בתשובה לדובי קננגיסר, 02/02/04 8:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מקווה שזה שאני מקבלת עלי את סמכות ההלכה לא התחדש לך בשלושת הריבועים הקודמים...זה גם לא הפעם הראשונה שאתה דן איתי דיון כלשהו. מעניין שעד עתה לא באת בטענה שאין לי עמדות... אני גם לא ממש מבינה על מה הלהט. ברור שההחלטה הראשונית שלי היא שאני יהודיה שמקבלת עלי את סמכות ההלכה. ההחלטה הזאת היא בחירית, ומבוססת על מה שאני מרגישה, חושבת ורוצה. למה זה מפריע לך שבשאלה זו או אחרת אני לא יודעת מהי ההלכה? למה אני צריכה לדעתך, לשפוט את ההלכה? מאיזו עמדה אתה מצפה שאעשה זאת? אף אדם אינו שופט את מערכת הערכים ממנה הוא שואב את הסתכלותו המוסרית על העולם. זה פשוט בלתי אפשרי. מה שאפשר זה רק לשפוט חלק אחד מהמערכת על פי חלק אחר. אם אתה חש שיש סתירה במערכת הערכים שלי אתה מוזמן להצביע עליה. אבל אי ידיעה אינה נראית לי בעיה נוראה. האדם החי במערכת הערכים המערבית המקובלת, רגיל לחשוב שהוא בוחר את ערכיו, ושהוא מחליט לפי שיקול דעתו מה מוסרי ומה לא. אני חייבת לספר שנתקלתי במעט מאוד מקרים (אם בכלל) בהם אדם מערבי כנ"ל, שינה את דעתו בענייני מוסר עקרוניים, בעקבות שכנוע הגיוני. כך שאני חושבת שעל אף התחושה הסובייקטיבית הזאת, האדם המערבי גם הוא מחוייב למערכת ערכים שהיא מחוצה לו, והוא כפוף לה. רק שהדרך בה הוא כפוף לה היא אינטואיטיבית ולא מודעת. יש מעט מאוד אנשים חרותיים, שמסוגלים לשפוט את הערכים הבאים אליהם מתוך איזה עמדה פנימית, ומסוגלים לשנות עמוק את השקפת עולמם בעקבות שיקול דעת זה. נראה לי שלכולם יש מקור סמכות מוסרית חיצוני, אולם אני לפחות מודעת לו ומגדירה את מקומו אצלי. לגבי הטעם בדיון בין שני אנשים שיש להם מקור סמכות מוסרית שונה: אני לפחות, מוצאת בזה טעם בכך שאני מרחיבה את ההיכרות שלי עם עצמי ועם הסביבה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עד היום עוד לא קרה, או לא שמתי לב שקרה, שבאתי בהצעה כלשהי שעל פניה נראתה לך טובה, אבל אמרת לי שאת לא יכולה להגיד לי מה דעתך עליה, כי אינך יודעת מה דעת ההלכה עליה. ברגע שעשית את זה, הפכת את הדיון איתך לדיון עם כלי שני, לטלפון שבור. אינני מוצא סיבה לדבר עם מי שאינו מקבל את ההחלטות של עצמו. במילים אחרות - אני רוצה לדבר עם האחראי עליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שכרגע חי בירושלים, אתה בוודאי יודע שיש בעיר הזאת מקום ייעודי להפנית בקשות(1) לאחראי עליה. __ (1) בכתב. נדמה לי שיש גם אפשרות לשלוח פקס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
SMS - לשליחת הפתק: כותבים את המלה "בקשה" (בלי מרכאות) ואחריה את מה שרוצים, שולחים למספר 1818 (פעמיים חי), ותוך 24 שעות הכתוב נטמן בין אבני הכותל המערבי על ידי רב. המחיר: חמישה שקלים. מתוך: http://www.tam.co.il/3_10_2003/magazin5.htm |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רק שלמיטב ידיעתי הבקשות הללו נקראות לכל היותר ע''י המזכירה של האחראי, ואפילו ממנה לא מקבלים תשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ששאלת אז, זה האם נישואין אזרחיים יכולים להוות פיתרון לבעיה. זו שאלה הלכתית פרופר. זו לא שאלה מוסרית רוחנית בה יש חשיבות, או משמעות לדעתי האישית עליה. השאלה היא האם מבחינה הלכתית, זה שהאנשים יצהירו שהם אינם מתכוונים להתקדש, אלא לחיות יחד שלא למטרת קידושין. על אף שלמעשה הם חיים, ומתכוונים לחיות, לפי מה שרגילים להכיר כנישואין, מספיק על מנת שהנישואין לא יתפשו מבחינה הלכתית. כמו שבשאלות משפטיות תקדימיות יש צורך בהכרעה של בית משפט עליון, כך גם בשאלות הלכתיות תקדימיות ובעלות משקל ציבורי רב, יש צורך בהכרעה של הערכאה הגבוהה ביותר. כמו שעורך דין לא יוכל לענות לך מה יהיה הפסק בשאלה תקדימית, גם אני לא. מה שאני יכולה לומר לך זה רק שזו שאלה תקדימית, ויכול להיות ששוה להגיש בג"ץ. אין קשר לזה שאני מקבלת את ההחלטות של עצמי. חוץ מזה -למה אתה עצבני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני במחזור. גם בשאלה תקדימית, אני יכול לתת את דעתי - מה אני חושב, מתוך הכרתי את החוק ואת חוקי היסוד וערכי היסוד של ישראל, צריכה להיות ההכרעה הזאת. כמובן שאני אקבל את הכרעת בית המשפט בכל מקרה, גם אם תהיה מנוגדת לדעתי. עכשיו אני שואל אותך: לפי המוסר האישי שלך והכרותך, מוגבלת ככל שתהיה, את ההלכה היהודית - האם לדעתך כדאי לאמץ את הפתרון שהצעתי? אם הרב שלך יפסוק בזכות הפתרון הזה, האם תשמחי או תתאכזבי? ואם יפסוק נגדו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לומדים להתגבר על העצבנות הזאת ברגע שיודעים שזה מזה. אתה צריך להתאמן, כי אחרי לידה זה הרבה יותר קשה להתגבר על העצבנות). לגבי דעתי האישית על הפתרון שהצעת, בהנחה שזה אפשרי מבחינה הלכתית: הייתי מעדיפה שאדם שמתחתן בנישואין יהודיים יעשה זאת מרצונו. יהיה לי מאוד חבל אם אנשים יעדיפו לחיות ללא נישואין יהודיים, וללא מימד הקדושה שאני מוצאת בנישואין. יהיה לי גם חבל על מימד ממלכתי יהודי שלא יהיה בעניין מקומם של הנישואין בחברה שלנו. אבל אם אפשרי שזה לא ייצור בעייה אצל הילדים, הייתי משאירה את זה לרצונו החופשי של כל אחד. אני לא מאמינה בכפייה כאמצעי לקיום מצוות, בוודאי לא בימינו. אם הפסק יהיה שזה אינו אפשרי אני אעדיף להשאיר את המצב הקיים ולא לגרום לטרגדיות בלתי אפשריות בדור הבא- שעם כל הכבוד להוריו, נראה לי לא מוסרי לתת להם להפיל כזאת בעיה על הילדים שלהם. ילדים הרי אינם הרכוש הבלעדי של הוריהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |