 |
זה נכון לא רק לתרופות נוגדות דיכאון, אלא גם לתרופות ליתר לחץ דם, למשל. בכל מקרה שבו יש מעל לאופציה אחת, יש לרופא בחירה, ולא תמיד יש קו ראשון מומלץ וגם לא תמיד יש סיבה להעדיף תרופה אחת על פני אחרת.
לפחות במקרים שאני נתקלבתי בהם, הקו הראשון היה (ברוב המקרים) תרופות ממשפחת SSRI (כמו פרוזאק, ציפרמיל ואחרות), בגלל פרופיל תופעות לוואי מועדף (על פני הקבוצות האחרות של נוגדי הדיכאון - טריציקלים, חוסמי MAO וSnRI). גם בתוך הקבוצה ההעדפה היא די אקראית, ונובעת לעתים מהבדלים קטנים בין התרופות (למשל אם החולה מאוד חסר שקט או חרד, יש מקום לשקול תרופה עם מרכיבים יותר מרדימים).
אם התגובה לתרופה היתה תלויה במצב גופני, סגנון חיים ובאופי ספציפי של הסימפטומים - חיי הרופאים היו קלים יחסית. בנוגע לרוב התרופות אין סימנים רומזים שיעידו אם החולה צפוי או לא צפוי להגיב לתרופה, או להגיב בתופעות לוואי, וכדומה. ואז באמת הדרך היא לנסות ולראות, להרים ידיים אם התרופה לא עובדת, ולהמשיך לתרופה הבאה. במקרים שבהם לא היתה תגובה לתרופות הסטנדרטיות עוברים לתרופות עם מעט יותר אחוזי יעילות כשהמחיר הוא יותר תופעות לוואי.
סוג התגובה לתרופה ישפיע, במידת מה, על הבחירה בנוגע לקו הבא. למשל, אם תרופה אחת ממשפחת SSRI לא עזרה, הסיכוי להיעזר בתרופה אחרת מאותה משפחה נמוך יותר (אם כי עדיין קיים). לעומת זאת אם הפסקת התרופה היתה בגלל הופעת פריחה, אין סיבה להניח שתרופה אחרת מהמשפחה לא תועיל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש