בתשובה לאייל מולד(ר), 16/05/04 16:54
הבעיה 219349
אתה לא צריך להתנצל, לא נעלבתי. אני עדיין מוטרד יותר מהתפיסה שמותר למישהו לכפות עלי להמשיך לחיות ברמת הסיכון הנראית לו מאשר מגינוני טכס, והכל יודעים שאני לא איסטניס של מלים. בהזדמנות זאת רציתי להגיד לך שאתה אידיוט :-)

(זה מזכיר לי גם ויכוח נושן עם ליאור גוגלר על זכותו של חולה סופני לשים קץ לחייו).
הבעיה 219362
"זה מזכיר לי גם ויכוח נושן עם ליאור גוגלר"

וואלה, גם אני הייתי שם. האם אני אטעה אם אניח שאתה לא תומך גם בזכותו של מישהו עם כאב גרון לשים קץ לחייו (לא לבד, בביתו, אלא בשיתוף עם מערכת חברתית הלוקחת חלק פעיל‏1 במעשהו הוולנטרי‏2).

_______
1 בין אם מניע החברה המשתפת פעולה הוא אלטרואיסטי ובין אם הוא לשם מטרות רווח.
2 דוקטור דוקטור, עזוב אותך חיסונים יקרים, אני רוצה ציאניד!
הבעיה 219366
בוא נתחיל ממשהו פחות מורכב, ונראה לאן זה לוקח אותנו. עזוב את המערכת החברתית התומכת. מישהו שאינו מוגדר כחולה נפש מגיע למסקנה שנמאס לו לחיות, אתה בעד התערבות כוחנית שתמנע את זה ממנו (מאסר מונע, נניח)? או שאתה חושב שכל מי שמגיע למסקנה כזאת הוא חולה נפש שאינו אחראי למעשיו עפ"י הגדרה?
הבעיה 219368
אישית זה נראה לי מאוד מוזר ההתייחסות של "למה דווקא *אני* צריך ללבוש חגורת בטיחות?" אולי קרובה רחוקה של "למה דווקא אני צריך לעמוד בתור ולא לעקוף?". מזמן הגעתי למסקנה שעל מנת להנות מכל הרווחה שמציעה חברה מודרנית, נדרשים מחירים ומגבלות *עליי אישית*. ומגבלות זה מגבלות, וזה לא קשור אם זה דברים שאני עושה לעצמי, לחמותי, לכספי או לקניון. מגבלות על החיים שלי הם תמיד בחשבון אחרון, על החיים שלי, לא משנה אם זה בכניסה לאוטו או בכניסה לקניון.
כיוון שאף אחד לא באמת אוהב מגבלות, אני מעדיף את הכלל הבא: יש למרוד במגבלות שקשות לנו מאוד כגון איסור על מין שלא כדרך הטבע, ולעלוז באלו שקלות לנו ונושאות עמן רווח רב -למשל חגורת בטיחות.

[לא ברור לי מה זה מזכיר לך לגבי חולה סופני, כי כאן אני לא רואה רווח של ממש לחברה באילוצו להשאר בחיים (חוץ מהרווח ההיפותטי של שמירת המעמד של ערך החיים) ולעומת זאת, אין ספק שהמגבלה כאן היא קשה ואיומה. ]
הבעיה 219369
אישית זה נראה לי מאוד מוזר ההתייחסות של "למה דווקא *אני* צריך ללבוש חגורת בטיחות?" אולי קרובה רחוקה של "למה דווקא אני צריך לעמוד בתור ולא לעקוף?". מזמן הגעתי למסקנה שעל מנת להנות מכל הרווחה שמציעה חברה מודרנית, נדרשים מחירים ומגבלות *עליי אישית*. ומגבלות זה מגבלות, וזה לא קשור אם זה דברים שאני עושה לעצמי, לחמותי, לכספי או לקניון. מגבלות על החיים שלי הם תמיד בחשבון אחרון, על החיים שלי, לא משנה אם זה בכניסה לאוטו או בכניסה לקניון.
כיוון שאף אחד לא באמת אוהב מגבלות, אני מעדיף את הכלל הבא: יש למרוד במגבלות שקשות לנו מאוד כגון איסור על מין שלא כדרך הטבע, ולעלוז באלו שקלות לנו ונושאות עמן רווח רב -למשל חגורת בטיחות.

[לא ברור לי מה זה מזכיר לך לגבי חולה סופני, כי כאן אני לא רואה רווח של ממש לחברה באילוצו להשאר בחיים (חוץ מהרווח ההיפותטי של שמירת המעמד של ערך החיים) ולעומת זאת, אין ספק שהמגבלה כאן היא קשה ואיומה. ]

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים