 |
למר אלכסנדר מאן, השלום לך.
אכן, השגותיך מעשירות את הוויתנו, ושולפות אותנו לעיתים מביצה משמימה המשתרעת מלוא האופק. אבל מהי האסנציה הממיתה כך את נפשנו כאן? בקטע אחר בחותם השביעי שואל האביר אנטוניוס בלוך בעת התיחדות עם מלאך המוות, מהם סודותיו, מה עומד מאחורי כל זאת. הרי בוודאי מאחורי הכוח מצמית החיים חייבת להיות איזו מהות מטאפיסית גדולה ונסתרת.
"אין לי סודות" עונה המוות.
יוצא שמאחורי כל אקט של יצירה ועשייה אנושית
קיימת גם מגמת האיון, שכל עיקרה, רדוקציה של המלאות להרס ולהתפוררות, וכך ממילא לא נוסף כאן דבר. ניתן לאמר, מעין קלות ריקה של מעשה ההרס. הדבר מזכיר את יוסף ק. של קפקא המגלה שמאחורי הכובד לכאורה של ביורוקרטיית שופטיו מסתתרות להן חוברות פורנוגרפיות ירודות ובלות בהן הם מעיינים בזמן המשפט.
יצאתי אתמול לשוק הכרמל בתל אביב, ושאפתי עידוד רב מהחיוניות הנהדרת של האנשים העסוקים מאד האלה, ומהגוון העצום של מוצרי החקלאות. סביר אם כן שמאחורי הכובד המצמית של הריק כאן מסתתרות להן, פרט לשחיתות ולניוול האנושי, גם מחשבות חמוצות, קודחות והיסטריות שמקורם בבטלנות מובנית וחוסר יצרנות.
אלכסנדר, עליך להודות לכל מי שאתה מאמין בו
שהמובן מאליו של ארצך הינו המערכת הביורוקרטית המהוגנת והמארגנת ביותר באירופה. אתה חי בארץ מסוככת וקיומך מוגן ברמה הבסיסית ביותר. אני מצידי גדלתי בצילה של הביורוקרטיה המושחתת ביותר בעולם המערבי.
זוהי ביורוקרטיה המסתמכת הן על כמה דמויות יצוגיות מרשימות, והן על מנגנונים של ויקטימיזציה, המנקזים את תשומת הלב מהשחיתות הקשה הזאת כלפי דמויות מטרה כלפיהם מתנקזת כל האחריות. מכאן וועדות החקירה הרבות בארצנו ומסעות ציד המכשפות התכופים. המגמה ההיסטרית והצעקנית שנתקלים בה תכופות כאן אינה פועל יוצא של נירוזות או המצב היהודי, אלא לרוב פרי מוחם הקודח של צעירים מושחתים וציניים (יש האומרים שהסנטימנטליות היחידה שהם עשויים לחוש מתעוררת בהם בעת שהם ממששים בחמדה את הכספות בבנקים שוויצריים אליהם הוברחו כספי מדינה) השואפים למצוא חן בעיני אדוניהם בעזרת יוזמות תועמלניות הנשמעות חגיגיות מרוממות ומקפיאות. עליך להבין בבקשה, בעוד למשל חלקם הגדול של המאיישים את האדמיניסטרציה הצרפתית עברו בחינות קשות ולימוד מפרך ברמה גבוהה ב- ecole normale superieur, בבריטניה מדובר בבוגרי אוקספורד וקימברידג' ומסורת ללא דופי של מאות שנים של אנשי civil service, הרי כאן כל מה שנדרש מהמנוול המערכתי הינו הרטוריקה המתאימה. בשנות החמישים היה זה קצת מרקסיזם, והיום - בודריאר, סופרסטרוקטוראליזם וקמצוץ של פוסט מודרניזם - ואתה "מוברג" היטב, כפי שקוראים לזה כאן. ברור שמדובר באנשים ציניים החפים מכל אידאולוגיה, שהמגע איתם ממית כל דבר חי.
כך, פרשת אסון התמוטטות המבנה בתלפיות, התמוטטות בתי ספר על תלמידיהם, אסון גשר כפר המכביה, אינם רק כשל מערכתי של אי אכיפת תקנים לבניה ברמה נקודתית, אלא קצה הקרחון של שחיתות קולוסאלית ללא תקנה האוכלת כאן כל חלקה טובה. כך גם השממה התרבותית הקשה בארצנו. אנא, קצת אמפתייה כלפינו הנידונים לאינפרנו חסר התקווה הזה, המרכינים ראשם בפני מי ששפר עליהם גורלם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש