 |
כל הנבואות שהצגתי התבססו על ניתוח עובדות ונסיון הסטורי עשיר. לדוגמא, הניתוח לגבי המצרים היה מוסכם ע"י גורמים צבאיים וע"י רוב ממשלת ישראל ברשות גולדה, והתבססו על המדיניות הקיצונית של המצרים, חוסר ההכרה שלהם כלפי ישראל והמלחמות איתה. הבעיה עם הגישה שלך היא שהיא מהווה נבואה שמגשימה את עצמה , כפי שקרה עם מצריים. שנתיים לאחר הצעת יארינג פרצה מלחמת יום כיפור. לכן, כמובן שאם הגישה שלך תהיה שאין ברירה אלה להלחם נלחם פה עוד מאה שנה.
שלא תבין אותי לא נכון אני לא חושב שיכול להחתם פה מחר הסכם שלום עם הפלסטינים אך נבואה למאה שנים או אפילו לעשר שנים היא דבר לא סביר בעליל, ויש לה גם ריח גזעני (ז"א משום שהם פלסטינאים אין שום סיכוי בעולם שהם ישתנו).
אם אתה מחפש נימוקים לאיזשהו פתח של סיכוי לשלום , אני אביא לך מספר רפורמות בעולם הערבי - התפרקות קדאפי מהנשק להשמדה המונית, מרידות בערפאת ברשות הפלסטינית (כולל מינוי שני ר"מ מתונים ממנו), ואולי תחילת שינוי בעירק (אע"פ שכרגע אי אפשר לדעת איך השינוי יתקבל). השינויים האלה אולי מבשרים רוח חדשה ופחות קיצונית בעולם הערבי.
אני לא תמים ויודע שלכל מה שאמרתי יש טיעוני נגד: הסכמי אוסלו שנכשלו, העובדה שאין מדינות ערביות דמוקרטיות, בן לאדן וכו..., ההבדל היא שבפתרון שלך אתה לא מציע שום תקווה, מתי אתה מציע בעצם? מאה שנה של מלחמות? תודה רבה, אני מעדיף לראות מה אני יכול לעשות כדי למנוע מאה שנה כאלה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש