 |
|
 |
||
|
||||
 |
א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. ב בֶּן-אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל-גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג--נְשִׂיא, רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל; וְהִנָּבֵא, עָלָיו. ג וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנְנִי אֵלֶיךָ, גּוֹג--נְשִׂיא, רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל. ד וְשׁוֹבַבְתִּיךָ, וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ; וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת-כָּל-חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים, לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם--קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן, תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם. ה פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט, אִתָּם; כֻּלָּם, מָגֵן וְכוֹבָע. ו גֹּמֶר, וְכָל-אֲגַפֶּיהָ--בֵּית תּוֹגַרְמָה, יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת-כָּל-אֲגַפָּיו; עַמִּים רַבִּים, אִתָּךְ. ז הִכֹּן, וְהָכֵן לְךָ--אַתָּה, וְכָל-קְהָלֶךָ הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ; וְהָיִיתָ לָהֶם, לְמִשְׁמָר. ח מִיָּמִים רַבִּים, תִּפָּקֵד--בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל-אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים, עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד; וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם. ט וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה--אַתָּה, וְכָל-אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים רַבִּים, אוֹתָךְ. {ס} י כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יַעֲלוּ דְבָרִים עַל-לְבָבֶךָ, וְחָשַׁבְתָּ, מַחֲשֶׁבֶת רָעָה. יא וְאָמַרְתָּ, אֶעֱלֶה עַל-אֶרֶץ פְּרָזוֹת--אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים, יֹשְׁבֵי לָבֶטַח; כֻּלָּם, יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה, וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם, אֵין לָהֶם. יב לִשְׁלֹל שָׁלָל, וְלָבֹז בַּז--לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל-חֳרָבוֹת נוֹשָׁבוֹת, וְאֶל-עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם, עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן, יֹשְׁבֵי עַל-טַבּוּר הָאָרֶץ. יג שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל-כְּפִירֶיהָ, יֹאמְרוּ לְךָ, הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא, הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ--לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב, לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן, לִשְׁלֹל, שָׁלָל גָּדוֹל. {ס} יד לָכֵן, הִנָּבֵא בֶן-אָדָם, וְאָמַרְתָּ לְגוֹג, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא, בְּשֶׁבֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח--תֵּדָע. טו וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ, מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן--אַתָּה, וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ: רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם, קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב. טז וְעָלִיתָ עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ; בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה, וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל-אַרְצִי, לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם, גּוֹג. {ס} יז כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הַאַתָּה-הוּא אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם, שָׁנִים--לְהָבִיא אֹתְךָ, עֲלֵיהֶם. {ס} יח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה: תַּעֲלֶה חֲמָתִי, בְּאַפִּי. יט וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ-עֶבְרָתִי, דִּבַּרְתִּי: אִם-לֹא בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל, עַל, אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. כ וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה, וְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאֲדָמָה, וְכֹל הָאָדָם, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים, וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת, וְכָל-חוֹמָה, לָאָרֶץ תִּפּוֹל. כא וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל-הָרַי חֶרֶב, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: חֶרֶב אִישׁ, בְּאָחִיו תִּהְיֶה. כב וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ, בְּדֶבֶר וּבְדָם; וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית, אַמְטִיר עָלָיו וְעַל-אֲגַפָּיו, וְעַל-עַמִּים רַבִּים, אֲשֶׁר אִתּוֹ. כג וְהִתְגַּדִּלְתִּי, וְהִתְקַדִּשְׁתִּי, וְנוֹדַעְתִּי, לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המחמאה! הבעלים שלי כבר קצת מצטער שהוא לא נפל במלכודת הגרפים המקריים. ולעניין המקוריות, הוא מוסר שהוא לא תיאר לעצמו שהוא הראשון לחשוב על השם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתך לד"ר עמית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ואין מצפון לנו שום מדינה עם חיל פרשים ורוכבי סוסים ראויים לשמם, כנראה שאין סכנה קרובה. אני מסכים עם פורוש: אפשר להתפרק מהנשק הגרעיני העמום שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיבור על 'סוסים' הוא בהשאלה. אין יודעים מיהם גוג ומגוג; משך ותובל נמצאים באיזור טורקיה, מדרום למערביות שבמדינות חבר העמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך נרגעתי שוב. אם כבר מתחילים לפרש מה כאן ''השאלה'' ומה כאן נבואה שצריכים להתרגש ממנה, אני מעדיף את פירוש הרשכ''ג שקבע, כידוע, כי כל הפרק הזה לא דן אלא בטורניר אשקוקי אזורי שייערך על אדמת ארצנו הקדושה. כמו הנביא, גם הרשכ''ג חושב שאין להחפז בהתקפת פרשים באגף המלך על חשבון חולשת הרגלים במרכז, במיוחד כאשר המלך יושב לבטח בצד השני אחרי הצרחה גדולה. אגב, מפרשים אחרונים נוטים להאמין שגוג ומגוג הם קארפוב ואנאנד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשלתבים מאמינים שהתבדלות תביא בטחון והמתבדלים מאמינים שההשתלבות תביא בטחון. אז למה הם פועלים הפוך? "הם מפחדים, הם מפחדים, הם מפחדים"1 מקארפוב ואנאנד2. אם לא נשב לבטח לא יבואו אותם פרשים ורוכבי סוסים3. 1נואם נוהם 2מפרשים אחרונים לרשכ"ג 3פס' יד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף טופיק: למה לפעמים יהוה מנוקד עם קמץ ב-ו' ולפעמים עם חיריק? וממתי בכלל מנקדים את השם המפורש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניקוד נועד לספר לך אם קוראים את השם המפורש כ''אדני'' (קמץ) או כ''אלהים'' (חיריק). האפשרות הראשונה היא ברירת המחדל, אבל כאשר ''יהוה'' בא מחובר ל''אדני'' עוברים לאפשרות השניה. (חיבוק חם לוואנונו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניקוד הוא עזר לקריאת השם: עם שווא חולם וקמץ - קוראים "אדוני", עם חטף סגול, חולם וחיריק - קוראים "אלוהים". בקטע שהובא לעיל הניקוד לא ברור מפני שהגופן מעפן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אלא שנבואת הפורוש, מישעיהו דווקא יצאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנוחותך ולנוחות הקוראים נבואת ישעיהו אליה אתה מתייחס: א הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם. ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. {פ} כלומר - יתקיים בעולם מצב עניינים נתון של שלום אוטופי, שיתקיים סימולטנית בין כל הגויים (ומכאן שגם ממילא בין כל מדינות העולם). דא עקא, קודם לקיומה של נבואה זו עתידה להתקיים מלחמת גוג ומגוג, בה יושמד צבא ענק בידי שמים ולא בידי אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה גופן חסר לי שאני רואה בתגובה המון ריבועים,(אני חושב ניקוד אבל לא בטוח) ואם יש למשהו לינק להורדת גופן שכזה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
try view --> encoding – > hebrew (windows)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שאני רואה הפוך, אני ראוה הכל תקין חוץ מאשר כאשר באייל מנוקד. (אני מאיך שזה מנוקד לפי מה שרושמים לפני אחראי) אבל תודה בכל מקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משתמש בסקין הויזואלי במקרה? עברית ויזואלית לא תומכת בניקוד. (הניקוד מוצג כשורה כאן, עם אפיפני על לינוקס) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זאת היתה מין חידה כזאת. אבל לא חשוב. רק ירושלמים יבינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משמעות הביטוי "ארץ פרזות" בלשון המקרא אינה ריקון מנשק כבלשון המודרנית, אלא מקום חסר חומה. יותר מכך, נדמה לי שפרשני המקרא (לגבי דיווח המרגלים על ביקורם בישראל) טוענים כי עיר מפורזת (היינו, עיר ללא חומה) משמעה שתושביה חזקים מספיק שאינם זקוקים לחומה לצורך הגנתם. אז צריך חומה, או לא? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |