בתשובה לאסתי, 19/11/03 3:57
I can't take it anymore 181160
מספיק עם ההתפשות הזו לרגשות ולקטנות. את רוצה להגיד לי שמבחינתך _באמת_ הכל בסדר אם מסתדר העסק בהר הבית? כלומר,
Fuck the rest of the big issues, as long as we hold this isolated Sela Kiyumenu?
I can't take it anymore 181161
זה מזכיר לי קטע שעבר לי בדואל לאחרונה:
reporter goes to Israel to cover the fighting. She is looking for something emotional and positive and of human interest. Something like that guy in Sarajevo who risked his life to play the cello everyday in the town square.

In Jerusalem she heard about an old Jew who had gone to the Wailing Wall to pray, twice a day, every day, for a long, long time.
She and her news crew go out to the Wall and there he is!
She watches him pray and after about 45 minutes, when he turns to leave, she approaches him for an interview.

"Rebecca Smith, CNN News. Sir, how long have you been coming to the Wailing Wall and praying?"

"For about 50 years."

"What do you pray for?"

"For peace between the Jews and the Arabs. For all the hatred to stop. For our children to grow up in peace and harmony"

"How do you feel after doing this for 50 years?"

"Like I'm talking to a fucking wall."

תרגיע 181166
אנחנו מדברים פה על מצב היפותטי שבו נפתרו כל הבעיות האחרות, ונותרה רק זו.
את הבעיות האחרות- התנחלויות, פליטים, גבולות, העלו פה אחרים. ומישהו צריך היה להעלות גם את הנקודה הזאת, שהיא לא בטחונית ולא כלכלית, ולמרות זאת חשובה מאוד.
אבל כאן הבעיה לדעתי 181192
את אומרת: "את הבעיות האחרות- ...גבולות, העלו פה אחרים".
אז אם הם כבר העלו את שאלת הגבולות, הם תקנו לך גם את הר הבית , לא? :)
ואם זו פעם ראשונה שדנים על הגבולות, קצת מפריע שאת מסוגלת לעשות ניתוק כזה בין שייכות מקום לישראל לאופי הגבול מסביבו, כדי להכריז על המצב מבחינתך כ"תקין".
אבל כאן הבעיה לדעתי 181273
אני רואה הבדל בין הבעיות האחרות, כולל ''גבולות'', לבין עניין הר הבית, בכך שכאן לא מדובר כלל על שיקול מעשי כלשהו. ולכן יש סכנה שהאנשים המעשיים יותר יחשבו שאם הם יפתרו את כל הבעיות האחרות, כולל גבולות, באופן הטוב ביותר שאפשר להשיג, אני אוותר להם על הר הבית.
ובכן- לא.
אבל כאן הבעיה לדעתי 181278
היה יכול להתפתח כאן דיון על משמעות הגבולות, ולמה מהרגע ששמים קצת יותר דגש על הגבולות, נושא הר הבית נפתר תוך כדי, אבל מילא. עשית את ההפרדה שלך: מעשיות והר הבית לא הולכים יחד (רק ברגש), אז אני מוותר בשלב זה.
אבל כאן הבעיה לדעתי 181280
אני חושבת שאולי תמצא את המשהו המדוייק יותר שיש לי להגיד בנושא, בתגובתי הבוקר לערן.
[רק שפיקששתי שם בכותרת. היא צ"ל: טיעונים רציונליים לגופו של רגש].
אבל כאן הבעיה לדעתי 181281
כן, כן, ראיתי, אבל בחרתי להתעלם, מאחר ואני לא חושב כמוך בנושא זה. לדעתי את מבלבלת כאן בין החלטות של "האם בא לי לקנות היום כוזברה" להחלטות של "איך אני צריך להיכנס למשא ומתן הזה, ואיך אני רוצה לצאת ממנו". בסוג ההחלטות השני (בעל אופי מקצועי פרופר ולא "החלטה לשעות הפנאי") אין מקום לרגש. הכל זה רציו, בשילוב הפטנט שנקרא GUT FEELING, שאינו אלא תוצר של ניסיון מקצועי מצטבר, ואינו קשור לרגשות הקונבנציונליים (אהבה, שנאה, תיעוב, חמלה וכו'). אני לא יודע במה את עוסקת, אבל מפתיע אותי שלא יצא לך להיתקל עד כה בקבלת החלטות מסוג זה.
בשם הרציונליות 181287
בחלוקה המעניינת של אסתי (תגובה 181276) חסרה קבוצה חשובה אחת, שסוגרת את המעגל.
ה. אנשים שמסיבות רציונליות (מאותו סוג של קבוצה א') מתנהגים כאילו הם שייכים לקבוצה ד'.

הנה דוגמא להתנהגות רציונלית: "לא, לא אתן. זה שלי. אם בגלל העניין הזה יתפוצץ הכל, שיתפוצץ. תתחילו לחשוב אתם על פתרונות יצירתיים."
אל תתרגז 181289
אבל אם תמשיך ככה בסוף תהיה בלבניסט...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים