בתשובה לאלכסנדר מאן, 29/11/03 5:23
עובדות נוספות 182578
"לו הייתי דרום אפריקאי שהתחתן עם בחורה שחורה בחו"ל, לא היו נישואים אלו - למיטב ידיעתי - מוכרים בדרום אפריקה עצמה".
ובכן -

א. לא רק שהנישואים לא היו מוכרים בדרום אפריקה, אלא שהיית מבצע בכך *עבירה פלילית*.
ב. מכיוון שתפיסת היסוד בדרום אפריקה היתה *גזענית*, בהתאם לכך האיסור ליחסים בין גזעיים כלל *כל סוג* של יחסים רומנטים בין גזעיים, אפילו רק נשיקה. בישראל, לעומת זאת, לא רק שאין שום *איסור* על יחסים בין דתיים ו/או בין גזעיים, אלא שבני זוג 'מעורבים' יכולים לגור ביחד ואף להביא ילדים לעולם, ללא נישואין בכלל, כשילדיהם יהיו זכאים לכל הזכויות של ילד 'חוקי'.

ועוד שתי הערות 'אגב', המראות שאין כל יסוד להשוואה האנטישמית והמרושעת של הפרופסור המתבולל (אם הוא בכלל יהודי, מלכתחילה) -

1. בדרום אפריקה נשללה מהשחורים - בני הארץ *המקוריים והאמיתיים* - זכות הבחירה לפרלמנט (כבוחרים וכנבחרים גם יחד). בישראל יש לערבי ישראל (לצערי הרב, משום שהם עדין אוייבינו) זכות שווה לזו של היהודים.

2. בדרום אפריקה אסור היה (זו היית עבירה פלילית) לשחורים להתגורר באזורים של הלבנים. בישראל, יכול ערבי (לצערי) לקנות דירה בכל מקום בישראל (אם היא בבעלות פרטית) ומכל מקום הוא יכול לשכור דירה בכל מקום, בלי כל מגבלה.
עובדות נוספות 182629
פעמיים אמרת ''לצערי'' בתגובה שלך. כלומר, הטיעון שלך הוא שישראל אינה דומה לדרום אפריקה, אבל אם זה היה תלוי בך אז היא כן היתה דומה לדרום אפריקה.

דרך אגב, אין צורך לתאר את הכותב כאנטישמי,מרושע,מתבולל וכו' - אפשר להסתפק ב''פרופסור''.
(זה כבר מכיל בתוכו את השאר)
עובדות נוספות 182642
למרות שאתה מתנגד להשוואה הגורפת שעורך פרופ' אורנן עם דרום-אפריקה לשעבר (שלשיטתי מחטיאה דברים מסויימים), נראה שאתה בכל זאת מצר על כך שישראל אינה מתנהגת כדרום אפריקה זו, ולו על ידי הצמדת המילה 'לצערי' בהזדמנויות שונות. מעניין.

השאלה המרכזית בכל הדיון המלומד שאתה מנהל לאורך התגובות שפיזרת בפתיל זה מתייחסות רובן ככולם לשאלת הגדרת המינוח 'גזענות', שלשיטתי אינו אלא סופרמרקט-רעיוני בתקופתנו המודרנית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שמינוח זה 'הורחב' לרבדים שלמים ושונים שאינם מתייחסים למושג גזע (Race) במובנו המקורי כפי שדרום אפריקה, גרמניה הנאצית ומדינות הדרום בארה"ב נהגו - אלא כמילת מפתח לאפלייה מכל סוג שהוא על רקע מוצא אתני. זהו כמובן הבדל משמעותי, ורבים אינם עומדים על הבעייתיות העלולה להתעורר כתוצאה מהרחבת המינוח 'גזענות' לכדי כל תופעה של אפליייה-אתנית, וכך נראה שבנקודה זו אתה בוחר להתנמק במודע באופן אגיטטורי (תועמלני): מצד אחד, על רקע השוואה גורפת של דרום אפריקה לישראל, אתה מצמצם בכוונה את המינוח למשמעותו המקורית, ועל ידי כך מראה (ובצדק מסויים) שאינו 'תופש' בסך סיטואציית האפלייה הישראלית - ומאידך אתה כמובן גורס כי "אין כל יסוד להשוואה האנטישמית והמרושעת של הפרופסור המתבולל", וזאת כהמשך הגיוני ל'צער' שהבעת לגבי אפשרות לזכויות השונות שיש לערביי ישראל. דומה כי פירוש המינוח 'אנטישמיות' במקרה שלך אינה אלא הכללה רחבה שמתייחסת לכל שיהוק וגיהוק בכיוון ביקורת על מדינת ישראל, בבחינת מינוי עצמך לבודק הכשרות הלאומי למי יש ולמי אין 'זכות' לבקרה.

במילים אחרות: אתה קובע שיש לך הזכות והיכולת לבדוק בציציותיו של מי שמעביר ביקורת על מעשי מדינת ישראל, ולקשר מוטיבציה זו בהתאם למפתח-סתרים המצוי בכיסך אל המינוח 'אנטישמיות' (בפירוש שאתה בוחר להרחיבו ככל האפשר), תוך הסטת ביקורת על מעשי ישראל מצידך אל השאלה אם דיעותיו של המבקר אנטישמיות או לא, אם הוא מתבולל או לא וכ'.

אני אישית מזהה בצורת התנמקותך זו נקודות כשל רבות, למרות שאתה בהחלט מצביע על הבדלים משמעותיים שיש להתייחס אליהם ברצינות, וחבל. פירושו של דבר הוא, שמעבר לאד-הומינם המתמיה בו בחרת, אני עדיין מסכים לטענה שיש הבדלים של ממש (שאתה לשיטתך מצר עליהם) בין הסגרגציה הישראלית בתוך שטחי הקו הירוק, לבין המשטר שהיה נהוג בדרום אפריקה, ומציע בהחלט שלא לנפנף במושג זה באופן שגוי.
דווקא מצב המזכיר מעט יותר את האפרטהייד מצוי בשטחי הכיבוש הישראלים (בנטוסטנים פלסטינאים בדמות 'רשות', הגבלות חופש מעבר, מגורים, תנועה, מעצרים מינהלים ועוד), אולם גם במקרה זה יש להתחשב בסיטואציה הכוללת שבה מצוייה ישראל למן שנת לידתה - באשמתה או שלא באשמתה, ועל כן יש להיזהר מהכללות קורצות שמקיימות בתוכן זיקה בעייתית.

והערת אגב אוסיף, כי גם אם נאמר שצורת התנמקותך זו 'טובה' לכאורה עבור מערך ההסברה הישראלי - בבחינת 'מתן תשובות' לנימוקי אבסורד פלסטינאים, ברור שבדיון כללי ופנימי יש להיזהר שלא לפתח אשליייה סוגסטיבית עצמית כלפי מהלכי שחמט אלו, בבחינת התפעלות עצמית מהתחושה שאלת-הצדק עומדת לימיננו, ומהאמת שאנו מבקשים לראותה כמונחת בכיסנו.
ובכן, מר מאן 182663
נסה לדמיין את התמונה הבאה: שני בתים סמוכים, באחד גר כושי ובאחר חיוור-פנים ר"ל. ויוצא חיוור-הפנים מביתו ופונה לבית הכושי בצעקות וחרפות. וניכר עליו ללא כל עוררין, שאין הוא עושה זאת בשל אהבתו הרבה לכושי. שאלה: האם העובדה, שחיוור-הפנים פונה בצעקות וחרפות לשכנו הכושי דווקא, ולא לשכניו האחרים (חיוורי-הפנים גם הם), נובעת רק משום ששכנו כושי? (כלומר, מגזענות)?

תסכים איתי, בודאי, שלא ניתן להשיב על השאלה הנ"ל תשובה מבוססת ונכונה על יסוד המידע הנ"ל בלבד, וכי התשובה תלויה מאד ברקע, בנסיבות, במניע ובעוד עובדות שהביאו את חיוור-הפנים לנהוג כפי שנהג.

וזה מה שמקומם אותי במאמרו של אדון אורנן. הוא עורך במאמרו השוואה שקרית בין משטר האפרטהייד ובין המשטר בישראל בהתבסס על מספר 'נקודות דמיון' *מאולצות* תוך התעלמות מכעיסה ומקוממת בשל העדר כל יושר אינטלקטואלי הכרוך בכך מן הרקע, מן הנסיבות ומן המניעים של התנהגותנו (היהודים בישראל) בקשר לאותן 'נקודות דמיון'.

השוואה חסרת כל יסוד זאת, בצירוף רצונו המפורש לחסל את המדינה כמדינת היהודים מזכים אותו ביושר בכל תואר השמור לשונאי ישראל.
ובכן, מר מאן 182681
ז'בוטינסקי, האבא הרוחני של הליכוד גם הוא שונא ישראל לדעתך? כי גם הוא רצה מדינה דו-לאומית.
מוזר לי שאני צריך להסביר כאלה דברים 182685
איני מכיר את משנתו של ז'בוטינסקי. לכן, לא אוכל להביע את דעתי עליה וכמובן שגם איני יודע, אם מה שאתה מייחס לו - נכון.

אני סבור שראוי להבחין, כפי שאני עושה, בין שלוש קטגוריות אלה: 'שונא ישראל', 'אדיש לישראל' ו'אוהב ישראל'. ובכל קטגוריה יש, כמובן, מידה שונה. למשל, יש שונא ישראל קטן ויש שונא ישראל גדול.

אחד מיסודות המיון לקטגוריות הנ"ל הינו *היסוד הנפשי* (החמקמק והקשה לעתים לגילוי ולהוכחה) ובמסגרת יסוד זה כלולה *הכוונה*.

כלומר, כל מי שמתכוון בדבריו ו/או במעשהו *לטובת היהודים ו/או עם ישראל בכללותם*, גם אם בדרכו שלו, אינו יכול להיות בגדר 'שונא ישראל', גם אם דעתו או פעולתו מזיקים בפועל או יכולים להזיק לעם ישראל. טול, למשל, את בגין המנוח או את רבין המנוח או את שרון ראש ממשלתנו. כולם באופן מובהק וברור בגדר 'אוהבי ישראל', על אף שהם נכשלו בטעויות קשות, המסכנות לדעתי את עצם קיומה של המדינה.

על כן, ז'בוטינסקי - לפי המידע המועט והכללי שברשותי - לא יכול להיות 'שונא ישראל', גם בהנחה אם החזיק בדעה השגויה מאד, לפיה מן הראוי להקים מדינה דו-לאומית. במקרה כזה יש לומר, שהוא היה 'אוהב ישראל' שטעה (מאד, לדעתי) ולדעת אחרים הוא בכלל צודק וזה הפתרון הנכון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים