בתשובה להאייל האלמוני, 08/06/03 1:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואם חשקה נפשך בדוגמה נוספת, הרי לך ממגילת רות: "ואלקטה בשבלים", "אלקטה נא". על פי "כתר ארם-צובא" הקו"ף בחטף-קמץ, על פי "מקראות גדולות" הקו"ף בשווא נע פושט. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינך תימניה, ודאי קראת בשבוע שעבר את פרשת "בלק", ואולי גם את "חוקת". בפרשה זו פעמיים חטף-קמץ, במילים שצלילן דומה אך משמעותן שונה לגמרי: "גם קב לא תקבנו", "ואת האישה אל קבתה" - אליטרציה דקה ונאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בס"ד אותיות ילמנ"ק, כאשר הן באות בשווא, יש להן נטייה לא לקבל דגש. דוגמאות: היהודים, הלוים, המבורך, ויקנאו, יבקשו. יתכן, שבגלל זה, הדגש החזק ב-ק', השפיע על השווא, והפכו לחטף-פתח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בס"ד תיקון טעות: חטף-קמץ, ולא חטף-פתח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי אותך נכון, אתה טוען שלא מקובל שאותיות אלו יהיו בדגש ושווא נע רגיל. לפיכך, משקיבלו דגש, הפך השווא הנע לחטף קמץ. הטענה מעניינת אבל קצת בעייתית, כי הכלל שנתת אינו גורף. קל למצוא הרבה מקרים בהם אותיות אלו בדגש ושווא. לגבי הדוגמאות שציינת: היכן מופיע "היהודים" בי' רפויה? מקובל להדגיש את המ' של "המבורך" - בעיקר אצל ספרדים ותימנים, אבל גם בספרי אשכנזים מדוקדקים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |