בתשובה לוינסנט, 22/05/01 14:43
אז זהו, שאתם מפספסים את הנקודה 23879
מדוע הממטיקה הופכת את האדם ליצור דטרמיניסטי (כלומר, בר-חיזוי)? האם הגנטיקה עשתה זאת? ודאי שלא! יש אלמנט של כאוס בכל העסק. אי אפשר לדעת מה המצב ההתחלתי של אדם, איך בנוי המוח שלו ואיזה ממים יתפסו בו את מקומם - ולכן כל התהליך לא יכול להקבע מראש.
אבל יותר חשוב - מה זה "רצון עצמי"? לאדם, כגוף, אין רצון עצמי. הלב שלי לא מעוניין שאני אקליד את המילים הללו כרגע. גם רוב המוח שלי די אפאטי לעניין. אז מה זה האני הזה שיש לו רצון? אפשר לטעון שהממפלקס הוא הרצון העצמי, והוא בהחלט חופשי למדי.

אגב, אנשים עבדו, למדו והשקיעו במשך אלפי שנים בהן הם האמינו שחייהם נשלטים מתחילתם ועד סופם על ידי אל או גורל. לא הפריע לאף אחד.
הממםםם... 23923
ההשוואה בין הממפלקס לרצון עצמו אכן מורידה בצורה מסוימת את ה"מכניזם" של הממטיקה. ע"פ שיטה זו (ממטיקה רצונית?) הממים אינם סתם רעיונות שתוקפים אנשים אלה ביטוי חיצוני לרצונו של המפיץ - מעין "הקרנה רעיונית". אולם כך יוצא שהאדם לא רק אחראי על מעשיו אלה גם על הממים שהוא יוצר!

בכל אופן, כל העיסוק ב"מהו רצון" הוא כבר ענין למאמר שלם...
הממםםם... 23926
לא הבנת אותי - הממים הם רעיונות שחדרו למוחו של אדם והפכו אותו למפיץ שלהם. עכשיו הם חלק מהרצון שלו. בדיוק כמו שוירוס שחיידק בגופו של אדם (נגיד, בקיבה) הוא חלק מהגוף, ולא נחשב דבר חיצוני שהאדם אינו אחראי עליו ("הגזים זה לא באשמתי! זה בגלל החיידקים בקיבה שלי!").
הממםםם... 23934
דובי, עכשיו עשית קצת "סלט" מכל העסק. אם הרצון, או המוח, של האדם הוא בסה"כ הממפלקס שלו אז למה שוב ההפרדה בין המוח והרעיון? אם אתה מקבל מם הוא הופך להיות חלק מהרצון שלך (אתה מושפע) ואם אתה משפיע על אחרים הממים שאתה מפיץ הופכים להיות חלק מהרצון שלהם. השאלה היא האם יש רמה של רצון מעל הממפלקס, שיכולה להכריע האם לקבל ממים, או אין. זאת כבר שאלה יותר פילוסופית שמקבילה לשאלת הרצון החופשי, אבל היא לא חיונית לניתוח הממטי של זרימת המידע.

אני חייב לציין שלאורך הדיון הולך ומסתבר לי שיש בממטיקה יותר מן הנראה לעין במבט ראשון... תודה לכותב על המאמר המענין.
תיקון טעות 23936
דובי, בקריאה שניה של התגובה שלך ושלי די נראה לי שבעצם אמרנו אותו דבר...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים