 |
מפגש האלמונים השני היה אכזבה רבתי.
ראשית, הגיעו הרבה פחות מהמתוכנן. מלכתחילה הוצפה הועדה המארגנת באלפי מכתבים ומברקים שהבטיחו השתתפות ערה, אך למרבה הצער רק מאה ואחד עשר מימשו את האיום. מספר קטן כל-כך של משתתפים אינו מאפשר קיום כנס הגון, מאחר והם נבלעו בסלון המרווח של ברקת כך שיכולת להסתובב שם שעות בלי להתקל בשום נפש חיה (וגם נפשות מתות לא היו בחזקת חזיון נפרץ). למען האמת, זה לא היה נורא יחסית לאלטרנטיבה, שכן כאשר כבר נתקלת במקרה באיזה אייל נבוך הדיאלוג שהתפתח היה חדגוני להפליא:
"שלום, אני אייל אלמוני"
"נעים מאד, גם אני"
"מצטער, אני לא מדבר עם אלמונים"
והדבר הבא שראית היה את גבו של האלמוני כשהוא ממהר אל התור המשתרך ליד מיץ המנגו. נס חנוכה נעשה לאותה קופסית ממוצמצת והיא לא התרוקנה במשך הלילה כולו, למרות שבהיותה המשקה היחיד שהוגש היא זכתה לפופולריות רבה, ואייל אחרי אייל היו מתקרבים אליה בשפתיים סדוקות ולשון חרבה, עד שהגיעו למרחק של כמה מטרים ממנה והריח הנורא הרחיק אותם לאזורים שהזכירו קצת פחות את ימיה הטובים של חיריה. איילים מבואסים למדי וצמאים מאד היו חגים סביב המשקה בחגורת שיווי המשקל בין הצמא לגועל, כאילו הם עמוס 2 (הוריי!) תופעה שלא ממש עזרה להרמת המורל. האוירה המלנכולית נקטעה מדי פעם בנסיונות נואשים של מישהו לזרוק איזו חוכמה לחלל האויר, אבל החוכמות היו באיכות שגרמה לאויר לזרוק אותן בחזרה לשולח, והוא עשה זאת בחוסר דיוק מביש. בהזדמנות זאת אני רוצה להתנצל בפני המארחת על האגרטל הסיני שנשבר, שושלת מינג או משהו כזה אם הבנתי נכון, היה קשה לפענח את המלים השבורות שנגרסו בין פעיות הבכי שלה.
שנית, וכאן אולי נעוץ הקושי העיקרי, במקום לנסות להעניק לארוע נופך ייחודי ומקורי החליטו המארגנים להעתיק את הפורמט של המפגש הרישמי, למרות שקצת הגיון בריא היה יכול להבהיר מלכתחילה שאין טעם בעריכת דיבייט בין אנשים עם שקיות על הראש שגם מחליפים מקומות ביניהם כך שאינך יכול לדעת מי אמר מה (על למה אין מה לדבר בכלל). בכלל, מסתבר שאף אחד לא טרח להביא איתו לינקים למפגש, כך שהדיון היה עקר מלכתחילה וכל טיעון שהועלה התפוגג כלא היה מיד עם הפרחתו. "הפרחתו - הפרכתו" אמר מישהו, ועכשיו כשזה מופיע בכתב אולי גם יבינו למה התכוון. גם זריקת שאריות אוכל על המתדיינים לא הפיחה בארוע המשמים את הרוח המקווה. אם תותר לי כאן הערה אישית לברקת, נדמה לי שהטאנטרום מחוסר הרסן והקללות בהולנדית עתיקה הם בבחינת תגובת יתר לכמה ציורים שניזוקו מפגיעת בורקס עשויים היטב . "זה ואן חוח מקורי שמצאתי בעליית הגג בה התגוררתי" היא גנחה כאחוזת אסטמה, כאילו אנחנו אמורים להכיר כל צייר הולנדי שכוח אל ולהתרשם ממשהו, ולא התרצתה גם לאחר שהאייל האלמוני צייר לה על הקיר בקטשופ וחרדל כמה תמונות אבאוריגינליות אוריגינליות - ואל תגידו לי שזה אוקסימורון, מורונים .
קטעי המוזיקה על תוף קרוע וגיטרה שבורה היו דווקא נעימים לאוזן אך נקטעו באיבם כשאסף עמית וענת רפואה התפרצו לחוילה בעיניים רושפות, לבדוק מי מבצע ניסויים אכזריים כאלה בבעלי חיים. מאחר והם לא אלמונים גרשנו אותם בבושת פנים, אבל החשק לפעילות אמנותית אבד לנו, ונאלצנו לחזור לפעילות ליסתית מוגברת בנסיון לפצח את הבורקס המצויינים ההם. בשלב זה נזכר מישהו שגם המארחת איננה אלמונית מאז ביצעה לעצמה את האאוטינג המפורסם, ולמרות החיבה הרבה שאנחנו רוחשים לה, התקנון לא איפשר אלא את כליאתה בשרותי המשרתות להמשך הערב. משום מה היא נראתה כאילו דווקא הוקל לה במקצת כשהצטנפה ליד האסלה , ומחאותיה הלכו ושככו עד שהפכו, לאחר כמה שעות, ליבבות חלושות שנשמעו אך בקושי באולם השמחה.
על הצד היותר חיובי אפשר לציין את התגלית המפתיעה שלאחר כמה שעות לעיסה הבורקס מתאימים לשמש בתפקיד של גולגלך בקְנֵשִיפָה1, ואת תוצאותיה המלבבות של תגלית זאת. מסתבר שנברשות בדולח אינן עמידות בפני מוחטה מכוונת היטב מטווח קרוב עד בינוני.
עם עלות השחר התפזרנו בחשאי לבתינו, לא לפני שהצטלמנו בפתח הטירה של גבירתנו המארחת: http://teramips.com/ayalim.jpg (שימו לב למיקום הידיים של חלק מהיושבים. אין חכם כבעל נסיון בפגיעתם המזקת של גולגלך אפויים כהלכה. כמו כן תוכלו לראות שנשארו מספיק בורקס גם למפגש השלישי!).
_______________
1- AIR BLOW GUN, מתחדישי האלמוני הגלובלי
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש