בתשובה לאפופידס, 25/08/03 14:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איך זה שאמריקאים רבים חשים חמלה (אמיתית! אני אינני ציני לגבי זה) על תושבי עיראק אשר נאנקו תחת משטר האימים של סדאם חוסיין - חמלה אשר לא חשו כלל כאשר ארה"ב תמכה בו כשהפציץ כורדים בנשק כימי ב 88' ? תאגידי התקשורת הגדולים קובעים במידה רבה מה גלוי ומה נסתר מן העין. כאשר אין מידע, אין גם חמלה. וב"מידע" הכוונה לא לכך שזה הופיע פעם באינדימדיה או שאפשר למצוא את זה בחיפוש של עבודות דוקטורט נשכחות משנות השישים - אלא לנושא שמועלה על סדר היום ומפורש בקונטקסט המתאים בצורה אקטיבית ע"י המדיה. אם זה לא נעשה, זה כאילו לא קיים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה להיכנס לעניין האמריקני. הגעתי למסקנה שהיחס לארה"ב מצד חלקים גדולים באירופה המערבית וכן השמאל העולמי גובלים בטירוף הדומה מבחינות מסויימות לאנטישמיות הטובה והישנה, טירוף שיש לו מעט מאוד עם הומניזם ורדיפת צדק, טירוף שכמעט לא ניתן לטיפול באמצעות עובדות וטיעונים. אגב, שאלתי את היפני לגבי הפלשתינאים, שזוכים לחשיפה רבה בתקשורת העולמית ולגבי צעיר אירופי. לגבי הכותרת, אני מנסה לבדוק אם אני עדיין מסוגל להפחיד אנשים, או שאיבדתי את זה. נו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא מנסה ''לטפל'' באמריקאים בהקשר של מקרים ספציפיים. אני מראה שהתופעה הזו רחבה למדי, ואכן לגבי הפלסתינים היא נובעת מכך שהעניין הפלסתיני זוכה לחשיפה עצומה, לעומת עוולות אחרות ברחבי העולם אשר נותרות נסתרות מן העין. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |