שמעסיקים אולי ישתמשו במיפוי הגנטי כדי לנפות עובדים בעלי פוטנציאל גבוה למחלות, וזה כשהמחקר ימצא יותר ויותר התאמות גנטיות למחלות שונות. המעסיק יכול למנוע בצורה כזו הוצאות בביטוח רפואי, מעובדים שיעדרו מהעבודה ואני מנחש שאולי אפילו מעובדים שכושר התפקוד שלהם יכול לרדת עקב התקדמות של מחלה כזו או אחרת.

ברור שישנה כאן בעיה אתית ומשפטית חמורה של צינעת הפרט, מידת הרלונטיות של המבנה הגנטי לכישורים לעבודה מסוימת, דבר שפותח פתח לניצול לרעה של תלות העובדים במעסיקים. כבר היום ישנם מקומות עבודה שמתנים קבלה לעבודה בבדיקת דם ושתן, בעיקר לסינון משתמשים בסמים. כמובן שישנם סוגים מסוימים של עבודה שדורשים כישורים פיזיים מסוימים ולכן יש צורך בדיקות רפואיות שחודרות לצינעת הפרט.

שאלה נוספת היא באם אפשר יהיה להשתמש במיפוי הגנטי לשם איבחון אישיות. כאן כמובן הבעיה האתית מחמירה.

לכן, אני חושב שמעניין להתמקד בשאלה הבאה - בהנחה ברורה שמעסיק מעוניין לתהות על קנקנו של מועמד לעבודה‏1, היא מהו גבול האמצעים שהוא רשאי להפעיל ולדרוש ממועמדים כדי להעריך אישיות, מעבר לכישורים פורמליים לתפקיד. ברור שראיון אישי, שיחות עם חברי צוות שונים וגם תקופת ניסיון ראשונית מטרתם בדיוק זו. אבל האם אין בבדיקה גרפולוגית‏2 כאן פריצה אתית‏3 אל מעבר לסביר בחדירה לנפשו של מועמד, כשכביכול המעסיק מקבל מידע על המועמד,מעבר למה שרלונטי למשרה.

-----------------------
1 וכמו שאני תמיד מדגיש, לדעתי מי שהולך לראיון עבודה צריך להתייחס לזה כדבר דו-צדדי, גם המועמד צריך לחקור, עד כמה שאפשר, ולנסות לעמוד על קנקן המנהל והחברה.

2זה לא אומר שאכן יש תקפות לגפולוגיה, אבל לצורך הדיון.

3[] כמובן שישנם תפקידים במקומות מאד מסוימים שפרופיל פסיכולוגי הוא צורך מהותי.
אבחון גנטי 141219
כבר עשו על זה סרט, Gattaca:

על מאמרים פופולריים ו''יושר'' מדעי 141135
אני מסכים שאין טעם להמשך הפולמוס, אבל כיוון שעיסוקך בתחום הסטטיסטיקה, הייתי שמח אם תרפה לרגע מן הפולמוס, ותתייחס להערות שהעליתי. האם תוכל לתת סקירה קצרה על הידוע לך בנושא התיקוף של מבחני אישיות בכלל. מה התוקף של מבדקים אלו, והאם יש מבחן אישיות כלשהו שהחוקרים הצליחו לתקפו באופן מובהק?

ומה דעתך לגבי ההערות הביקורתיות שלי לגבי אמות המידה המשמשות לתיקוף בתחום האישיות. האם למשל חוות דעת של ממונים יכולה להוות אמת מידה אמינה לצורך זה? האם יש התייחסות לפרובלמטיות של קביעת קריטריונים אלו בתחום האישיות בספרות המקצועית. האם תוכל להפנות אותו לביבליוגרפיה עדכנית בנושא?

ושוב, חג שמח
שייקה לנדאו
על מאמרים פופולריים ו''יושר'' מדעי 141212
אינני יודע כמעט דבר על "התיקוף של מבחני אישיות בכלל"; ההשכלה הסטטיסטית שלי לא כיסתה תחום זה, שבו, למיטב ידיעתי, רק מיישמים סטטיסטיקה. לכן אינני יכול להפנות אותך לביבליוגרפיה בנושא. אולי משתתפים אחרים בדיון יוכלו לעשות זאת.

לעניות דעתי, חוות דעת של עמיתים וממונים היא אמת מידה סבירה בהחלט, אם כי לא מושלמת, לצורך מדידת הצלחת אדם כמועסק. כך גם השגים אובייקטיביים בעבודה (נתוני מכירות עבור סוכני מכירות, למשל).

אבל אני רוצה לחזור על נקודה שהועלתה פה כבר מספר רב של פעמים: גם אם יתברר כי הכלים הפסיכולוגיים הם פגומים, הערכות ממונים הן חסרות ערך וכו', עדיין אין הדבר מוכיח כי יש ממש בגרפולוגיה. את אותו "טיעון" יכול לתת גם אסטרולוג.
חוות-דעת ממונים כאמת מידה 146949
החלפתי מנהל בסניף של אירגון עסקי המתעד חוות-דעת על כפיפים. נדהמתי לגלות את המרחק העצום שבין חוות-הדעת (בלשון רבים) לחוות-הדעת של קודמי. העובד המצטיין של קודמי היה העובד הגרוע ביותר שלי, והעובד הגרוע ביותר בסולם שלו היה בעיניי עובד מצטיין. קודמי ואני ידידים בעלי אותה חתירה להישגיות באותם תחומים. ועובדים שנים באותו ארגון בעל אותה תרבות ארגונית. ובהחלט היה שווה לערוך מחקר בשאלה מה גרם את ההבדל הקיצוני והדרמטי בין חוות-הדעת שלנו.
על-כל-פנים התמונה הזו מאששת את הקושי הרב המתואר ע"י שייקה לנדאו בבחירת אמות-מידה.
לפני למעלה מ-‏20 שנה עבדתי באירגון שבו חיפשנו אנשים לתפקיד עצמאי בכיר בחו"ל לתקופה של שנתיים-שלוש. נעזרנו אז בגרפולוגים הבכירים ביותר בתחומם, והיה לי התקציב והזמן להצליב חוות-דעת גרפולוגיות טרם הבחירה במועמד, וגם בתום תקופת החוזה בדקתי חוות-דעת של גורמים בלתי-תלויים בחו"ל מול הניבוי של הגרפולוגים. לא זכור לי, שהיה מקרה שנפלתי מהכיסא בשל כישלון קולוסאלי בניבוי, מה גם שהשימוש העיקרי שעשינו בחוות-הדעת הגרפולוגיות היה לניפוי על הסף של המקרים הקיצוניים לשלילה. 70% מהאוכלוסייה הם נורמליים, ולגבי אלה חוות-הדעת היו לגבינו בלתי רלבנטיות.
– קצת על אחורי הקלעים של ה"מחקר" 140914
אני רואה שיובל ענה לך, אבל רק רציתי לציין שאני, באופן אישי, לא טרחתי לקרוא את התגובה שלך אחרי המילים ''אתה סתום''.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים