בתשובה לאורן, 09/04/04 16:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את הרעיון הזה הבנתי, אלא שאתה כתבת "לצאת ממעגל העבודה" ולא להכנס אליו. מעשית, אגב, אין שום דרך להחזיר אנשים למעגל העבודה באמצעות העלאת המשכורות משום ש: א. הרעיון מניח כי הכסף להעלאת המשכורות יימצא יש-מאין, ולא היא. ב. חלק לא מבוטל מהקצבאות מוצמד או קשור באופן כלשהו לשכר הממוצע במשק, כך שהיחס בין גובה הקצבה לגובה השכר הממוצע ושכר המינימום יישמר. יש צדק בביקורת שלך על התפישה הסינטתית והנוקשה של כלכלנים הסבורים שהאדם הוא חיה כלכלית ותו לא, המונעת רק על ידי שיקולים כלכליים. למרות זאת, לשיקולים כלכליים יש מקום חשוב בהחלטה אם לעבוד או לא. במצב הקיים היום, ישנן הכנסות לא מבוטלות הנשקפות לאדם המעדיף להשקיע מאמץ קטן יחסית בהוצאת כרטיס מובטל כרוני (כרטיס הזהב), להתגרש כדי לזכות בהטבות "חד הורי," וכן הלאה. אלו מהוות שיקול משמעותי אם לחזור לעבודה, במיוחד כאשר מי שחוזר לעבודה מוותר על בטחון כלכלי (וודאות בקבלת סכומים, ואפילו נמוכים) לטובת אי בטחון (מפעלים נסגרים, פיטורים אפשריים). במלים אחרות, יש לטפל בשתי הנקודות: יש לקצץ את הקצבאות השונות כדי להגביר את כדאיות העבודה; וגם להרחיב את מגוון החלופות העומדות לרשות המובטל. אם האופציה הממשית ביותר לתעסוקה עבור מובטל היא קבלת עבודה ממשלתית כלשהי (בסגנון העולם-השלישי שבעיירות הפיתוח: הקטנת האבטלה באמצעות העסקת חצי מהאנשים בעבודה בעיריה) או עבודה בשכר נמוך וללא אפשרות קידום, הרי שבמקום לפתור את הבעיה רק החמרת אותה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |