בתשובה לאלון עמית, 26/02/04 23:25
נישאל את יעקב נוזנר 200998
מה שכתבת העלה אצלי הירהור. אולי התשובה להבדל בין התפיסות נמצא בניתוח של נוזנר בספר (למעשה בסדרה שלמה של ספרים) "המעבר של היהדות מפילוסופיה לדת". אני אצטט קודם פסקה קטנה מההקדמה:

המעבר (טרנספורמציה) אליו רומז שם הספר מתייחס אם כן לתנועה מספר לספר, מהכתבים המוקדמים לאוספים המאוחרים המוצגת כהמשכיות לספרים הקודמים. "המעבר" מהווה שינוי רחב במערכת היהודית המוצגת במישנה ובתוספתא, והמעבר הוא מהיהדות ההיא, המוצגת כמערכת פילוסופית, ליהדות היורשת...המוצגת בתלמוד הירושלמי, במדרשי ראשית רבה, ויקרא רבה ופסיקת דרבי כהנא, כמערכת שלמה שהתהוותה מחדש כמערכת דתית...

המערכת הראשונה, שעוצבה ב200 השנים הראשונות לספירה והמיוצגת על ידי המישנה והכתבים שקשורים אליה, עומדת בפני עצמה. השניה, המתעצבת ב200 השנים הבאות והמיוצגת על ידי תלמוד א"י והספרות הנילוות, קשורה אמנם לראשונה אך נבדלת ממנה במהותה. השלישית באה לידי ביטוי בכתבים שהגיעו לכלל חתימה בין השנים 400 ל600 לספירה עם ובסביבות התלמוד הבבלי, קשורה לשניה אך נבדלת ממנה מאפיינים חשובים המבדילים אותה... בסופו של דבר, שלשת המערכות הללו...מתהוות לכלל מערך יחיד, כולל ונמשך של מה שאנו מתיחסים אליו כיהדות... ניתן לסווג את שלושת השלבים הברורים והנפרדים הללו כשלב פילוסופי, דתי ותאולוגי, בהתאם... אם כך, ההיסטוריה המעצבת של היהדות היא סיפור של התעצבות, ההתהוות והתהוות מחדש של מבנה קטגורי (מוחלט)...

-----

כמובן שצריך לחשוב על זה בצורה יותר עמוקה, אבל אם התאור של נוזנר נכון ותקף (ואין לי כל סיבה לחשוב אחרת), הרי שאנחנו רואים מעבר ממערכת פילוסופית, למערכת בה הדוקטרינה והדוגמה הולכות ומתהדקות (אני מציע - אולי גם עקב שינויים פוליטיים וחברתיים חיצוניים). מכיוון השדוקטרינה הולכת ומתקשחת, היא מאבדת את הגמישות שיש למערכת פילוסופית אשר מטבעה יש בה מחויבות גדולה (ואפילו מוחלטת) להקשות, לשאול ולהטיל ספק בכל דבר, כולל היא עצמה.

לינק לספר
נישאל את יעקב נוזנר 201011
נשמע מאוד מעניין. אבל אני לא בטוח שאני מבין: באיזה מובן לא היתה היהדות "דת" עוד קודם לכן? אילו אלמנטים חסרו לה בימי בית ראשון, נניח?
היהדות הדתית זה דבר די חדש 201360
אז בוא נמשיך להסתבך בקורים של ספקולציות. מה אכפת לנו, זה האייל הקורא ואם אפשר לחרטט בו גסויות מתלהמות וכותבי מאמרים יכולים לענות בוולגריות לקוראים, אולי לא ילינו עלינו. מה עוד שאני מסתמך על גדולים וידענים ממני, וד"ל.

אולי הנטיה של הדתיים להציג את יהדות בית ראשון וקודמיהם כאיזו אידאליזציה של שטייטל מזרח אירופאי, אן בני ברק מודרנית שכל חייה מתנהלים על פי ההלכה, איננה אלא, אההם, אידאליזציה שמבוססת על משאלות לב ולא על עובדות.

ניראה לי שצריך לשים לב למשפט מפתח בציטטה הקצרה שהבאתי מנוזנר: "שלושת המערכות הללו [תקופות המשנה, תלמוד א"י, תלמוד בבלי] מתהוות לכלל מערך יחיד, כולל ונמשך *של מה שאנו מתיחסים אליו כיהדות*" (דגש שלי).

מה שאנחנו קוראים לו "יהדות" הגיעה לכלל "חתימה בסביבות שנת 600. "במשך שבעת המאות הראשונות לספירה התעצבו הכתבים הקנוניים...זאת המערכת היהודית בה דן הספר". אולי בכלל לא היתה "יהדות" לפני תקופת המשנה. נוזנר מתבסס על "עדות כתובה/ספרותית" המתהווה לכלל מערכת דתית ("יהדות" במקרה שלנו, משום שהיא מתבססת על הכתבים העבריים העתיקים, התורה, של ישראל הקדומה). מערכת דתית, לפי הגדרתו, היא תאוריה כללית ושלמה המתארת סדר חברתי המסתמכת על סמכות על-טבעית. לתאוריה כזו ישנה תפיסת עולם (פילוסופיה), חיי יום יום (כלכלה, או בעצם הגדרה כללית יותר - אקונומיקס), וארגונים חברתיים (פוליטיקה). "החלקים הללו מיוצגים באמצעות אתוס, אתיקה ואתנוס".

אם כך, המשנה מהווה את הקורפוס הטסקטואלי הראשון שנכתב בשלמותו מתוך מטרה מוגדרת (בניגוד לתורה, וזו פרשנות שלי, שאיננה אלא אוסף של אגדות, חזיונות, נבואות וכו' שנכתבו לאורך מאות רבות, ונאספו והועתקו ממקורות שונים). נוזנר, אגב, מייחס חשיבות לעובדה שהמישנה (השלב הפילוסופי של היהדות), נכתבה בזמן ועל רקע המסורת הפילוסופית היוונית-רומאית ששלטו במזרח-הקרוב דובר היוונית.

דויד שפרלינג כתב בכרך מספר 13 של האנציקלופדיה לרוחניות וההיסטוריה של החיפוש הדתי (בעריכת ארתור גרין, עליו כתב יהודה ליבס שני מאמרים מענינים במוסף התרבות של הארץ) - פירוט המקורות נועד למנוע לזות לשון מכמה טיפוסים עזי מצח :-(

שפרלינג מבדיל בין ישראלים ויהודים. ישראלים היו אלה שקדמו ליהודים, שבטים שונים שהתקבצו בכנען וקימו בליל של אמונות שונות שרווחו בקרב עממי האזור. "היהדות הקלאסית החלה לבצבץ בזמן גלות בבל", דברים דומים למה שנוזנר כתב. הוא משווה בין שימוש במלים שונות המופיעות בתורה, או טכסים שאמורים להיות ישראלים (יהודים), לבין מה שידוע על עמי כנען, פניקיה, מואב וכיוב'. דוגמא קטנה היא המונחים העברים "זבח", "שלמים", "נדר", "כהן" ועוד, הזהים למעשה עם אותם המלים והמונחים בשפות עמי האזור. אני זוכר שקראתי דברים דומים בספר אחר (אני חושב שהוא נמצא בבית איפשהו) אבל אים לי חשק לחפש אותו כרגע.

אני מקווה שזה אולי עונה על השאלה (בהסתייגות שכתבתי בהתחלה).

צ'או

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים