בתשובה לדובי קננגיסר, 18/02/04 16:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצד אחד אתה תומך במדינות לאום ומקבל החלטה לעזוב למקום טוב יותר, מצד שני אתה ממשיך לדאוג לכל מי שלא חושב כמוך וקיבל החלטה שונה, כלומר להישאר בארץ. אתה מבין את הסתירה? בדיוק כמו שהאלמוני הארסי הסביר. רגשות האשם הם לא שלי. אני לא הצהרתי הצהרות בנוגע לעזיבה או בנוגע לחזרה. קיבלתי הצעות שונות, שקלתי אותן והחלטתי החלטה שנוגעת לי ולמשפחתי הקרובה בלבד, לא לאף אחד מחברי, ידידי ובני משפחתי האחרים. זה לא אומר שאני לא דואגת להם, זה אומר שאני מכבדת את הבחירות שלהם, בדיוק כמו שאני מצפה מהם לנהוג לגבי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא דואג "למי שלא חושב כמוני". אני דואג לחברים שלי ולמשפחה שלי, שישארו פה משיקוליהם הם, ואין לי ספק קל שבקלים (אם זה חשוב לך אני יכול לשאול אותם), שהם אינם רוצים לחיות במדינה לא דמוקרטית. לכן, אם יווצר מצב שתכפה עליהם מדינה תיאוקרטית, אני אשתדל לסייע להם כמיטב יכולתי. לא הבנתי למה להחליט לעזוב למקום טוב יותר (וואו, זה נשמע כאילו אני הולך למות), ולדאוג למי שנשאר פה, זו סתירה. אבל אם זו סתירה, נו, אז אני פרדוקס מהלך. הידד לי! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |