 |
מודה באשמה: אני רואה את הדת, כל דת, כדבר שלילי. לא כל כך נכון פוליטית, אולי, אבל אני עדיין משוכנע שהדת ואנשי הדת הם מהאויבים הגרועים ביותר של האנושות.
דת ואינטלקט אינם ניגודים. דת ופתיחות, לעומת זאת, הם ניגודים מובהקים. פתיחות מאפשרת לשאול כל שאלה, לערער כל מוסכמה; דת נשענת על מוסכמות בלתי מושכלות, על אקסיומות, על סיפורים חסרי הוכחה שהמאמין מתבקש לקבל ללא ערעור. יהא האדם הדתי פתוח ככל שיהיה, בסופו של דבר הוא יתקע בשאלות שאסור, מבחינתו, לשאול, בעובדות שרצוי, מבחינתו, כי לא יוזכרו.
אני אקבל את טענתך שהדת (ספציפית, הדת היהודית) לא מנוגדת לפתיחות, כאשר יקרו הדברים הבאים:
1) נשים ישתתפו בתפילה כמו גברים, ויוכלו להיות שליחות ציבור או רבניות.
2) ה"ברכות" "ברוך שלא עשני אשה" ו"ברוך שלא עשני גוי" ימחקו מספר התפילה.
3) רבנים יכריזו בפומבי כי דין גוי כדין יהודי, ולא רק "משום דרכי שלום", אלא משום ש"חביב אדם שנקרא בצלם", ולשם שינוי, לא יזכירו את "אתם קרויין אדם ואין הם קרויין אדם".
שלש התביעות הללו דורשות את המקובל כיום בחברה המערבית. אם היהדות יכולה לחיות איתן, הרי שהיא דת פתוחה וליברלית; אם אינה יכולה לעשות זאת - ואני לא מאמין שתוכל - הרי שהיא דת פרימיטיבית וחשוכה, ולא משנה כמה כתבים מודרניים קוראים חניכי הישיבות. המבחן הוא במעשה: האם הם יכירו בכל אדם כבשווה להם? אם לא, אפשר לאפסן את כל הכתבים החיצוניים, שכן קוראיהם קוראים אותם לצורך שעשוע אינטלקטואלי ותו לא, בחינת "דע את האויב".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש