בתשובה לנגה, 03/08/03 1:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה שוב לראות את המציאות בגישה של "אני כאן, ועכשיו מה עושים עם זה", ולא על הצדק. את מתעלמת מכך שאנשי X לא היו כאן קודם. הם באו מארצות שונות בגלל איזה חזון עתיק, שאת היום לא מאמינה בכלל בממשותו. גם לא ניתן להתעלם מכך שלחזון העתיק ההוא, שאת לא מאמינה בו, היה משקל לא מבוטל בהחלטות חבר הלאומים ב1920 על המנדט הבריטי, וגם להחלטת האו"ם מ1948 על החלוקה. ברגע שאת מוותרת על זכויותיך הבאות מאותו חזון עתיק, את הופכת את בואם של אותם חלוצים למעשה לא מוסרי של פלישה לארץ לא להם, ואת גם משמיטה את הקרקע המוסרית מההחלטות של האו"ם. הרי לו היה הדבר בידייך לכתחילה, כל העניין הזה עם הציונות לא היה מתחיל, ואז לא היו כאן אנשי הX ולא היתה בעיה. כאשר רוצים לעשות צדק, לא מסתכלים על המצב כפי שהוא היום, אלא על מה היה נכון לעשות. אמנם, לפעמים קשה לבצע את הצדק אז מתפשרים עם המציאות. האם לפי דעתך, המציאות של מדינת ישראל כאן היא מן פשרה כזאת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אותם חלוצים אכן פלשו לארץ לא להם; בארץ חיו אנשים, אבל אנחנו בחרנו להתעלם מהם באטימות משובבת נפש, והיום אנחנו סובלים בגלל משגי העבר. אני לא מכחישה לרגע את הקשר של היהודים לארץ ישראל, אני פשוט ממעיטה בחשיבותו למול המציאות בפלשתינה של סוף המאה ה-19. קשר היסטורי (ולא תנ"כי/אלוקי) זה טוב ונחמד וחשוב, אבל אם במקרה כבר תפסו לנו את המקום, אזי יש לשקול היטב את צעדינו לפני שננכס אותו לעצמנו בשם הבטחות תנ"כיות/קשר היסטורי. מה חשבנו? שהם פשוט יתקפלו להם בשקט וילכו לחפש להם מקום אחר? ולמה בדיוק? כי פעם, מאוד מזמן, אנחנו גרנו כאן? את השאלה האחרונה שלך לא הבנתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |